פרופ' אלון הרשקו, מנהל מחלקה פנימית ד' בבית החולים הדסה עין כרם, מספר לערוץ 7 כיצד נראית התחלואה בעיניו של רופא.
"הסטטיסטיקות הן בדרך כלל ארציות ואנחנו בית חולים ירושלמי. התחלואה בירושלים מאוד גדולה ואנחנו רואים הרבה חולי קורונה והמחלקות 'השגרתיות' עמוסות מאוד", אומר פרופ' הרשקו.
לדבריו, "התקפי לב, אי ספיקת כליות, מחלות זיהומיות – כל אלה לא לוקחים הפסקה בזמן הקורונה. בנוסף, יש עוד נתון שאנשים לא מודעים אליו, שחולה שהחלים מקורונה קשה במקרים רבים חוזר אלינו בטווח קצר למחלקות האחרות עם סיבוכים כמו פגיעה ריאתית קשה, קרישי דם ודלקות. אלו דברים שלא מופיעים בסטטיסטיקות כי אלו אנשים בלי קורונה אבל הם סובלים מהנזקים המאוחרים של המחלה".
הוא מוסיף כי "יש קהילות, אזורים ומשפחות שיותר נפגעים מאחרים. זה הרבה פעמים קשור באורחות החיים. מי שחי ביותר צפיפות ובמשפחות גדולות מועד יותר לחלות. אנחנו רואים לא מעט מוקדי תחלואה בירושלים, ביניהם גם באזורים החרדיים".
לדעת פרופ' הרשקו חלקים גדולים בציבור טוענים בהתנהלותם מול ההגבלות. "אני חושב שכציבור אנחנו צריכים קצת פחות להטיל את כל האחריות על מי שמסביבנו או מעלינו ולקחת יותר אחריות על עצמנו. בסופו של דבר קורונה זו מחלה שלא כל כך קשה למנוע את ההתפשטות שלה. מסכה פשוטה וזולה, ריחוק של שני מטר, לשטוף ידיים – אלה דברים שמאוד פשוט להקפיד עליהם".
"אני לא יודע למה בציבור אין הקפדה מספקת על הדברים האלה. יכול להיות שכחברה קשה לנו לקבל את המסכה כביטוי לאכפתיות מהזולת ושהוא לא יידבק. אני לא מתבייש להעיר לאנשים כשאני רואה את זה ברחוב. מאוד בסיסי בין אנשים להגן זה על זה".
המסר שלו לציבור חד וברור. "נצטרך ללמוד לחיות לצד הקורונה, לשמור על עצמנו ועל סביבתנו. יש דבר שהוא מאוד חשוב: הקורונה לא מבדילה מי אתה ומה אתה, אלא מחפשת את זה שהוא חשוף ונדבקת אליו. אנחנו חייבים להפסיק להילחם זה בזה כשכל אחד מושך לכיוון שלו ועושה לובי ופוליטיקה ולמצוא את המכנה המשותף להתמודדות עם המחלה כולנו יחד. זה מחייב אותנו להתייחס לזולת בצורה מאוד צנועה ומחייבת, לשים את ההבדלים בצד ולמצוא את המשותף".
"אפשר להתנגד לסגר ולהתווכח אודותיו, אבל המלחמה הכי טובה בסגר היא להקפיד עליו, להוריד את התחלואה וכך גם הסגר ייגמר וגם ההדבקה תלך ותפחת", מסכם פרופ' הרשקו.
הכתבה בשיתוף משרד הבריאות