חובת רב בישראל לפרסם ברבים את חוות דעתו ההלכתית

אין מקום להעמיד רב עיר לדין על שפרסם את חוות דעתו ההלכתית. מאמרו של רב מזכרת בתיה בעקבות פסק הדין נגד הרב שמואל אליהו.

הרב אפרים זלמנוביץ' , י"ז בתשרי תשפ"א

הרב אפרים זלמנוביץ'
הרב אפרים זלמנוביץ'
צילום: באדיבות המשפחה

העמדת רב מורה הוראה לדין בגין חוות דעתו ההלכתית נכלל באיסור למנוע מיהודי לקיים מצווה והוי חוצפא כלפי שמיא (חישוקי חמד ברכות ל"ד א'. עי' סנהדרין ק"ה א').

חברי קהילה המפירים פסק הלכה מפי רבם "זו חוצפה כלפי הרב" (שו"ת מאמר מרדכי או"ח ל'). חז"ל תיארו את ימינו ימי עקבתא דמשיחא בהם פני הדור כפני הכלב ונערים פני זקנים ילבינו וחוצפא יסגא (סוטה מ"ט ב').

הזלזול במוסדות השלטון הוא הגורם מספר אחד לכישלון הממשלה בניסיונותיה לעצור את המגיפה. חוסר האמון של חלק נכבד מהעם בממשלה גורם לאי ציות האזרחים להנחיות משרד הבריאות. הקורונה היא מגיפה נוראה המשתוללת בחוצות העיר ולדעת המומחים עצירתה תלויה בסולידריות וערבות הדדית רק אם נפעל בשגרת קורונה כ"איש אחד בלב אחד" בדומה לאחדות ישראל שהיה במעמד קבלת התורה בהר סיני נצליח לשטח את העקומה.

לשם כך אנחנו זקוקים לאמונה בצור ישראל וגואלו והקפדה מלאה על קיום מצוות בין אדם לחבירו. "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט י"ח) אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה (סיפרי). "זה ספר תולדות האדם" (ברא' ה' א') בן עזאי אומר: זה כלל גדול בתורה (בר"ר כ"ד). החיים תלויים באהבת הרע, בחברותא.

במשטר דמוקרטי בו עיקרון חופש הביטוי מקודש יותר מכבוד האדם וחירותו, מאפשר לכל בר נש להצליף בשבט לשונו באחר. לא רק בקטנים או בחלשים אלא אף בגדולי האומה ומנהיגיה, עובדה! ראש הממשלה שנבחר כחוק מושפל ומבוזה תחת כל עץ רענן. נקודת זכות אחת איננה מפורסמת על ידי מתנגדיו. עזות המצח גוברת ואיש הישר בעיניו יעשה. בלא נדנוד עפעף עוברים על האיסור המפורש בתורה "ונשיא בעמך לא תאור" ומתכחשים לערך הכרת הטוב

בעידן התקשורת בו עוף השמים מעביר קול חובת הזהירות כפולה ומכופלת ועל הרב הפוסק לברר היטב כל מילה היוצאת מפיו הקדוש. חובה לשים לנגד עיניו את העובדה שהוא חי במדינה יהודית ודמוקרטית ובשם חופש הביטוי מותר לכל בר נש להוציא דיבה באין מפריע, לדבר לשון הרע, לסלף ולעוות דברי חכמים, להכפיש ולקלל חופשי חופשי כל אחד כולל רב בישראל.

לא בכדי אמר רבי חנינא סגן הכוהנים: הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את אחיו חיים בלעו. עדים אנחנו ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת אין יראת שמים ואין יראת חטא הכל מותר עד כדי הפקרות פרועה. בשם חופש הביטוי הקדוש והנורא עולה השטן ומפיץ בעולם רוע ושנאת חינם. לשון הרע וזלזול באחר. בניצוחו של השקר חוסר הסובלנות ואי הסבלנות השטן בכבודו ובעצמו מתנחל בלבבות עד שגורם לאיש את אחיו חיים בלעו.

חז"ל גילו לנו שכשם שפרצופיהם של בני האדם שונים זה מזה כן דעותיהן שונות זו מזו. זו יופיה של הבחירה החופשית יסוד היסודות של תורת ישראל.

כמו גם עוצמת השלטון הדמוקרטי. המחוקק מחוקק חוקים השווים לכל נפש ללא הבדל מין גזע ודת. אך טבעי שכמו שיש אופוזיציה לממשלה כך גם קמים לרב בעלי דעה שונה המתנגדים לדעותיו אפילו מקרב חסידיו אבל אין בכך משום רשות לזלזל בדעת הרב או המנהיג ובוודאי לא לבזותו או חלילה להלך עליו אימים כדי שישים סכר לפיו. חברה הבנויה על חופש הדת וחופש הביטוי נדרשת לעשות כבוד לכל אחד ויהיו דעותיו אשר יהיו.

אין מציאות שנחסל את הנגיף כוביד 19 ללא סולידיות וערבות הדדית. חברה בה איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק מסוגלת להחליש את הנגיף עד כדי חיסולו. ייחודנו באחדותנו והיא ביטחוננו ועצמתנו. על כן על החברה הישראלית לשנות כיוון ובשם היהדות ובשם הדמוקרטיה להתחיל לכבד יותר את חופש הביטוי מפיו של הקטון כגדול. ובוודאי שאין לבזות או להעמיד לדין אזרח בגין הבעת דעה. לדעת מומחים חוסר אמון הציבור במנהיגיו הוא אחד הגורמים לזלזול האזרחים בהנחיות משרד הבריאות ולעלית התחלואה.

