מדרש לפ"ש - איך עושים משפט צדק?

בקריאה עדינה ניווכח שאברהם אינו "נקלע" לסיטואציה בה הוא מגן על סדום, אלוהים מעמיד את אברהם במצב הזה.

ניתאי ואיילת הוד , י"ח בחשון תשפ"א

משפט
משפט
צילום: Bill Oxford on Unsplash

טקס רב רושם היה נערך כאשר הסנהדרין החליטה להוציא אדם לסקילה. מעמידים את הנידון למוות מחוץ לבית הדין, ולפניו פמליה שלמה של אנשים.

הפמליה מורכבת מרוכבי סוסים, ומאנשים שמנופפים בסודרים לעיני הקהל שהתאסף. הם עושים זאת עבור התקווה הקלושה, שמא יימצא אדם שילמד זכות על הנאשם. אפילו הנאשם יכול ללמד זכות על עצמו. הכל כדי לא להגיע לידי הוצאה להורג. (ראה משנה סנהדרין ו,א)

סיפור אחד מפרשת וירא שתופס את עיניי בכל שנה הוא הויכוח של אברהם עם ה', בו אברהם מנסה ללמד זכות על סדום, שעומדת על דוכן הנאשמים. אברהם דורש משפט צדק מאלוהים, שופט כל הארץ.

בחוצפה וענווה משולבות הוא מנסה להניא את הקב"ה מתוכניתו, למרות סיכוייו הקלושים. בשורות הבאות שלפניכם אציע, מתוך התבוננות בפרשה ובמדרש, זווית הסתכלות נוספת על הסיפור הזה.

המדרש שלפנינו נשען על פסוק מעט קשה במשא ומתן בין השניים. לאחר שאלוהים אומר שאין חמישים צדיקים בסדום, אברהם מנסה בשנית – "אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר". נדמה שאברהם "קפץ" מחמישים צדיקים לחמישה. אך אלוהים עונה "וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה" (בראשית יח,כח). אמנם, פרשני הפשט הסבירו שאברהם אכן התכוון לארבעים וחמישה, אך הניסוח העמום כמו מזמין מאליו את הדרשנים:

"אמר רבי חייא בר אבא:

בקש אברהם לירד לו מחמשים לחמשה. אמר לו הקדוש ברוך הוא חזור בך למפרע.

אמר ר' לוי:

(משל ל) לחלף סרדה (חבית) מלאה מים, כל זמן שהיא מלאה מים הסניגור מלמד. פעמים שהדיין מבקש שילמד סניגוריא, הוא אומר הוסיפו בתוכה מים". (בראשית רבה מט, יב)

המדרש טוען שאברהם אכן התכוון לשאול על חמישה צדיקים בלבד, ואלוהים "תיקן" אותו לארבעים וחמישה. גם המשל מראה שהדיין "מוסיף זמן" כדי שהסניגור ימשיך ללמד זכות. אך לאור העובדה שניסיון ההצלה של אברהם לא מצליח והסניגוריה נכשלת, מדוע הקב"ה גורם לאברהם להאריך ולסנגר, על אף שהסוף "ידוע מראש"?

סדרת חינוך

כדי להבין את המדרש, נרחיב את מבטנו לתופעה מעניינת. בכמה מקומות בתורה, אלוהים מרמז לאדם שעליו להתערב, ומשאיר לו "פתח" להכנס בו. כך קורה בחטא העגל. אלוהים אומר למשה "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם", ובשפה של ימינו – "תחזיק אותי". משה מבין את הרמז: "אמר משה: דבר זה תלוי בי - מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים" (ברכות לב,א). אלוהים כמו מזמין את משה להגיב בתפילה, ומלמד אותו ואותנו שבכוח התפילה לבטל את הגזירה.

כך גם בסיפור שלפנינו. בקריאה עדינה ניווכח שאברהם אינו "נקלע" לסיטואציה בה הוא מגן על סדום. אלוהים מעמיד את אברהם במצב הזה. לפני הדיון על סדום, הקב"ה מכריז: "וה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה... כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (פס' יז-יט). אברהם כבר מלומד בצדקה וחסד, אך לא במשפט, ולשם כך אלוהים מציג בפניו את הדילמה האם להשמיד את סדום – "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ... וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'". כלומר, אלוהים מזמין את אברהם לדיון, ואכן אברהם מתייצב בפני הקב"ה ומזדעק – "חָלִלָה לָּךְ! הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!"

אם כן, נראה מהפסוקים שאלוהים מצפה מאברהם לעשות צדק ומשפט, ולפי המדרש שהבאנו הקב"ה אף מגדיל לעשות ומחנך אותו כיצד ללמד זכות – להמשיך ולחפש כל פתח לזיכוי הנאשם. בדומה למורה המלמד את תלמידיו אילו שאלות עליהם לשאול, כך אלוהים מלמד את אברהם שלא מוותרים כל כך מהר על הגנת הנאשם: " אמר לו הקב"ה, חזור בך למפרע".

ואולי ניתן ללכת רחוק יותר. נדמה שבמשל שהובא במדרש, הדגש אינו על הסניגור, אלא על הדיין שמחליט להוסיף זמן ב"שעון המים" על מנת שהסניגוריה תמשך. אפשר להציע שהמדרש מרחיב את "סדרת החינוך" לאברהם, ומלמד אותו גם איך להיות שופט. גם אם לא מצליחים להצדיק את הרשע, עדיין יש לשמוע ולחפש כל אפשרות ללמד עליו זכות. ואברהם, אבי אומת הצדק, לומד גם איך שופט צדק מתנהל.

בשורה התחתונה, לעומת משה שמציל את עם ישראל, המשא ומתן על סדום נכשל והעיר נחרבת. אבל הוויכוח לא היה לשווא. המדרש מרמז על מבט נוסף, בו הדגש הוא "סדרת החינוך" שאברהם מקבל על יסודות משפט הצדק.

הקב"ה פונה לאברהם כמחנך של הדורות הבאים, ומלמד אותו את דרכו של עם הצדק - הן כסניגור, הן כשופט. את ההדים של קריאה זו נוכל לשמוע אצל הנביאים הזועקים למשפט הוגן: "דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה" (ישעיהו א, יז). גם תיאור טקס הסקילה שהבאנו בפתיחה נובע בדיוק מדרישה זו. זוהי התביעה הנדרשת מבניו של אברהם אבינו – דרישה שנמשכת עד לימינו אנו.

ניתאי הוד הוא אברך בישיבת "ברכת משה" מעלה אדומים. איילת הוד היא סטודנטית לפילוסופיה והגות יהודית במרכז האקדמי שלם.