להט"ב
להט"בצילום: גילי יערי, פלאש 90

כשקראתי את המאמר של הרב בני לאו "זוגיות ומשפחה לבני הקהילה הלהט"בית" התחלתי לחשוב שיש לי בעיה בהבנת הנקרא. חלק מהמאמר, פשוט לא הצלחתי, בכנות, להבין. כתבתי לעצמי כמה שאלות קשות שעלו לי בזמן קריאת המאמר, ואולי, אולי הם עלו לעוד אנשים...

1) "המסמך שכאן אינו 'ספר הלכה' בבחינת 'כזה ראה וקדש'. זהו קובץ של המלצות לניהול חיי זוגיות ומשפחה של בני ובנות הקהילה הלהטב"ית בתוך המשפחה והקהילה הדתית"

מחילה אבל לא הבנתי את המשפט המפותל. הרי אתה לכאורה רב בישראל, לא? אם כך, תפקידך הוא אכן, עד כמה שזה יישמע מפתיע, להורות ולפסוק הלכה! או לפחות, במקרים שההלכה אינה מבוררת לך לחלוטין, לתת כיוון תורני, רוח ההלכה. מה המשמעות של המילים "קובץ של המלצות"? אם אתה נותן המלצות על סמך דעתך האישית, במה יש לדעתך ערך מוסף מכל איש שיביע דעתו בנושא?

2) "ושלחתיו למספר רבנים וכן למספר חברים וחברות מהקהילה הלהטב"ית"

האיזון, האיזון הקדוש. כמובן, איך לא ידענו, ההלכה (או שהיא רק "המלצה"?) נקבעת ע"י הרבנים וחברי הקהילה הלהטבי"ת ביחד! וכן בהמשך- "אני מאמין בחכמת ההמון ומקווה שרבים מקוראות וקוראי המסמך יעירו ויאירו עליו מצדדים שונים" כך הרי כידוע עברה פסיקת התורה מדורי דורות - הרב ישב יחד עם חוטאי הקהילה וביחד נוסחה הפסיקה, הלא ידעתם?

2) "פעולת תיקון בעולם קורית במפגש עם מבט העיניים, מיתרי הקול ופעימות הלב של ה"אחר""

קודם כל, הלשון. ככל הידוע לי הביטוי- "האחר" מגיע מכיוון מאוד מסוים, כיוון ליברלי הרואה את המציאות כמפגש של "אחרים" הנדרשים לכבד "אחר" את רעהו, להבין בצורה "בוגרת" כי ישנם הרבה אמיתות ו"נרטיבים", ולא לחשוב חלילה, וק"ו לממש השקפת עולם החושבת שיש בעיות כלשהם עם דברים במציאות. בכניעתו של הרב לאו לשיח הפוסטמודרני, להגדרות החדשות, לשיחדש מבית מדרשו של ג'ורג' אורוול הוא משמיט, עוד מתחילת "קובץ ההמלצות" את נצח ישראל.

שנית, מעולם לא ידעתי שפעולת תיקון קורית ב"מפגש עם מבט העיניים". ואני, ברוב טיפשותי, חשבתי עד עכשיו שפעולת תיקון קורית כשאדם פשוט מחליט לתקן את מעשיו ולשוב בתשובה - "כשיעשה תשובה וישוב מחטאו", לא? מסתבר שהשקפה זו שייכת לתפיסת העולם המיושנת של הרמב"ם, כנראה...

3)"גם אם אין למסגרת הדתית מענה לקידושין בין בני אותו מין, אין שום סיבה להתנכר ולהתכחש לזוגיות של הבן או הבת"

וכאן שואל הבן- מי אמר? בכלל, נראה שהקו החורז במאמר הוא ההנחה שאסור להתייחס באופן שלילי, ולו במעט, להצהרת זוגיות בניגוד גמור להלכה ולכל מובן אנושי בסיסי - "אי אפשר ולא נכון להתעלם מהצורך הזה או להתנכר אליו", "אי אפשר ואסור לאיש לדכא את הרצון הפנימי הזה".

ומה קורה, לצורך ההשוואה (למען הסר ספק- ההשוואה היא רק לצורך הבהרת העיקרון, ולא יותר מכך) אם הורים מגלים שלבן שלהם יש "רצון פנימי" ו"צורך עז" לכייס זקנות בסופר הקרוב? מתברר אם כן שהכול שאלה של עמדה ערכית, וחוזרת השאלה - על מה נשען עולם הערכים שלך?...

4) "גם מסוגלות הורית אינה מאפיינת הורים מקהילה זו או אחרת"

הלשון, אוי, הלשון. "מקהילה זו או אחרת" כאילו יש שני "קהילות" זהות בגודלם ובלגיטימיות שלהם, כאילו אין כאן קונצנזוס של אלפי שנות היסטוריה, של כל הדתות הגדולות, הפילוסופים יחד עם הטבע בכבודו ובעצמו שמאשררים את הידוע לכל בר דעת - אין אפשרות להביא חיים לעולם, על אף התרגילים האינטלקטואליים המרשימים שנעשים במאמר, בזוגיות שאינה כוללת בן ובת. לגוף העניין- האם הרב לאו באמת חושב, שילד אינו זקוק לדמות אב ודמות אם? עזבו תורה, האם אין הבנה בפסיכולוגיה ברמת הדשא?

5)"לכל מי שנראה שהמציאות הזו כעורה יש חובה לעמוד נוכח פני ה', האומן יוצר האדם, ולשטוח טענות כלפיו"

בסיום המאמר יוצא המרצע ממה שנשאר מהשק ונאמר ברורות - אסור לגלוש לשיפוטיות בשום פנים ואופן, נטייה זו אינה "כעורה", מפני שה' ברא אותה. למען האמת אני חייב לומר שבשלב הזה, יצא לי לבהות כמה דקות במסך באי אמון. כלומר, בשפה פשוטה, הרב לאו טוען שכל נטייה של הנפש היא נטייה חיובית ויפהפיה. מעניין מה הרב חושב עם הנטייה המקננת בלב כל אדם לרצח, אונס וגניבה..

כל המאמרים, הלחץ התקשורתי, המילים היפות, הארגונים שופעי הכסף מחוץ ועוזריהם בפנים לא יוכלו למנוע ממנו, הדור הצעיר לומר את האמת - התורה קוראת לדבר זה –"תועבה", שאחרי כל ההסברים המתחכמים אין מקרא יוצא מידי פשוטו- לשון תיעוב והרחקה, לאורך כל ההיסטוריה תופעה זו הייתה כרוכה בקשר בל יינתק עם התפוררות חברות ואימפריות, עם שחיתות וניצול, עם אכזריות וחושך.

ישנם כוחות חזקים מאוד בציבוריות הישראלית שמנסים להחזיר אותנו לשם. זה לא יצליח מסיבה אחת פשוטה- ה' איתנו. ויש לי תחושה שאת הגורם המסוים הזה גם קואליציה משותפת של כל גורמי התקשורת והאקדמיה, המשפט והקרן החדשה- המממנת בין השאר מיזמים כמו 929 ואירגון "תהילה" הנזכר , לא יצליחו לנצח...

הכותב: יצחק לונדין תלמיד שיעור א'