בעקבות הכתבה על החובה המוטלת עלינו לבנות את בית המקדש, שלמעשה אינה מחדשת דבר, אלא מציפה את החיוב ההלכתי לבניית הבית, נשאלתי הרבה שאלות, ונחשפתי מחדש לעומק הכהימה של הדור לדרישת המקדש, בעיקר בקרב הנוער הנפלא. ברצוני להציג את עיקרי השאלות, ולנסות בע"ה להשיב אליהם.
שאלה: האם באמת יש חיוב עלינו ממש לבנות את בית המקדש?
תשובה: כן! כל הראשונים שדיברו בנושא, כתבו זאת במפורש, ומוני המצוות מנו זאת כמצוות עשה (הרמב"ם, החינוך, ויש שראו זאת גם במניין של רס"ג, ועוד ראשונים).
כל יהודי מחוייב להתאמץ ולהשתדל בדבר, כפסק המפורש ברמב"ם (הלכות בית הבחירה א,א, ו-יב): "מצות עשה לעשות בית לה'... והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר".
למעוניינים להרחיב בנושא, מומלץ לעיין במאמרו של הרב אליצור סגל בתחומין (כרך יב), וכן בספר המקיף והבהיר "עת לחננה", של הרב יצחק שטרן.
שאלה: אז מה אני הקטן, יכול לעשות בפועל לקדם את הנושא? איך אני יכול להשפיע על כל עם ישראל?
תשובה: השאלה הזאת היא שאלה מעשית, ומסתבר שיש כמה דרכים לפעול בנושא.
לדעתי, עיקר הפעולה של כל יחיד היא בהסברה, בבניית ה"תודעה" והסכמה רחבה של עם ישראל על כל גווניו. כל זה יחד עם פעולות מעשיות, כדוגמת עלייה להר הבית (למתירים) או לשערי הר הבית (לאוסרים לעלות לההר), מאבק פוליטי לחזרת ההר אלינו (מדוע אף מפלגה לא כתבה זאת במצע שלה? כי הבוחרים אינם דורשים זאת מחברי הכנסת), השתתפות בתִרְגוּלִים שונים, כגון שאיבת מים ממעיין השילוח לשמחת בית השואבה, קרבן פסח, מאבק כדי לאסור עליית גויים או טמאים להר, כמאמר קינת איכה (א,י): "כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ, אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ".
כמה פעולות בבני עקיבא מוקדשות להקמת הבית וחידוש העבודה? כמה חוגי בית נעשו על זה? כמה פוליטקאים נשאלים מה הם עושים כדי לקדם את הנושא? כמה תהלוכות והפגנות היו בזמן האחרון בנושא?
כשהערבים בשנים האחרונות מספר פעמים חפרו בהר הבית, ובכך יכלו ח"ו להרוס את יסודות הבניין והמזבח, האם עשינו על כך הפגנות ענק? האם חסמנו צמתים כמו בתקופת הגירוש?
יכול להיות שהמשמעות המבהילה של חפירות הר הבית, שכבר לא נוכל לדעת את מיקום המזבח, שזה אחד הדברים הכי חשובים מבחינה הלכתית בעבודה בבית המקדש (רמב"ם, בית הבחירה ב, א ו-ד).
האם ניסינו בערב פסח האחרון להקריב את קרבן הפסח, שהוא חובת כל אדם ויחיד (הלכות קרבן פסח א,א, ומעשה הקרבנות א,ו), וניתן להקריבו גם אם הבית לא בנוי (גמרא במגילה י ע"א)?
הגר"א לימד אותנו שהחזרה בימינו לארץ ישראל תהיה בדיוק כמו בימי שיבת ציון בבית שני (בספר "קול התור". ראה למשל: פ"ב, קטז. וכן בתחילת פ"ו ועוד). גם בבית שני, וגם בהקמת המדינה, ההתקדמות הגדולה לחזרה לארץ התאפשרה בזכות שעוד ועוד אנשים עלו לבדם לארץ, ובבית שני נאבקו במשך שנים רבות על בניית הבית והחומות, עד כדי שהיו צריכים שחצי (!) מהעם יאבטחו את הבניה: "וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה, וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים" (נחמיה ד,טו).
שאלה: רגע, אתה מדבר כאילו אין שם ערבים, וכאילו אנחנו לא מוקפים במאות מיליוני מוסלמים?
תשובה: את הטענות האלה אמרו גם בכניסה הראשונה לארץ (דברים א, כז-כח), גם בשיבת ציון בבית שני (נחמיה א,ג ו- ג,לג-לד, וכן פ"ד ועוד), וגם אחרי הקמת המדינה, ומתי לא. אגב, גם בלי הקמת בית מקדש לא שמתי לב שנעלמה האנטישמיות מהעולם...
אני חושב שלא נכון לזלזל בשיקולים הבטחוניים ואחרי שנים של רפיון וקיבוע המחשבה כאילו "הר הבית זה המקום הכי נפיץ בעולם" צריך להשקיע מחשבה כיצד מיישמים זאת באופן מעשי, אבל כשיש מטרה מאוד חשובה, שדוחה גם דברים אחרים, ובעקביות חותרים להגשמתה, אז בע"ה רואים תוצאות, כי כשממוקדים במטרה טובה- ה' פותח פתחים: "בא ליטהר- מסייעים אותו" (גמרא שבת קד ע"א).
