סרן יוסי אוחנה ורבי אלעזר הקליר

מטען צד ארור הופעל על הנגמ"ש וקטע באחת את חייהם של סרן אוחנה ושל עוד חמישה לוחמים. איך חוגגים שמחת תורה ביום כזה?

הרב עמיחי גורדין , י"ז בתשרי תשפ"א

הרב עמיחי גורדין
הרב עמיחי גורדין
צילום: באדיבות המצולם

הושענא רבה תשנ"ו. "פיתקא טבא" איחלו זה לזה המתפללים בבתי הכנסת, בתקווה ל'גמר טוב'. הרחק משם, מעבר לגבול הצפון, הוביל סרן יוסי אוחנה נגמ"ש ובו אספקה לכיוון מוצב ריחן, המוצב הצפוני ביותר של צה"ל באותה העת.

מטען צד ארור הופעל על הנגמ"ש וקטע באחת את חייהם של סרן אוחנה ושל עוד חמישה לוחמים, גיא שלם חדד, אייל שמח, אייל דרור, יותם ענבר ויאיר ברק הי"ד. דודי ירד לגנו, בהושענא רבה, לרעות בגנים וללקוט שושנים.

את בשורות האיוב, לא עלינו, שמעתי בדרכי אל הישיבה, שעות ספורות לפני כניסת החג. איך חוגגים שמחת תורה ביום כזה?

ומבין הרי יהודה הדהד וענה קולו של רבי אלעזר הקליר. הקליר שחי בארץ ישראל בתחילת תקופת הגאונים וראה את התקוות הנכזבות שהביא עימו כוסרו הפרסי. הקליר שראה את תבוסת הכוח הלוחם היהודי האחרון על אדמת ארץ ישראל. הקליר שראה את הביזנטים טובחים ללא רחם ביהודי הארץ, בפקודת הקיסר הרקליוס, ומשאירים לפליטה רק את אלו שנמלטו למדבריות ולהרים. הקליר שראה את צבאות המוסלמים כובשים את ארץ הקודש.

בישיבה נגמרה תפילת מנחה, בטרם תשקע השמש ויתקדש החג, התחיל הרב עמיטל לשיר כמידי שנה בשנה את פיוטו של הקליר, 'אום אני חומה'. פיוט שליווה מיליוני יהודים מזה אלף וחמש מאות שנה:

"...ההרוגה עליך,

ונחשבת כצאן טבחה,

זרויה בין מכעיסיה,

חבוקה ודבוקה בך.

טוענת עולך,

יחידה ליחדך,

כבושה בגולה,

לומדת יראתך"

והיגון על ששת הנופלים נמהל בשמחה דוממת על התורה הקדושה, "לומדת יראתך", ועל הקירבה לקב"ה. 'חבוקה ודבוקה בך'.

פעמיים שרנו בישיבה את פיוטו של הקליר. בערב בניגון אשכנז העתיק והשקט. ובבוקר בניגון האופטימי שאותו שמע הרב עמיטל בימי אימת הנאצים בישיבת וויז'ניץ שבגרוסוודיין. בשמחת התורה האחרון שהיה איתנו, עצר הרב באמצע הניגון השמח והתחיל לספר על המשפחה שלו ועל והקהילה שנטבחה על ידי מנאצי הא-ל. אחרי כמה מילים השתנק הרב מדמעות, והשתתק.

הרב עמיטל אמר פעם שאם מישהו היה מספר לו בימי השואה שהוא יקים ישיבה בהרי ירושלים הוא היה אומר לו שאפילו בשביל סיפור מדע בדיוני זה מוגזם. אבל הוא הקים ישיבה והרביץ בה תורה. "פדוית טוביה - צאן קדשים".

ומה היה נותן רבי אלעזר הקליר כדי לעמוד איתנו במדינת ישראל הריבונית על הרי יהודה בערב שמחת תורה ולשיר יחד איתנו בישיבה:

"...קהילות יעקב,

רשומים בשמך,

שואגים הושע נא,

תמוכים עליך"