"כבשתם את הפלאפל": תשובה לאחמד טיבי

דני כץ, טבח במקצועו, במאמר תגובה לח"כ טיבי שעקץ את היהודים: "כבשתם את הפלאפל, את הזעתר, ובכלל - מה המאכלים שלכם?".

דני כץ , ב' בחשון תשפ"א | עודכן: 16:13

אני יודע שזה לא חכם לפגוע בחלק נכבד מהקוראים כבר בשורה הראשונה של המאמר, אך בכל זאת אכתוב - אני לא מת על חומוס. מבחינתי מדובר בממרח, בתוספת, באוכל שולי, משני ולא חשוב.

במאכל שאפילו אם הוא מהגרגירים הכי מובחרים, ובושל נכון ונטחן נכון עם שאר הרכיבים הכי איכותיים – אפילו אחרי כל זה הוא עדיין יהיה רק חומוס. יש לו תקרת זכוכית די ברורה.

ובכל זאת, לא באתי להתווכח על חומוס אלא רק לחשוב על דבריו של ח"כ אחמד טיבי שאמר השבוע "כבשתם את הפלאפל, את הזעתר, ובכלל - מה המאכלים שלכם? מה המאכלים הישראלים ההיסטוריים? קרמבו? פתיתים?".

אז כמובן ולא בפעם הראשונה, טיבי מנסה לנתק את הקשר בין מדינת ישראל - המדינה החדשה שקמה כאן לפני 70 שנה לבין הנוכחות היהודית ההיסטורית בארץ ישראל.

אבל האמת היא שב-3000 השנים האחרונות תמיד היתה נוכחות יהודית בארץ ישראל. גם לפני הכיבוש הערבי בשנת 638 לספירה וגם אחריו. ואם היינו פה, אז גם אכלנו פה, כנראה. ואולי החומוס הוא לא שלנו אבל מאכלים אחרים בוודאי כן.

1.

בדיון הלכתי על מצוות הנהוגות בערב פסח מופיע כי צריך לאכול באותו ערב קרבן פסח, מצה ומרור. הלל הזקן שחי בין השנים 113 לפני הספירה עד ה-8 לספירה היה כורך את שלושת המאכלים יחד ואוכל אותם ככה. ואם הרעיון של לקחת לחם ולשים בתוכו בשר וירקות נשמע לכם כרעיון מוכר שהמציא לורד סנדוויץ אז הנה מאכל יהודי ישראלי שהומצא כ-2000 שנה קודם.

אתה שומע מר טיבי? לא ממרח, אלא אבי אבות הפאסט פוד! הבסיס הרעיוני להמבורגר, לפיצה, לסאב סנדוויץ ולעוד אלף מאכלים שעומדים בבסיס הקולינרי העולמי – שלנו.

דני כץ
צילום: באדיבות המצולם

2.

האזוב המצוי – הרכיב המרכזי של הזעתר, מופיע במקרא כרכיב לטהרה מטומאות שונות והיה ועדיין צמח מאד נפוץ בישראל והסביבה. אפשר להניח שהזעתר ששימש לפולחן וכתרופה עממית נאכל פה מאז ומעולם, הרבה לפני הכיבוש הערבי בשנת 638. אז מצטער מר טיבי אבל כנראה שגם אתם לא המצאתם את הזעתר.

3.

''סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני", כותב שלמה המלך במגילת שיר השירים – ובספר הושע "אוהבי אשישי ענבים". אחד ההסברים למילה היא כי מדובר בסוג של עוגה העשויה מפירות. אצל הושע היא מכילה ענבים, אולי גם עם תפוחים או פירות אחרים.

רש"י אומר 'עוגה מסולת', ונתקלתי בדעה שאומרת כי מדובר בעוגיה עשויה קטניות. בתלמוד הירושלמי מופיע כך "רבי יסא הלך אל רבי יוסי והביא לפניו עדשים קלויים, טחונים, מגובלים (מעורבבים) בדבש ומטוגנים. אמר רבי לו: הם הם האשישים שאמרו חכמים" (תלמוד ירושלמי ו', מ' א').

בואו נחבר את כל הרכיבים יחד, עוגיה שעשויה מסולת וקטניות בשילוב של פירות עם דבש. אתה שומע מר טיבי? ככל הנראה אנחנו המצאנו את חטיפי האנרגיה נייטשר ואלי עוד לפני שאבות אבותיך הגיעו לאזור.

4.

לפי ויקיפדיה שורשיו של הפלאפל הם במצרים, במחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה. שם הוא הוכן מפול מצרי. פול היה מרכיב בסיסי וחשוב בתזונה הארץ ישראלית בתקופת התלמוד הירושלמי. לדוגמא בדיון הלכתי בדיני טומאה וטהרה אומרת המשנה "כל הניצוק טהור'' – כלומר אם אדם יוצק נוזל מכלי גבוה לכלי נמוך הסילון שבין שני הכלים לא נחשב חיבור של שני הכלים לעניין טומאה וטהרה, למעט מנוזלים סמיכים כמו דבש הזיפים והצפיחית.

בית שמאי אומרים שאף הניצוק של המקפה (תבשיל) של גריסין (פולים שנגרסו) ושל פול, הוא טמא. אז מאכל או נוזל מאוד סמיכים, שמכינים מפול כתוש, יש לנו. טיגון בשמן מופיע כבר בתנ''ך בסיפור המזעזע של אמנון ותמר, שם תמר לשה בצק ואז מבשלת לביבות – לפי המפרשים השונים בטיגון. וגם במקור שהבאנו קודם מהתלמוד הירושלמי על טיגון אשישים. אז פול גרוס, מעורבב עם נוזל סמיך יש לנו. טיגון כשיטת בישול יש לנו. אתה חושב שאתם הראשונים שחשבתם על פלאפל?

5.

Low & Slow - שיטת בישול שמאמצת בישול בטמפרטורה נמוכה לפרק זמן ארוך, שיטה שממנה התפתח הבישול בסו-וויד שנהיה כל כך נפוץ בימינו. הרעיון אומר שאפשר לבשל ולרכך מאכלים באמצעות בישול לא ארוך בטמפרטורה גבוהה יחסית או לפרק זמן ארוך מאוד בטמפרטורה נמוכה יותר, מה שישמור עליו עסיסי יותר.

גם את זה אנחנו המצאנו. לא שאני משווה בין צורת הבישול הכי מוצלחת שגילתה האנושות בינתיים לבין פלאפל, אבל בכל זאת. הרצון לאכול אוכל חם בשבת בבוקר לצד איסורי בישול בשבת הובילו להטמנת אוכל נא או מבושל במקצת מערב שבת ועד שבת בבוקר בתנורים כבויים או בכירות עם גחלים. המאכלים הללו נאכלים בקרב כל קהילות ישראל השונות ומופיעות גם בדיני שבת במשנה ובתלמוד.

בקיצור טיבי, יאללה יאללה.