האם במלחמת ששת הימים לא היה ניתן, גם על פי דרך הטבע, להכשיר את מקום המקדש, ולבנותו? הוואקף הערבי, כידוע, לא האמין כשהבאנו להם את מפתחות הר הבית! האם כשנפלו בנייני התאומים, ועיני כל העולם היו נשואים לארה"ב, והעולם היה "אחוז בשיתוק" במשך מספר שבועות, לא היה ניתן לנצל את ההזדמנות לערוך שינויים בהר הקדוש? הדבר האחרון שעניין את העולם באותו זמן זה שינויי בניה בהר הבית.
כנסיית 'איה סופיה' הגדולה שנבנתה במאה השישית (!), נהפכה השנה ע"י שליט טורקיה למסגד מוסלמי כחלק משאיפתו להשלטת האיסלאם. למרות שמדובר בכנסיה מפוארת מאוד, גדולה ועתיקה, שהיא סמל בטורקיה ובכל העולם- בכל זאת לא נעשה דבר בנושא, מלבד גינויים רפים. גם בהודו עמד במשך מאות שנים מסגד גדול שבהחלטה פוליטית-דתית נהפך השנה למקדש הינדואי, לקול גינוי המוסלמים.
האם גם אנחנו נעמוד על שלנו, בלי לפחד ולמצמץ?
בחודש האחרון, בנימין נתניהו הדהים את כל העולם בעשיית הסכמי שלום עם מדינות שבמשך שנים רבות התפיסה הייתה שאין סיכוי שיעשו שלום עם ישראל. הוא שינה תבנית חשיבה של שנים ארוכות, בזכות עקביות ואי ויתורים ונסיגות.
מתי שלנו יהיה ברור מה אנחנו רוצים, אז הסיעתא דשמיא בוודאי תבוא.
גם בשיבת ציון בבית שני, שלט באזור מלך ושליט בלתי מעורער, שברצותו ובהינף יד יכול לגזור להשמיד עמים שלמים (מגילת אסתר), והוא גזר לעצור את בניית הבית (עזרא פ"ד), ואילו חגי הנביא (עזרא פ"ה) עודד אותם להמשיך בבניה, שזאת ממש 'התאבדות' במונחים של זמנם, וה' עזר להם והם השלימו את הבניין. "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ- עֲשֵׂה!" (קהלת ט,י).
שאלה: מי אמר שהגענו לשלב הזה בגאולה? זה מה שחסר לנו? והאם בכלל אנו ראויים לבנות את בית המקדש?
תשובה: א. ראשית, זה לא שיקול או התלבטות שלנו. לא אנחנו קובעים את התורה והמצוות. ה' קובע לנו את המצוות, ותפקידנו לקיימם.
ב. גם אם ננסה לשקול בדעתו את השאלה הזאת, האם מקום שהוא עיקר השראת השכינה על עם ישראל- "ושכנתי בתוכם", שכל כל כך הרבה מצוות תלויות בו (שליש מהתורה!), ושזאת הייתה המצווה הראשונה שמקיימים אותה לאחר מתן תורה (פרשת תרומה), כיצד ניתן לשאול עליו: "זה מה שחסר לנו?".
ג. אנחנו לא עוסקים כאן ב"אפשרות" לבנות את הבית או להקריב קרבנות, מי שלא עשה קרבן פסח חייב כרת! זאת אותה חומרת איסור כמו לאכול ביום הכיפורים, חילול שבת, נדה, זה מההלכות החמורות ביותר!
ד. אם נשווה את דורנו לדור שבנה את הבית השני, לפי מה שמתואר בתנ"ך ולימדונו חז"ל, היו שם בעיות של עבודה בשבת והתבוללות עם גויי הארץ (נחמיה פי"ג), חז"ל מתארים עשרה סוגי יחוס שעלו מבבל בתחילת בית שני, שביניהם היו: "חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי" (משנה קידושין ד,א), זה נשמע שה"עִלִּית הרוחנית" של העם נשארה בבל, כדבריו המפורשים של הכוזרי (ב,כד): "אבל שבו מקצתם ונשארו רובם וגדוליהם בבבל, רוצים בגלות ובעבודה, שלא יפרדו ממשכנותיהם ועניניהם".
אמנם רק הקב"ה בוחן כליות ולב ויודע את דרגת האדם והדור, אבל אני חושב שלא נכון לזלזל בדרגה הרוחנית של דורנו (עי' גמרא יומא ט ע"ב במחלוקת רבי יוחנן ור"ל).
שאלה: האם החיוב על הקמת בית המקדש הוא לא על "כלל ישראל" ולא על "יחיד"?
תשובה: כבר ראינו, שהרמב"ם פסק: "מצות עשה לעשות בית לה'... והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר".
