על ההחלטה להעניק את פרס נובל לרפואה לשלושת המדענים, הארווי ג'יי אלטר, מיקל האפטון וצ'רלס רייס, מגלי נגיף הפטיטיס C שוחחנו עם ד"ר יואב לוריה, מנהל יחידת הכבד בבית החולים שערי צדק בירושלים.
"זו אחת התגליות המרתקות ביותר ואחד הסיפורים הכי מעניינים שהיו ברפואה אי פעם", קובע ד"ר לוריה ומוסיף כי מדובר בתגלית הדומה לגילויו של חיסון טוב לקורונה, אם ולכשיתגלה חיסון שכזה.
על קורותיה של דלקת הכבד מספר לוריה: "דלקת הכבד הייתה ידועה עוד בתקופה התלמוד ואפילו קודם לכן. היה ידוע כבר אז שבמקום שיש צבא יש גם 'צהבת של מלחמות' בגלל מה שאכלו החיילים ובגלל הצפיפות ותנאי ההגיינה הירודים. מסוף המאה ה-17 הרפואה התפתחה ובמקום שבו משתמשים במחטים מופיעה צהבת מסוג אחר".
עד כה, מספר ד"ר לוריה, היו ידועות שתי צהבות כבד, A ו-B, כאשר אחת נוגעת למזון ולכלוך ואחת למחטים ופציעות קלות. בשנת 65' ובשנת 75' אובחן שצהבת המחטים והפציעות היא צהבת B ואילו זו של המזון המלוכלך היא צהבת A. במקביל התברר שישנן הרבה מקרים של צהבת שאינן לא זו ולא זו והן נקראו נוןA ונוןB.
ממשיך ד"ר לוריה: "בארגנטינה אדם בשם פוואלורו ממציא את הפתרון הראשון לחולי לב, ניתוח מעקפים. במהלך ניתוחי המעקפים הראשונים נתנו הרבה מנות דם, וראו שהרבה מאנשים שעברו ניתוח מעקף מפתחים דלקת כבד שהיא לא A ולא B בלי צהבת. האם הצהבות הללו באות ממתן עירויי דם? כן. בדקו וראו שהרבה פעמים במלחמות, שבהן אנשים צעירים מקבלים מנות דם, יש את הדלקת הזו".
"אנשים מבריקים וגאונים ניסו לרפא את המחלה הזו עוד לפני שידעו איך קוראים לה. הארווי ג'יי אלטר, בן עמנו משלושת מקבלי הנובל, הוא אדם צבעוני ומעניין מאוד. הוא כתב הרבה שירים על הניסיונות לפענח את המחלה. הוא שם לב שהמחלה מופיעה גם בשימפנזים. הוא אגר דמים שאיפשרו מאוחר יותר לבדוק את עניין הוירוס. מעניין לראות שלא היה כאן גאון אחד, אלא הייתה כאן עבודת צוות גם אם הם לא היו ממש צוות. אחד אמר שיאסוף דמים של החולים, אחד אמר שיפתח שיטות לא רגילות לחקר הוירוס".
"השיטה לגלות את הוירוס התגלתה במקביל על ידי שתי קבוצות חוקרים, שפיתחו שיטות חדשות לגמרי שלא היו עד אותה העת. הם השתמשו בדמים שאסף הארווי אלטר במשך שנים רבות והגיעו לכך שהייתה להם בדיקה להפטיטיס C ופתאום נפתרה הבעיה. כל מי שקיבל עירוי דם במלחמת ששת הימים והייתה להם מחלת כבד קשה או קלה ולא מובנת, עשו בדיקות דם מדור שני ושלישי ופתאום מתוך אי הסדר והכאוס נוצר סדר וכל מי שאינו A ו-B הוא C ועכשיו הכול ברור איך זה קורה. לכל וירוס יש אופי, הפטיטיס C עובר במחט מדם לדם. פתאום נהיה סדר והתגלתה הדרך למעבר הוירוס שאוהב לתקוף את הכבד".
מוסיף ד"ר לוריה ומציין כי הלוקים במחלה "לא תמיד מרגישים צהבת, אלא לפעמים מדובר רק בתחושה לא נוחה של כמה ימים ולא מעבר לכך. ברוב המכריע לא מחלימים והוירוס נשאר והופך למחלה כרונית. כאן הסיפור הופך למעניין יותר. כולנו מחכים לתרופת פלא לקורונה ואנחנו צריכים לקוות שלקורונה יקרה מה שקרה להפטיטיס C. ב2011-2013 הופיעו תרופות פלא. ב-2014-15 פתאום יש תרופות לכמעט מאה אחוז, ואני אומר כמעט מאה אחוזים כי מי שלא נכלל במאה האחוזים הללו הוא מי שלא הקפיד לקחת את התרופה".
באשר למספרם של האנשים שחבים את חייהם לשלושת המגלים הזוכים כעת בפרס נובל, מעריך ד"ר לוריה כי מדובר בבין עשרות רבות של מיליונים למאות בודדות מיליונים. "מדינת ישראל כמעט בטוחה במאה אחוזים מבחינת הפטיטיס C. צריך לחשוב על כמה אנשים לא נדבקו או כמה התגלו מוקדם ונרפאו בעקבות הגילויים הללו. בהתחילה הטיפולים היו קשים והיו תופעות לוואי אבל זה עבד מצוין, ועכשיו כדור אחד ביום כתרופת פלא ללא כל תופעות לוואי וקושי".
לטעמו ראוי היה להקדים ולתת את פרס נובל לשלושה כמה שנים קודם שכן כיום הם כבר אנשים מבוגרים. הוא מזכיר גם שהאלטר היה שותף גם לגילויי ההפטיטיס B.