אמיר השכל איננו גזען

התורה שוללת השפלה ופגיעה בגויים יראי אלוקים אבל לא כל התנשאות היא גזענות

הרב עדו רכניץ , כ' בתשרי תשפ"א

הרב עדו רכניץ
הרב עדו רכניץ
צילום עצמי

תא"ל במיל. אמיר השכל תועד אומר לשוטרת בת העדה האתיופית: "אל תגעי בי. אני הבאתי את ההורים שלך מאתיופיה, את לא מתביישת?".

בעקבות זאת, הוא זכה לגל של ביקורת שבמרכזו נטען שממדובר בהתבטאות גזענית. ביקורת זו מצטרפת לשורה ארוכה מאד של טענות כנגד גזענות המועלות כמעט על בסיס יומיומי בישראלי ובמערב בכלל.

אירוע זה מהווה הזדמנות נאותה לבחון מה פירוש גזענות. נפתח בכך שמקובל היה להניח כי ישנם גזעים שונים בעולם. לצורך ההדגמה, כל אחד יכול לראות הבדלים פיזיים (אמנם קטנים) בין אדם אנגלי, פרסי, סיני ורוסי. במקור גזענות היתה תפיסה הטוענת שיש ישנם גזעים מיוחסים וישנם גזעים נחותים. תפיסה זו הצדיקה למשל את העבדות של השחורים, והמופע הקיצוני ביותר שלה היה התפיסה הגרמנית הנאצית.

בעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה נעשה ניסיון בינלאומי מוצדק לבער את התפיסות הגזעניות מהעולם. אולם, כדי להילחם בגזענות החלה תופעה של הכחשת קיומם של גזעים שונים, והופסקו מחקרים שבחנו את ההבדלים בין הגזעים השונים.

בהמשך לכך החל תהליך שיטתי של הכנסה תחת כנפי הגזענות כל הכללה, אפליה והתנשאות. הדברים הגיעו לכך שגם יחס שלילי לנשים נחשב אצל חוקרים מסוימים כגזענות, אף שברור שנשים וגברים מאותו גזע, הם בני אותו גזע. בעיני, מדובר במהלך מסוכן של זילות הגזענות, שמקביל לקריאות "נאצי" כלפי שוטרים. הטענה שכל הכללה ואפליה הם גזענות, מקטינה את ייחודיות הרוע של הנאציזם שהיה באמת גזעני.

ואכן בסעיף 144(א) לחוק העונשין הוגדרה גזענות באופן מצומצם: "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי־אתני".

להבנתי, סעיף זה אינו מנוגד לחוקי התורה, אלא הולם את איסור אונאת דברים שבתורה ולכן יש לו תוקף הלכתי של דינא דמלכותא. התורה אמנם מבחינה בין עם ישראל לאומות העולם, אולם, היא אינה מתירה השפלה של גוי שקיבל עליו עול מלכות שמיים (המכונה גר תושב).

יתירה מזו, התוצאה של ההבחנה בין ישראל לאומות העולם בתורה היא בעיקר הטלת חובות מיוחדות על עם ישראל שבאות לידי ביטוי בתורה, ולא במתן היתר לרצח של גויים (ראו על כך עוד בספר מדינה כהלכה). כדי להשלים את התמונה חשוב מאד להדגיש שהתורה מלמדת ששונות בין יהודי וגוי או בין איש ואשה היא מהותית וגוררת השלכות משפטיות שונות. אולם, כשם שהבחנה בין ילד ומבוגר בעולם לא נתפסת כגזענות, כך אין לראות הבחנות אלה כגזענות.

לאור הגדרה זו של גזענות בחוק רוב התופעות המכונות בימינו כגזענות אינן קשורות כלל לגזענות. אפליית נשים אינה גזענות, כיוון שכאמור נשים וגברים בני אותו עם, הם גם בני אותו גזע. ההתנגדות לקואליציה עם הרשימה המשותפת איננה גזענות כי היא נובעת מהמדיניות של מפלגה זו, ולא בגלל ההשתייכות הגזעית שלה, ולראיה, שהממשלה כוללת שרים שאינם יהודים מזה שנים רבות. גם בדיקה של ערבים, או מי שנראים דומים לערבים, בשדה התעופה איננה רדיפה או השפלה, אלא ניסיון ענייני לצמצם את כמות הבדיקות.

אם נשוב לדבריו של אמיר השכל, כיוון שהשוטרת היא יהודייה בת העדה האתיופית, הרי שהיא שייכת לאותו גזע ולאום אליו שייך אמיר השכל. כמו כן, בדבריו הוא לא התייחס לצבע עורה, אלא לעובדה שהיא משתייכת לעדה האתיופית שהוא סייע בעלייתה לארץ. דברים כאלה יכלו להיאמר לכל עולה חדש שהמדינה סייעה בעלייתו, בין אם מארה"ב ובין אם מאתיופיה.

אמת, דבריו של השכל לקו בהכללה ובהתנשאות מכוערת. הוא הניח שמי שמפעיל את המטוס נעלה על מי שמסר את נפשו כדי להגיע לכבש המטוס. וזאת, טעות המגיעה לכדי עיוורון מוסרי. ובכל זאת, אין זו גזענות.