תיקון מימי בראשית

קשר בין אחת ההושענות שאמרנו בשבוע שעבר לבין פרשת בראשית מלמד אותנו על מידת הסבלנות ועל הצורך להאמין שהקב"ה מנהל את העולם.

הרב שלמה סובול , כ"ח בתשרי תשפ"א

הרב שלמה סובול
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

אמנם חג הסוכות כבר מאחורינו והשבת אנו מתחילים את פרשת בראשית, אך אנא ניזכר כולנו בהושענות שאמרנו בשבוע שעבר. אחת ההושענות נקראת "אל למושעות" והיא נאמרת תמיד ביום שישי בשבוע, ובה נאמר כך: "הושענא שלוש שעות". מה פשר הבקשה זאת?

אחד הפירושים מסביר שביטוי זה מתייחס לאותם שלוש שעות של יום השישי של הבריאה, כפי שמובא בתלמוד: "אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום. שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נידון, שתים עשרה נטרד והלך לו".

וכאן אנו מגיעים לפרשת השבוע שלנו. נמצאנו למדים שאותם שלוש שעות אחרונות של יום השישי הם השעות שבהם אדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת, נידון, נענש וסולק מגן עדן. זאת הסיבה ש"הושענא שלש שעות" נאמרת תמיד ביום שישי שבו קרה הדבר.

יתרה מזאת, הש"ך בפירושו על התורה כותב שאם אדם הראשון היה ממתין את אותם שלוש שעות ולא אוכל מעץ הדעת, היה מותר לו לאכול מעץ הדעת בשבת. מכאן מובן שהמידה שבה חטא אדם הראשון הייתה חוסר סבלנות, אשר גרם לו לאכול את העץ לפני הזמן שיועד לכך. ועל כך אנו מבקשים "הושענה נא שלש שעות" – אנו מבקשים מהקב"ה שנזכה לתקן את החטא של אדם הראשון.

ואכן נראה שהרבה ממצוות התורה באות לתקן את אותו חטא קדמון של אי-סבלנות. הבולטת ביותר היא מצוות ערלה האוסרת לאכול וליהנות מפירות עץ בשלוש השנים הראשונות, באה לתקן את אותם שלוש שעות שאדם הראשון לא המתין, שנה כנגד שעה.

כמו כן גם הרבה מצוות אחרות מחנכות אותנו להמתין. החל מהקימה בבוקר שאדם רוצה לצאת לעסקיו, אך הוא צריך להמתין בסבלנות, ולעסוק קודם כל בנטילת ידיים, ברכות ותפילה. וזה ממשיך במשך כל היום שאדם צריך להמתין לפני שהוא אוכל, ולברך. להתאזר בסבלנות בין בשר לחלב. לחכות עד צאת השבת ורק אז לבדוק אימיילים וכו' וכו'.

אותה מידה חשובה של סבלנות היא נכונה לא רק לגבי מצוות התורה, אלא היא הדרכה נכונה לחיים כולם. פעמים רבות אדם דוחק דברים שיגיעו קודם זמנם, ולא ממתין בסבלנות, ובגלל זה הוא מפספס אותם. כולנו יכולים לחשוב על דוגמאות מהחיים האישיים לנו. כמה פעמים בחיים לא הצלחנו לממש רצונות, לא בגלל שדחינו אותם, אלא להיפך, בגלל שניסינו להשיג אותם לפני הזמן, ובגלל שעדיין הזמן לא היה בשל כדי הדברים יצאו אל הפועל. הניסיון לעשות דברים טרם זמנם, הכשיל את הדבר מלהתממש.

הדברים הללו נכונים גם ברמת הכלל, כעם ישראל. אפילו לגבי הגאולה הורו לנו חז"ל שלא לדחוק את הקץ. יש אנשים שעומדים עם סטופר מול ריבונו של עולם, ומצפים ממנו שהדברים יקרו לפי הקצב שהם רוצים שהדברים יקרו. הם רוצים בית מקדש מיד ושלום מיד וכו'. הציפייה לדברים היא אמתית וכנה אך היא צריכה להיות מלווה עם סבלנות. הרב צבי יהודה זצ"ל היה מלמד שסבלנות הולכת ביחד עם אמונה. סבלנות לא נובעת חלילה מיאוש, אלא סבלנות היא אמונה בהקב"ה שהמציאות הולכת ומתפתחת בקצב הנכון והמתאים לה, לקראת הגאולה השלמה.

כמובן שאנו מצווים בהשתדלות ובעשייה, אך יחד עם ההתאמצות שלנו אנו מלאים אמונה בהקב"ה שמנהל את הדברים ואת העשייה שלנו באופן שמתאים לתיקון עולם. בעזרת ה' נזכה להיות תמיד מלאים בעשייה מבורכת המלווה בסבלנות של אמונה, אשר תביא אותנו לקראת אותו יום מאושר, בו יחזור העולם יחזור לגן עדן ולמדרגה של אדם הראשון שלפני החטא.

הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין.