בהתבוננות במעשה בראשית דרך הפסוקים והמדרשים השונים מתקבל רושם שהבריאה מאוד חסרה ופגומה.
לפני הכל, כבר במחשבה לברוא עולם החיתה "תקלה". רש"י אומר בפירושו על הפסוק הראשון בתורה כך: "בתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין".
כך גם בכל יתר ימי מעשה הבריאה ניתן לזהות תקלות. על בריאת ה \אור ביום הראשון, לדוגמה, אומרים חז"ל בגמרא במסכת חגיגה: "אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן".
ביום השני, לעומת זאת לא נאמר "כי טוב" מפני שמלאכתו לא הסתיימה. אפילו ביום השלישי שנכפל בו "כי טוב", יש חסרון של הארץ כפי שמובא בבראשית רבה. "ולמה נתקללה? שכך אמר לה הקדוש ברוך הוא תדשא הארץ דשא וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו', הפרי נאכל והעץ אינו נאכל".
את הקטרוג של הלבנה ביום הרביעי אנו מכירים עוד מסיפורי הגן שמקורן בגמרא בחולין. ביום החמישי חז"ל מתארים בגמרא בבא בתרא משהו מאוד משונה ובעל משמעות עמוקה ונסתרת. ואומרת הגמרא כך: "אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקדוש ברוך הוא סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר והרג את התנין אשר בים".
אם כל זה לא מספיק, חטאו של האדם ביום השישי משלים את התמונה כולה וכך יוצא שאין יום מימי הבריאה שאין בו איזה חיסרון או פגם. מה משמעות ה"פשלות" הללו? מדוע לא ברא הקב"ה מציאות שלמה יותר ונטולת חטאים?
יש לדעת שסיפור הבריאה איננו רק סיפור היסטורי המתאר מה קרה לפני אלפי שנים. יתכן שאין כוונת התורה לתאר את ההתרחשות כפי שקרתה בפועל במציאות כלל. משמעות הסיפור עבורנו צריכה להיות משמעות רוחנית - מוסרית. אלא אנו צריכים להתבונן במסר העולה מתיאור הבריאה.
יתכן שההסבר לכל ה"טעויות" הללו, נובע מתפיסה אחת שמטרתה לתת לאנושות קריאת כיוון והסתכלות ישרה. אם הכל היה נברא בשלמותו עלול היה האדם, המועד לנפילות וחטאים, להיתפס לייאוש ותסכול. רק הוא חסר, רק הוא פגום. היכן מעלתו ויתרונו אם הוא היצור היחיד שלא מצליח לממש את ייעודו? שאר הבריאה כולה שלמה ללא רבב, ומה יהיה עליו?
אך כעת, שכבר בשלב התהוות העולם ניתן לראות פגמים בכל פינה אליה מביטים, מבין האדם שאין מטרת הבריאה להיות שלמים. אם זו הייתה המטרה, הרי היה הקב"ה יוצר עולם שלם מלכתחילה, לפחות באותם חלקים שבחירת האדם לא נוגעת אליהם, כדוגמת העצים והמאורות.
מסיפור הבריאה נראה שמטרת העולם אינה להיות שלם, אלא מטרתו היא להשתלם. כלומר להיות כל הזמן במגמת תנועה כלפי מעלה, להתקדם ולהשתכלל בכל נושא. בין אם זה בתחום המדעים (מאורות), או בתחום היצירה (הארץ) וכמובן בתחום הרוחני והמוסרי.
נדמה שבתחילת השנה, לאחר שעברנו את חגי תשרי המעוררים אותנו לתשובה והתקדמות, טוב להתמקד במסר זה כדי לתת תקוה ויעוד להמשך השנה.
הרב איתי טוכפלד, רב בבית המדרש במרכז האקדמי לב