החוק לעידוד אלימות במשפחה

את השיר אדוני השופט כתב חיים חפר אי שם בשלהי שנות החמישים, מתוך מספר שירים שכתב ללהקת בצל ירוק. בשיר מתאר חפר מצבי קיצון מצחיקים עם מאפיין ציני.

באחת מן השרות כותב חפר: "היה לי שכן נורא ואיום שלא רצה לחיות איתי בשלום, כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן, והכניס את הראש מתחת לגרזן."

אני מאמין שגם חיים חפר לא דמיין שיום אחד השכן המוטרד יהפוך לארגוני פמיניזם קיצוני, והשכן המציק יהפוך למוסד המשפחה. ויתנדב מרצונו החופשי לשים את ראשו מתחת לגרזן. אבל המציאות עולה על כל דמיון מסתבר.

מחר בצהריים תעלה לוועדת חוקה בכנסת הצעת החוק ל"מניעת אלימות כלכלית במשפחה". הצעת החוק התחילה את דרכה בידי ח"כ קרן ברק מהליכוד, ואומצה על ידי מפלגת כחול לבן בתשואות רמות. שמה של ההצעה עשתה נאמנה את עבודתה, וגרמה לכל מי ששמע אותה לתמוך ולקדם את כינונה וחקיקתה.

השעה הייתה שעת לילה מנומנמת של יום שגרתי במשכן הכנסת. על סדר היום עמדו נאומים על התקציב, כשלון הממשלה במלחמה בקורונה, ועוד כמה הצבעות שגרתיות. אבל בשביל אדריכלי החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה זה היה יום מכונן. היטיב לתאר זאת ח"כ יואב סגלוביץ' בדבריו שם: " יש מהפכות שנעשות בכל תרועה ויש כאלו בשקט, המהפכה הזאת היא חלק מהן, ומוטב שהיא נפתחת כאן בלילה, בשקט".

החוק למניעת אלימות כלכלית בא להסביר שאלימות איננה דבר מוחלט ואובייקטיבי כסטירה או בעיטה. אלא האלימות מתבטאת בצורה שווה גם בצורת כסף והחלטות כלכליות בבית. עד כאן נשמע מתוק ומלא תקווה. הבעיות מתחילות כאשר עוברים את מבוא החוק, ויורדים לפרטים.

כותבי החוק מבקשים לקבוע, כי היכולת לטעון לאלימות כלכלית, תהיה מבוססת על תחושת אימה אישית של בן הזוג שנגדו מופעלת האלימות. חוץ מהערפיליות המחשידה ביחס ליכולת לשפוט תחושת אימה אישית, זועקת מעל כל קיר כתובת ברורה- האקטיביזם השיפוטי חלחל לחוקי המדינה.

הגדרת האלימות בהצעת החוק היא "חש אימה כלכלית", כלומר הגדרה סובייקטיבית. הגדרה עמומה זאת מאפשרת שיקול דעת נרחב של השופטים. כך שאי אפשר לדעת אם אדם חף מפשע עד שהשופט יכריע אחרת. אשם עד שתוכח חפותו. אפשר לגלות ביום בהיר שהיית אלים בזוגיות. אלימות חדשה.

עוד מציע החוק, שתלונה על אלימות כלכלית תהיה אופציה פתוחה לכלל התא המשפחתי. פירושה של ההצעה היא הפיכת התא המשפחתי לזירת קרב משפטית. בן יתבע את אביו ונכד יתבע את סבו, והכל בשם ההגנה על החלשים. אלא שעל אף שמטרת החוק המוצדקת הינה להגן על מצבי קצה, כותבי החוק הופכים את המשפחה לזירה מסוכנת לחיות בה, כאשר האופציה לתביעות ולסכסוך משפחות פתוחה לכל דורש.

אבל אולי הדבר המזיק ביותר בחוק, הוא הניסיון הברור לפגוע באחת ההצלחות היפות של הכנסת בשנים האחרונות. החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה. במשך שנים רבות התנהלו סכסוכי משפחות עקובות ביזע וממון בדרך להסדר גירושין. הנזק העצום שנגרם לאורך שנים רבות לעשרות אלפי ילדים והורים בלתי ניתן לכימות. הכספים האסטרונומים שנזרקו על עו"ד במקום לרווחת הילדים יזעזעו כל שומע, והכל בשם ההגנה על החלש כמובן.

החוק להסדרת סכסוכים נכנס לתוקף בשנת 2016 כהוראת שעה ל3 שנים. כאשר בסיום ההליך נקבע דיון בכנסת האם להחיל את החוק באופן קבוע. בסיום ההליך הוגש לכנסת מחקר ארצי על הוראת השעה ומסקנותיה שנערך על ידי טלי באר טופילסקי ויואה שורק. את תוצאות המחקר לא אהבו ככל הנראה בחוגים מסוימים.

זה לשון החוקרות: "הנתונים העולים מצביעים באופן חד משמעי על הצורך בהמשך כינון החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, ותומכים בהמשך יישומו של ההליך ביחידות הסיוע".

תוצאות המחקר דרמטיות בכל קנה מידה, אם לפני החוק רק 6% מהמשפחות ניסו ליישב את הסכסוך בדרכי שלום, לאחר כניסת החוק, הנתונים קפצו ל49% אחוז מהמשפחות שלא הגיעו כלל לבית המשפט.

את ההצלחה הזו ועוד הצלחות שמיושמות בחוקים אחרים שדואגים לבני זוג שסובלים מאלימות ומפגיעה, רוצים בחוגים מסוימים לגמד ולהסתיר. וזאת בשביל להמשיך ולערער את מוסד המשפחה בישראל. והם לא יעצרו עד שהתוכנית שלהם תצא אל הפועל.

את המאבק החשוב הזה, מובילים פורום קפה שפירא בשיתוף עם עו"ד נעמה סלע וארגוני המשפחה. ומחר תוכלו לדעת האם השיגעון הזה יפסק על ידי נבחרי הציבור, או שמא נמשיך להכניס את הראש מתחת לגרזן.