אמנם על הציבור מוטלת חובת בניית הבית (ספר המצוות, סיום מצוות עשה), אבל הכוונה שהציבור והעם צריכים להתעורר למצווה הזאת, אך כל קבוצה (עשרה?) או יחיד שמתעורר לקיום המצווה של כלל ישראל- מייצג את כלל ישראל, כפי שהאלפים הבודדים שעלו בבית שני ובנו את הבית (ואף ננזפו שהם שקלו שיקולים שונים בנושא, ועיכבו קצת את הבניין!)- יצגו את מיליוני היהודים שנשארו בבבל ובגולה, כמבואר בספרים עזרא, נחמיה וחגי.
ה"כלל" מורכב מ"יחידים", שתפקידם לדחוף ולהוביל את הרבים לקיים את המצווה, ולא להגיד שזאת אחריות של אחרים (והאמת, למה שזאת תהיה אחריות שלהם יותר משלי?!).
הרמב"ם אומר שתפילת הציבור וכל פרטיה, כגון קריאת התורה ודברים שבקדושה, הם חובת הרבים ולא היחיד (רמב"ם תפילה ח,ד) ובכל זאת הוא כותב שהיחיד, כל זמן שיכול, צריך להיות חלק מתפילת הרבים (רמב"ם תפילה ח,א).
כך גם כותב ספר החינוך, במצוות הכרתת זרעו של עמלק (תרד): "וזאת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן... ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן", וכך הוא כותב בנוגע למצוות הקרבת התמיד (תא): "והיא מן המצוות שהן מוטלות על הציבור, ויותר על הכהנים, ואם שמא ח"ו יתרשלו בה שלא להקריבם בכל יום ביטלו עשה זה, והשגגה נתלית על כל עדת בני ישראל היודעים בדבר אם יש כח בידם לתקן בשום צד", כאן מדובר שהשגגה נתלית בכל יהודי, אפילו שהוא לא כהן, ולא יכול להקריב קרבנות!
הציץ אליעזר, אחד מהגדולים והמיוחדים מפוסקי דור הגאולה, כותב בעניין חיוב ה"יחיד" לעלות לארץ (שו"ת ציץ אליעזר ז,מח): "חיוב מכופל על היחיד לעלייה והתיישבות מאז קום המדינה מבחינה זאת של המצוה הכללית- ... וזה בהיותו מְצֻוֶּה להיאחז בארץ כדי לחזק בכך המעמד הכללי של חובת האחיזה וההתיישבות... הרי שגדולה וחזקה מצוות יישוב הארץ על כל יחיד לא רק מבחינת החיוב העצמי, אלא גם בהיות כוללת גם חיוב- ערבתי, שכל אחד מישראל מחוייב לדאוג לתועלת הכלל הישראלי".
ובאמת, לא מצאנו את הטענה שרק "כלל ישראל" יכול לבנות את הבית, בתשובות הלכתיות שנכתבו בעניין בניין הבית ועבודת הקרבנות. גם ראינו שגדולי ישראל, אפילו שהיו יחידים, ניסו לחדש את בניין הבית והקרבת הקרבנות (רבי יחיאל מפאריז (כפתור ופרח פ"ו), חת"ס (יו"ד רלו), הרב קלישר (דרישת ציון), הרב קוק (משפט כהן צא, ו-פט ועוד), רבי יהושע בן חנניה (בראשית רבה סד) ועוד).
על כל פנים, דווקא מפני שלא בטלה קדושת המקום עד ימינו (מגילה י ע"א), ומותר להקריב קרבנות אפילו כשהבית לא קיים (שם), אז יש כאן המשכיות מבית שני, ולכאורה לא צריך עוד תנאים חיצוניים לבניין והעבודה.
לסיום
המציאות שאנו נמצאים בימינו אינה חדשה. כבר בימי בית שני חגי הנביא היה צריך לעודד את העם, שהתייאשו מבניה מעשית של הבית, וגם הבינו שהם לא יצליחו לבנות בית מפואר כבימי בית ראשון.
הנביא אומר להם בשם ה' שלא צריך יותר מידי "לחשוב" או "להסתבך" בבניית הבית, אלא פשוט: "עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'!" (חגי א,ה)- זה הכבוד שלי, שתעשו לי בית, לא צריך שהוא יהיה מפואר, מזהב או מאבנים מיוחדות, אלא פשוט בית פשוט מעץ, העיקר שתבנו את הבית בהקדם!
עדיין, היו שטענו שממהרים מידי: "הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית יְקֹוָק לְהִבָּנוֹת", והנביא נשלח בידי ה' לנזוף במתרשלים: "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?!" (חגי א), כלומר: אתם יושבים בנחת בבתיכם, אבל ביתו של ה' חרב?!
על הדבר הזה הקב"ה כרת איתנו ברית בהוציאו אותנו מארץ מצרים, לא על כל מיני "דרכים בעבודת ה`" ו"מנהגים קדושים" שהתחדשו בדורות האחרונים, וכבודם (הגדול) במקומם מונח, אלא על הדבר הזה של הקמת בית לה',
כדבריו הנצחיים של חגי הנביא (ב): "וְעַתָּה... חֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם יְקֹוָק, וַעֲשׂוּ... אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם!".
שנזכה!