הרב צוריאל חלמיש
הרב צוריאל חלמישצילום: עצמי

כמו הרב חיים דרוקמן וכמו הרב אריה שטרן, כמו הרב אוריאל לביא והרב דוד בס, הרב דוד סתיו, רבני צוהר ורבנים שתומכים בעלייה להר הבית, השירות הלאומי ובתי הספר של החינוך הדתי-לאומי, ישיבות תיכוניות ונשים שלומדות תורה, ואפילו נפתלי בנט.

הרב אליעזר מלמד הצטרף היום לרשימה ארוכה של אישים ומוסדות, שזכו כולם לקיתונות בוז מצדו של הרב הראשי לישראל.

בקובץ התורני "בית יוסף" פרסם כעת הרב יוסף מכתב ששלח כביכול לרב מלמד בחודש אב תש"פ (למעשה המכתב מעולם לא הגיע).

מחלוקת ביחס למפגש עם מנהיגים רפורמים היא לגיטימית וחיונית. אבל במאמרו הרב יוסף אינו דן בהשלכות מפגש כזה, אלא בעיקר מצטט את ההסתייגות המסורתית מן התנועה הרפורמית (נושא שכלל אינו נתון במחלוקת). הוא כלל לא מתייחס לנימוקים המעמיקים שהציג הרב מלמד.

במקביל מציין הרב יוסף עובדות לא נכונות (גדולי הדור מעולם לא נפגשו עם רפורמים), מזלזל בהבלעה בגדולי תורה שעסקו גם בלימודי חול, מגדיר את עצמו כמי שמייצג את מסורת התורה והרבנות, ולקראת הסוף - מאיים במרומז על הרב מלמד בנידוי.

הרב הראשי עשה כאן דבר חמור ביותר, מתחת לכל ביקורת. במאמרו מצטט הרב יוסף את תשובות הרא"ש, שאיים על רב שהכשיל רבים בחילול שבת: "אם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי, אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין, היו ממיתין אותך".

ועוד תשובה באותו עניין לגבאי הקהילה: "אני מתרה בך ואת כל הקהל שינהגו בו נידוי באותו המשוגע... ואם יעמוד במרדו... ידונו אותו למות בדין זקן ממרה, כי אנחנו חייבין למסור נפשותינו על תורת האלוהים". כך ממש.

הרב יוסף הדגיש במאמרו את המילים "אני מנדה אותך", "נידוי באותו המשוגע" ו"זקן ממרה". והוא כותב: "העולם אינו הפקר, ולא כל הרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול לחלוק על גדולי עולם", ומצפה שהרב מלמד ישוב וינהג "בענווה ובהתבטלות".

הסיפור של הרב יצחק יוסף, הרב הראשי של מדינת ישראל, הוא כיצד תלמיד חכם גדול ונושא משרה ציבורית עליונה איבד את תחושת הכבוד, החיבה והשותפות עם רבנים שאינם מחוגו, ועם ציבורים שאינם מאנשי שלומו. למעשה, הוא טורח ללבות מחלוקות שוב ושוב.

בהנהגת הרב יוסף הופכת הרבנות הראשית לגוף שקם על יוצרו, שחובט ללא הרף בציבור המסור לו ביותר, ציבור שהקים אותו ולמעשה הוא כמעט היחיד שעדיין רואה ערך בקיומה של רבנות ממלכתית. הרב יוסף מאבד בידיו את הלגיטימציה לקיומה של רבנות ראשית.

אי אפשר להמשיך כך. רבנים חשובים, רבני ערים וראשי ישיבות, יהיו חייבים להעמיד את הרב יוסף על משמעות דבריו, על ההשלכות של חרפה מהסוג שפרסם, על חילול השם וביזיון תלמידי חכמים וביזיון התורה שמעוררות התבטאויותיו. אחרת, לשם מה נתכנסנו.

"הננו מוכרחים לאחד את כל הסגולות שברבנות לאחדים. אל יחשבו הרבנים שהם רק קניין של איזה חוג מיוחד, של איזו מפלגה מיוחדת. הרבנים צריכים לדעת שהתחיה הרוחנית של האומה - בידם היא נתונה, והם חייבים למלא את חובתם באמונה" (הראי"ה קוק, כבוד הרבנות)