מי רוצה לצאת ממצרים? תגובה לרב בני לאו

אל לנו לטשטש את הקו שבין ישראל ומצרים: אי קבלת והכלת הזוגיות הלהט"בית באופן רשמי או חברתי בתוך הפסיפס המשפחתי בישראל.

הרב בנימין טבדי , כ"ו בתשרי תשפ"א

הרב בנימין טבדי
הרב בנימין טבדי
צילום: באדיבות המצולם

הרב בני לאו פרסם מסמך העוסק בזוגיות ומשפחה של בני ובנות הקהילה הלהט"בית בחברה הדתית.

המסמך כולו ראוי להתייחסות מפורטת, אך מחמת קוצר היריעה ברצוני להתייחס לנקודה אחת, שהיא בעיני החמורה ביותר והמשמעותית ביותר: נושא הזוגיות הלהט"בית ה"מקובלת" בתוך החברה או אפילו "ממוסדת" באופן רשמי.

לעניות דעתי, נושא זה נוגע בתהום הפעורה בין מה שהרב בני לאו מייצג – למה שלדעתי הוא השקפת עולמה של היהדות, ואבאר את דברי.

בכל מה שנוגע לתחום הפרט, הננו מכריעים הלכה למעשה להעלים עין מסוררים, ללמד זכות על חוטאים, לקרבם בעבותות אהבה, לא לחפש בציציות של אף אחד ולא לתור אחר מעשיו בחדרי חדרים.

הכלל הגדול שמנחה את הפוסקים הוא ש"אין בדור הזה מי שיודע להוכיח", ובתחומים רבים אנו מסתכלים על בני ובנות הדור כ"אנוסים בזרם הזמן".

זה נכון גם בקרב משפחות שכבר מספר דורות התרחקו ממסורת היהדות, אך גם במשפחות תורניות יראות ושלמות. זוהי ההכרעה ההיסטורית של ה"חפץ חיים", הראי"ה קוק והחזון אי"ש, ולמעשה רוב ככל הרבנים בדור האחרון קבלו את העיקרון הזה הלכה למעשה ("מרגניתא טבא" י"ז, הו"ד בסוף ספר "אהבת חסד"; אגרות הראי"ה של"ב ועוד; חזון איש יו"ד ב, כ"ח).

אך הרב בני לאו לקח כאן צעד נוסף. הוא מצפה מיהודים שמאמינים בתורה להכיר בזוגיות חד-מינית כעוד אופציה של משפחה המקובלת בתוך המערכות החברתיות ואולי אפי' המוכרות ע"י הממסד בארץ. הרב בני לאו כותב שאל לנו לשלול את הזוגיות הזו מסיבות תורניות, הואיל "ואינם עוברים איסורים בפרהסיה", ובהתאם לכך הוא מכשיר אותם להיות כלי קודש - "הם כשרים לכל תפקידי הקהל, כולל עבודת הקודש של שליחי ציבור בתפילה ובמצוות".

אדגים את האבסורד שבדברים הללו: גברת כהן, שהינה אשת איש, התאהבה במר לוי ועברה לגור עמו יחד. האם נוכל לראות בהם זוג לגיטימי בתוך המרחב הציבורי שלנו?! נוציא לרגע את הצד של מר כהן, שיכול לשלול את המהלך או להסכים עמו. האם יש איזו סיטואציה שקהילה הרואה בעצמה עוד טבעת בשלשלת הדורות של תורת ישראל תסכים לתת למר לוי להיות ש"ץ ולהוציא את הציבור ידי חובתם בתפילה?! להיות "כלי קודש" ולשמש כבעל תוקע, שיזכיר לכולנו - "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם"?! האם יהיה אפשר לתת לו עליית "שלישי", בזמן שכולם יודעים שהוא חי עם אשת איש, אותה הוא ליווה מביתם המשותף ועד הכניסה לעזרת הנשים?!

