סאיב עריקאת
סאיב עריקאתצילום: פלאש 90

מבחינה מוסרית, קשה למצוא הצדקה לטוענים שחובה לטפל במי שהוא אויב, שפעל ופועל נגדנו, ודם רב נשפך באחריותו.

הטענה כי משעה שאדם הוא חולה – מסתיימים כל החשבונות עימו, עשויה להיות נכונה כאשר נתקלים בו באירוע מסוים. זו המשמעות המוסרית של שבועת הרופא, והיא צריכה להנחות את המדיניות. זה הבסיס לכללי המלחמה הראויה שאנו נוהגים בהם. 

אולם להיענות מנהלתית לבקשת ריפוי מסודר של מי שפועל כאויב נגד מדינת ישראל, ולממש אחריות רפואית עליו – הדבר מנוגד ליסודות הפשוטים ביותר של המוסר, של הצדק כלפי מי שנפגע ממנו, ויש בדברים טשטוש של האחריות של מי שהכריע להיות רוצח, ועכשיו מתחנן שיצילו את חייו.

שיקולים אחרים יכולים להיות לגיטימיים. הטענה כי אפשר שהדבר יביא לריכוך החיכוך ולהפחתת שפיכות דמים – עשויה להיות נכונה (רק כדאי שהיא תוכח קודם), ואם אמנם זה כך - כדאי לטפל בו; הטענה כי כדאי לישראל להצטייר כפועלת בצורה זו, כדי למנוע את הביקורת על זכויות האדם, וכדי להשוות את ההתנהגות שלנו לשלהם – עשויה להיות נכונה וכדו'.

אפילו הטענה כי על אף ההצדקה להניח לו למות – יש משהו אנושי שלא מאפשר לנו לעשות זאת – יכולה להיות נכונה. 

אלו שיקולים שניתן לקבל אותם - חלקם תועלתיים וחלקם רגשיים. ובוודאי שצריך לשקול כאן לא רק את צד התועלת, כי אם גם את צד הפגיעה, בעיקר במי שנפגע מפעולותי.

בסופו של דבר, אלו הכללים של תמורה-תפוקה, מחיר ותועלת. אבל חשוב שלא להעמיד את הנימוקים האלה כנימוקים מוסריים.