שנזכה להפיל את חומת הלבבות ואיתה יפלו הסגרים והבידודים

את מי ראוי למנות לחתנים במנייני הרחוב ואיזו מעלה יש בשמחת התורה השנה שאין בשנים אחרות. הרב אלגאזי במאמר לשמחת תורה בימי קורונה

הרב בן ציון אלגאזי , כ' בתשרי תשפ"א

הרב בן ציון אלגאזי
הרב בן ציון אלגאזי
צילום: לירון מולדובן

מנהג ישראל להרבות בשמחת תורה את מספר העולים לספר התורה בשמחת תורה. אומנם לאורך כל השנה יש דין שניתן להוסיף על כמות העולים, ואף נחלקו על כך הריב"ש והמרדכי, אבל בשמחת תורה נוהגים כדעת הריב"ש והעולים הם לא מדין מוסיפים, אלא מעיקר הדין, והמנהג הוא שכולם עולים. רמז יש בדבר שהכל עולין ומתעלין ומתקרבים לשורשי נשמתם בעליה לתורה ולכל אחד מישראל יש התקשרות וחלק בתורה.

מנהג מיוחד נוסף בשמחת תורה הוא לקרות לכל הנערים. אחר הקריאה, עוד קודם ברכת העולה, מברכים את כל הנערים בברכת "המלאך הגואל אותי". וראוי לתת טעם למנהג שנהגו הילדים לשאת דגלי תורה. כתב על זה ספר "מטעמי סוכות" שהדגלים מורים על חיבורינו לתורה בבחינת "ודגלו עלי אהבה"

כך מסכם את הדברים הרמ"א בהלכות לולב: "יש להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר. עוד נהגו לקרות כל הנערים לספר תורה, וקורים להם פרשת המלאך הגואל וגו'".

בנוסף, ישנו את מנהג החתנים הנוהג בשמחת תורה בימים כתיקונם. יש מי שמכבדים בחתן בראשית את הגדול שבקהל שסוברים, שהוא המכובד יותר ויש שמכבדים בחתן תורה. השנה, משרבו המניינים בעקבות מנייני הרחוב, רבו גם מספר החתנים שניתן לתת. משכך, נראה שהכל נהיו חתנים או שושבינים לתורה ושהכל ביום זה עולים ומתעלים לתורה והתורה מקבלת התורה את מקומה שהיא שייכת ממש לכלל ישראל.

ביום זה התורה שייכת לכולם; ילדים, כל הנערים וכלל הציבור העולים לתורה עד כדי שמצאנו בשו"ע מנהג ייחודי נוסף שהיה נהוג בשמחת תורה. "הנוהגים להניח עטרות ס"ת בראש הקורא, בסיום התורה, אין מוחין בידם, אבל המניחים אותם בראשי חתנים דעלמא, מוחין בידם", ללמדך עד כמה יקר וגדולה עושים ליום שהכל שמחים בשמחת התורה.

ונדמה ששונה שמחת התורה לחג השבועות יום מתן תורתנו שכן בשבועות נראה שהעוסקים בה מקבלים משמעות. יתר הן בשעורים שניתנים על ידם, והן בהנהגת החג, והתורה אינה מקיפה את הכלל. אך בשמחת תורה השמחה פורצת גבולות בכל משמעותה; הכל שמחים ומרגישים קרבה לתורה העוסקים יותר או פחות כלל הציבור שותף בעליות בריקודים בהקפות ובכיבודים זה יום שמחה השייכת לכלל ישראל בכל עוצמתה.

השנה חג שמחת מקבל משמעות יתר שהמניינים על פי דין צריכים להיות מצומצמים יותר ובכל קרן רחוב ישמעו קולות שמחה בשמחת התורה. על זה אומר הנביא חוכמות בחוץ משלי" "חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה".

יהיו הקפותנו השנה כהקפות חומת ירחו שהייתה בסגר מוחלט ונפלו המחיצות בהקפות, כך נזכה להפיל את חומת הלבבות ובזה יפלו הסגרים והבידודים ונבא כולנו בבריתי חד נעשה ונשמע נאמר כאחד חג שמח ומרומם לכלל ולפרט.

הרב בן ציון אלגאזי הוא ראש מכון צורבא מרבנן וראש ישיבת רמת גן מבית איגוד ישיבות ההסדר