אם ראש השנה תחת מגבלות הקורונה איתגר את הרצון להתכנסות משפחתית ויום הכיפורים איתגר את השאיפה להתפלל יחד בהמונינו, הרי שחג שמחת תורה במגבלות הקורונה מאתגר את הרצון לרקוד ולשמוח יחדיו עם וסביב התורה.
הרב יוסף צבי רימון, ראש בתי המדרש של המרכז האקדמי לב, מתייחס למורכבותו של החג המתקרב ולשאלות העולות לקראתו. "אנשים שואלים מה נעשה עם ההקפות, העליות לתורה, חתני התורה. בנוסף, יש גם חשש בריאותי מריקודים עם ספרי תורה, ממעבר של ספרי תורה מאחד לשני, מצפיפות בריקודים ומגע, כל אלה גורמים לנו לחשש מבחינה בריאותית. כלומר שיש גם דברים עקיפים שגורמים לכך שלא נוכל לנהוג בחג בדרך הרגילה".
הרב רימון מציג את המתווה שלו לפתרון הסוגיות כאשר הוא מבהיר כי עם סוג אחד של פתרון קשה לו באופן אישי: "יש אנשים שאומרים שהם פתרו את הבעיה ברגע אחד של ביטול הקפות שהם רק מנהג, שהעליות לתורה גם הם מנהג ולכן נוריד גם אותם וכך גם ריקודים שמתבטלים ואז אין בעיה של זמן וכו'. אני לא אוהב את הדרך הזו, לא רק בגלל שחשוב לי לשמור על מנהגים, וברור שחשוב לשמור על מנהגים, אלא משום שיש כאן גם עיקרון והעיקרון הוא ששמחת תורה היא לא רק שמחה של התורה, אלא שמחה שלנו בתורה. במציאות של היום צריך להוסיף שמחה ולרומם את האנשים ולחזק את הכוחות שלהם. אם נאמר שמבטלים את מנהגי שמחת תורה רק נוסיף קומה לדיכאון ודאבון הלב. לכן צריך להתחזק בשמחת החג בהתאם לכללי הקורונה".
על מנת להצליח ולשמר את מנהגי החג ערך הרב רימון תרשים שניתן להורידו באתר 'סולמות' ובאתר המרכז האקדמי לב, ובשיחה עמו הוא מפרט כמה מהדוגמאות שבו:
על ההקפות אומר הרב רימון כי הנושא קל באופן יחסי שכן "ניתן להחליט שמקצרים את ההקפות, לשמור מרחק בין האנשים ואולי לא כולם יקיפו את ספר התורה וכל משפחה תרקוד במקומה, לא נעביר ספר תורה מאחד לשני, אבל אפשר לקחת כפפות חד פעמיות ומי שמחזיק את הספר ישתמש בהם. אם לא רוצים את כל זה ניתן לשים את ספרי התורה על הבימה ולהקים אותם".
עם זאת מוסיף הרב רימון ומציע לנהוג השנה את המנהג שהנהיג הרב מאיר שפירא בישיבת חכמי לובלין, "שחלק מההקפות ייעשו עם ספר הלימוד שכל אדם לומד, למשל מסכת עירובין ללומדי הדף היומי. זה אמנם יהיה אחר אבל השמחה תהיה מיוחדת וגדולה".
באשר לעליות לתורה מזכיר הרב רימון כי המנהג לפיו כל מתפללי בית הכנסת עולים לתורה הוא אמנם מנהג ולא דין, אך מדובר במנהג קדום שהוזכר גם בדברי הרמ"א, וכדי לשמר אותו מציע הרב רימון הצעה פשוטה יחסית, וכדבריו, כזו שאינה לוקחת זמן מיוחד: "יש מנהג שהיה נהוג לפני הרבה מאוד שנים והמגן אברהם מביא אותו, שבשמחת תורה היו עולים כמה אנשים יחד. במקום שיברכו יחד, שאחד יברך וכולם יענו אמן וכך יצאו מדין שומע כעונה. כהן עולה ומברך והכהנים האחרים יעמדו מאחוריו במרחק של שני מטרים ויענו אמן מתוך כוונה לצאת ידי חובה, ולא כעניית האמן של שאר הציבור. אחר כך הלויים והישראלים יחולקו לקבוצות. בצורה הזו ניתן יהיה להעלות את כולם בשבע עליות".
עוד מציע הרב רימון לומר 'מי שבירך' אחד לכל מתפללי בית הכנסת, כאשר במי שבירך יוזכרו כל משפחות המתפללים בזה אחר זה, וכך בפרק זמן קצר ניתן גם לשמור על המנהג וגם להקל את קיומו.
לנוכח הצעות אלה שאלנו את הרב רימון אם ההצעות לא עלולות למצוא חן יותר מדי ולהישאר אצל כמה מאיתנו גם בשנים הבאות. "זה מטריד אותי יום יום ושעה שעה. נתתי הרבה תשובות של קורונה וכתבתי כבר מאות עמודים, ובע"ה אולי הדברים יצאו כשו"ת קורונה, ואני שואל את עצמי מה יהיה ביום שאחרי הקורונה. צריך להיזהר ולחשוב על כל דבר".
האם ניתן לשער שכשם שהמנהג בלובלין לא הושרש ונותר לשעתו ולמקומו כך יפנים הציבור גם כעת שההקלות תואמות את השנה הזו ולא את העתיד. "אני חושב שבהרבה דברים כך יהיה. בנוסף, אנשים אוהבים לעלות לתורה וכיוון שכך אני מאמין שזה יחזור בשנה הבאה כשהכול יחזור לכרגיל".
"יש תשובות שצריך לחשוב אלף פעמים עליהן, כמו שאלות הזום בליל הסדר שכתבתי על כך הצעות אחרות מתוך החשש לשנים הבאות. אני מקווה שאנשים ילכו במסלול הרגיל".
עוד מוסיף הרב רימון: "יש הרבה אנשים שיהיה להם רק ספר תורה אחד. כשנמצאים ב'וזאת הברכה' וצריך לגלול את הספר ל'בראשית' ואחר כך לגלול למפטיר בפרשת פנחס. זה הרבה זמן וגם לא כל כך טוב לספר. במקרה הזה אני מציע משהו, ותודה לד"ר חמי אבנרי שהפנה את תשומת ליבי לכך שהיה מנהג לפני הרבה שנים, היו קוראים את 'וזאת הברכה', אחר כך מפטיר ואחר כך בראשית. זה גם יותר הגיוני כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם".
הרב רימון מעיר כי נכון לקצר גם בפיוטים ובנוסח שמלווה את עליית חתני התורה. כך גם בעליית הנערים אין מקום להנחת טלית מעליהם אלא שיעמדו הנערים מרחוק. ומניסיונו האישי מספר הרב רימון על חתונת בתו שהתקיימה לפני כחודש וחצי וביום החתונה השתנו ההנחיות ובמקום 250 אורחים ניתן היה להזמין רק 50 איש, "זה היה קצת עצוב לה וריד הזמנות והאחים שלי ושל אשתי לא היו, אבל הייתה חתונה שמחה מאוד, ומה שתרם גם הוא לחתונה היו חולצות שהילדים הכינו וחילקו בהפתעה שעל כל חולצה היה כתוב 'אחד מחמישים'. "כל אחד הוא אחד מחמישים. איזה אנרגיות ותחושת אחריות נובעת מכך. כל אחד בבית הכנסת ישקיע וישמח כנציג אחד של חמישה או של עשרה".