מוסר ותורה – הילכו יחדיו?

כל ילד שבונה פאזל יודע שלפעמים הכול לא ברור ולא מובן, וכשחלק אחד מרכזי מתחבר – פתאום ברגע אחד ברורה התמונה השלמה

צבי גרוס , ג' בחשון תשפ"א

תפילה
תפילה
צילום: ISTOCK

ספר חוקים או ספר מוסר?

הרבה סוגיות תורניות עולות לאחרונה לדיונים ברשת, והנה מתברר שחוט אחד חורז הרבה מהן, כולן צומחות משורש אחד. 'החלק החסר' בפאזל שהבהיר לי את התמונה היה אמירתו של נפתלי בנט בעניין הלהט"בים: הוא אמר שאי אפשר לשנות את ההלכה, ועם זאת שהוא בעד לתת ללהט"בים זכויות מלאות. המשמעות של המשפט הזה היא שהתורה היא לא מוסרית, אבל אין לנו בררה אלא להישמע לה, ולכן מה שהתורה אוסרת לא נעשה אבל לא נפעל לפי רוח ההלכה ולפי מה שהתורה באה ללמדנו אלא לפי המוסר הנאור והמתקדם. פעם חשבו שלהט"ב זו תועבה ולכן התורה אסרה, אבל הקידמה הביאה אותנו למסקנה שאין בכך רע, ולכן נפעל לפי המוסר האנושי, ההומני, כל עוד איננו עוברים על ההלכה.

תפיסה זו מביאה לשלב הבא שבו מנסים 'למתוח' את גבולות ההלכה ככל האפשר, כולל הסברים שחלק מאיסורי התורה אינם רלבנטיים, ובכך להתאימם למוסר ולנאורות המקובלים היום. מכאן נובעת הקריאה לקבל את הלהט"בים כפי שהם או להתיר איסור נגיעה בנידה במקרים מסוימים, כי התורה המיושנת הכירה רק קשר מסוים בין איש לאשתו ולא העלתה בדעתה שיהיה ביניהם קשר של אהבה.

הגדיל לעשות הרב אברהם סתיו ש'שם את הדברים על השולחן' בפירוש: הוא מסביר שהפער בין ההלכה (כלומר התפיסה המיושנת) לבין המציאות (המתפתחת, המוסרית, המתקדמת) הולך וגדל, ומוטל על תלמידי החכמים לברר את הדברים הללו ולצמצם את הפער (כלומר, לקרב את התורה למוסר האנושי הנעלה).

אז אמנם, דעות אלו חשות מחויבות לתורה ולכן מנסות לעשות זאת במסגרת ההלכה, אבל בנוסף לבעייתיות שבעצם התפיסה הזו, הליכה בדרך הזו עלולה להגיע לשלב הבא באותה סקאלה שכבר סובר שכיוון שהתורה מיושנת איננו מחויבים לה ואנו נקבל את מה שמתאים להבנתנו ולשכלנו ולא את מה שקשה לנו להבין.

זה מסביר את התביעה נגד הרב שמואל אליהו ש'העז' להתבטא בסוגיות שנויות במחלוקת. בית המשפט פסק שמותר לו להתבטא בנושאים הלכתיים ולא בנושאים אחרים. מדוע? כפי שאמרנו, כי תפקיד התורה הוא הלכתי בלבד, ולא מוסרי-ערכי.

אנשי התורה הם אנשי המוסר

אך האמת היא הפוכה לחלוטין. הרב קוק כותב ב'איגרת החינוך': "כל מה שתהיה מושרשת בליבו של אדם יותר הקריאה בשם ד', כן יגדל טובו ויושרו". הקריאה בשם ה', השייכות לתורה, מביאה את האדם להיות מוסרי. התורה אינה ספר חוקים יבש אלא "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". המצוות מזככות את האדם והופכות אותו לאדם טוב ומוסרי. המוסר האנושי משתנה ומתחלף, ותורת ה' היא נצחית.

הרי לכל אורך ההיסטוריה אנשי התורה היו אנשי הרוח שעודדו את האנשים שסביבם ואף הוכיחו אותם לתקן את דרכיהם ומעשיהם ולהיות מוסריים יותר. הנביאים שהיו גדולי הדור דיברו על תורה ועל מוסר כאחד וקראו לעם להיות מוסריים יותר וצדיקים יותר. חלק ממטרת העלייה לרגל במועדים והפגישה עם הכהנים הייתה שהפגישה עם הצדיקים תשפיע על כולם להיות טובים יותר. התורה עושה את האדם טוב וישר ולא רק מפילה עליו הוראות מעשיות.

מעשה בעגלון ונצחיות התורה

בהיותי ילד בבית הספר למדנו סיפור, שבזמנו היה נראה לי שטותי, אך מתברר שהרבה חכמה טמונה בו. מעשה בעגלון שנשכר להעביר סחורה למקום רחוק, מהלך ימים רבים. השתהה העגלון לצאת וסמך על כך שיש לו עוד זמן רב. בסופו של דבר הוא יצא לדרך בעיצומו של החורף, השלגים חסמו את דרכו והוא איחר להביא את הסחורה ליעדה. הוא נתבע לדין ויצא חייב. שאל העגלון את הדיין: באיזה תאריך ניתנה התורה? ענה לו הדיין: בו' בסיוון. ענה העגלון: אם כך, פטור אני מלשלם. התורה ניתנה בקיץ, שבו אין שלגים. אם התורה הייתה ניתנת בחורף – היו נלקחים השלגים בחשבון, ולא הייתי נדרש לשלם.

אנו צוחקים על אותו עגלון כי ברור לנו שהתורה לקחה בחשבון את כל המצבים בהווה, אך כאשר הדבר נוגע לאלפי שנים אחרי קבלת התורה פתאום אנו עצמנו נעשים כאותו עגלון ושואלים: אולי התורה דיברה ע"פ התפיסות הרווחות בזמנה ולא לקחה בחשבון את השינויים, אולי הקב"ה היה שבוי בתפיסות של פעם ולא ידע שהמוסר ישתנה.

התורה היא ספר מצוות וחוקים. אנו עומדים מול התורה בענווה ומבינים שעם כל חשיבות המוסר האנושי –הרי שהוא זמני וחלקי ביחס למוסר האלוקי העליון והנצחי.

ממילא גם לימוד התורה צריך להיות מותאם לתפיסה הזו: אנו מנסים ככל יכולתנו להבין את טעם המצווה ואת האמירה המוסרית שבדבר ה', מתוך ידיעה ש'זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת'.