כל מצוות, תרי"ב מצוות, באו להביא אותנו אל מעלת המעלות שהיא כלל גדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט). התנא רבי חנניה בן עקשיא אמר "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיה מ"ב כ"א. מכות כ"ג ב')

מעשה בנוכרי אחד שבא לפני הלל וביקש שיגיירו וילמד אותו את כל התורה על רגל אחת. גייר אותו הלל ואמר לו: כל מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה ואידך פירושה הוא זיל גמור (שבת ל"א א'). על מצוות אהבת הרע כמוך ממש מתרגם רבינו יונתן בן עוזיאל: כל מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך ואת שאר המצוות שאינן אלא פירוש למצוות ואהבת למד ושנה בעצמך.

אמת, גם הרב מורה הוראה חייב לציית לחוקי המדינה ככל אזרח אבל היכן נשמע שבמדינה בה חופש הביטוי ערך עליון יעמידו לדין רב מורה הוראה על חוות דעתו ההלכתית. במדינה דמוקרטית חובה על רב מורה הלכה ללא מורא לפרסם דברי תורה או פסק הלכה כפי דעתו ההלכתית.

אמר ליה לרבה בר בר חנה: אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (מלאכי ב' ז') "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" - אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו (חגיגה ט"ו ב').

חכם חייב להכיר את שומעי לקחו ולדבר אליהם דבר דבור על אופניו. בד בבד הוא חייב להתחשב בכלי התקשורת המעבירים את דברי קודשו גם למתנגדיו בעלי דעות הפוכות.

אמר רבי אילעא בשם רבי אליעזר בן שמעון: כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כן מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה. שנאמר "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט' ח', יבמות ס"ה ב') מפרש רש"י "הוכח תוכיח את עמיתך". עמיתיך במצוות. הרב המפרסם דעותיו חייב לאומרם במתק שפתיים ובפנים שוחקות וחלילה "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין דבר שאין לו מקום (אבות פ"ד מ"ג). בימינו על הרב לדבר חיובית תמיד בעד וחלילה לא נגד.

"אבטליון אומר: חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל" (אבות א' י"א). אבטליון בן זוגו של שמעיה ממשפחת גרים היה וחי יותר ממאה שנים לפני חורבן הבית השני. נמנה על אנשי כנסת הגדולה. בין תלמידיו היו הלל ושמאי.

חכמים היזהרו בדבריכם שמא שגגה תצא מפיכם ותורו שלא כהלכה ותתחייבו כמו אותה טעות קטנה במעשה המפורסם של קמצא ובר קמצא שבגללו חרב בית המקדש וישראל התחייבו גלות. מרכבת המשנה לר"י אלאשקר מסביר: על החכמים לדבר בלשון צחה שחלילה לא יובן ממנו דברים הפכיים מן האמת.

כמאמר שלמה המלך (משלי ח' ו') "שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים" ר"ל אעפ"י שהחכם מדבר דברים עמוקים מחובתו לוודא שחוות דעתו ההלכתית תובן כדברים ישרים וברורים למתחילים וחלילה שיבינו מהם דבר מה שהוא נגד הדת בין בנגלה ובין בנסתר. חלילה שהמון העם יבין שלא כהוגן וימצא בהם סימוכין לעשות רע או יסיקו שיש כאן דבר הסותר את התורה.

רב מורה הלכה חייב לברור מילותיו בקפידה ולוודא שיובן כהלכה. אין די שדעתו דבריו אמת הם לאמיתה של תורה. חובת הרב קודם בואו לפסוק את פסוקו, לברר מהן ההשלכות, שמא יבינו אותו שלא כראוי ונמצא שם שמים מתחלל. בעידן התקשורת יש לחשוש שמא חורשי רעתו יסלפו את דבריו, בין בכוונת מכווין או בין בשגגה ונמצא שם שמים מתחלל ח"ו.

אין מקום להעמיד רב עיר לדין על שפרסם את חוות דעתו ההלכתית. הן זו חובתו להפיץ דברי תורה. המשנה שונה "עשה לך רב וקנה לך חבר" (אבות פ"א מ"ו) כל יהודי חייב לעשות לעצמו רב שהוא מתחבר אליו ואל דעותיו ומאמין בפסיקותיו שלדעתו הם אמת לאמיתה של תורה ויטה לו אזנו להשכיל.

תפקיד הרב ללמד תורה ולפסוק הלכה לרבים ככתוב " וללוי אמר... יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים ל"ג י'), בבחינת תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול. עיקר תפקידו של הרב להורות לתלמידיו וחסידיו את הדרך אשר ילכו בה. סמכותו נובעת מכח גדלותו בתורה ומיראת שמים שבו. מאז ומעולם רבני ישראל שימרו את המסורת ומסרום מדור לדור.

היה ודעת הרב יצוקה כהלכה ומוצקה, אל לו לחשוש מלהביע אותה. עליו לברור מילותיו בקפידה כדי לקדש שם שמים ברבים. אמרה התורה "לא תכירו במשפט כקטון כגדול תשמעון. לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוהים הוא" (דברים א' י"ז). הדיין לא יירא מבעל דין איש זרוע או סמכות, עשיר או מזיק עז וגס רוח. מאידך, מחובתו לדבר בלשון העם ולכבד קטון כגדול ותהא דעתו אשר תהא.