נניח שמסיבות כאלה ואחרות גברת כהן מתקשה לקבל גט מבעלה, והיא ומר לוי מאוהבים באופן שאם לא יממשו את אהבתם המשותפת הם יכנסו לדיכאון עמוק ויתחילו לפתח סימני חרדה. האם יהיה בכל אלו כדי להכשיר אותם "לבא בקהל" כחלק מהפסיפס של המשפחה היהודית?!

להווי ידוע שזוגיות של שני גברים - גם אם איננו יודעים מה הם עושים בחדרי חדרים - מקבילה לזוגיות של אשת איש עם גבר שאינו בעלה ואף חמור מזאת! מבחינה תורנית, זוגיות בין גברים היא גם חמורה יותר מ"חיי משפחה" של אח ואחות ובת עם אביה (חולין צ"ב, ב ומהר"ל בח"א שם; מנורת המאור פרק י; עקידת יצחק שער סד). זוגיות רשמית של שני גברים או שתי נשים, שזכתה לכינוי "מעשה ארץ מצרים" (רמב"ם הל' איסורי ביאה כ"א, ח ע"פ הספרי), אינה יכולה להיות חלק מהפסיפס של "משפחה היהודית" – אשר מרימה על נס את יציאת מצרים, בעוד הזוגיות החד-מינית מכניסה את מעשה ארץ מצרים לתוכנו!

כאמור, אינני מדבר או מתייחס לעבירות שפלוני או אלמונית עושים בחדרי חדרים. לזו זקוקה התייחסות שונה, אינטימית ואישית. דבריי אף לא מכוונים כלפי חטאים וחוטאים שמבצעים את עברותיהם בפרהסיה - גם אלו זוקקים התייחסות אחרת וייחודית. דבריי במאמר-תגובה זה, מכוונים רק כלפי האבסורד שמנסה על ידי "שמיניות באוויר" לתת לגיטימציה חברתית ותורנית למבנה זוגי אנטי-יהודי.

מובן שאינני שופט אף נער או נערה, איש או אשה, שמתמודדים בעל כורחם עם הסתירה הפנימית הזו. אינני בא בביקורת ואינני דן את מי שלא עמדתי במקומו. אני גם לא אומר שלכל בעיה יש פתרון נעים ונוח. אני מאמין שלחלק לא קטן מהבעיות אפשר למצוא פתרון שלם או חלקי, ובמקביל אני מכיר מקרים קשים ומאתגרים.

ודאי לי, שעל כולנו לאהוב ולהפגין אהבה לכל מתמודד ומתמודדת. מצווה גדולה להכיל את האנשים והנשים עם נטיותיהם ולא להתכחש אליהם. עלינו להכיר בקשיים ולא לזלזל בהם, להבין את הסתירות הפנימיות ולקחת חלק במסע הקשה לחיים שמחים ומאירים.

יחד עם זאת, במקביל, אל לנו לטשטש את הקו שבין ישראל ומצרים. הקו הזה נקבע בדיוק בנקודה הזו: אי קבלת והכלת הזוגיות הלהט"בית באופן רשמי או חברתי בתוך הפסיפס המשפחתי בישראל. ברגע שנוותר על הקו הזה ונכיר בזוגיות הלהט"בית - הרי שעקרנו את יציאת מצרים מתוכנו. מכאן ואילך אין סיבה אמתית לא לקבל קלקולים "קלים יותר" כגון משפחה של כהן וגרושה, אשת איש, אח ואחות ועוד.

כאן בדיוק, לדעתי, הרב בני לאו טועה ומטעה, ולמרות כוונותיו הטובות – הוא מקלקל יותר ממה שהוא מתקן. במקום לפעול בשיתוף פעולה עם כלל הרבנים והמחנכים, על מנת למצוא דרך ונתיב להוציא את בנינו ובנותינו ממצרים, הוא מציע לנו מסמך שמחזיר את כולנו לשם.

הרב בנימין טבדי הוא ראש בית מדרש "לשמה" להכשרת רבנים, ורב קהילת "שטיבל יד בנימין" רעננה