אברהם "אוהבי" או "ירא אלקים"?

אנו רגילים לחשוב שמידת האהבה עולה בערכה על מידת היראה, אבל רואים שדווקא בעקדת יצחק, התורה שמה דגש על כך שאברהם היה "ירא אלקים"

הרב שלמה סובול , י"ח בחשון תשפ"א

הרב שלמה סובול
הרב שלמה סובול
צילום: גיא טייב

הסיפורים על אבותינו ואימותינו הקדושים, לא באים רק לספר לנו עובדות היסטוריות, ואפילו לא רק ללמד אותנו מוסר. סיפורים אלו מלמדים על תכונות הנפש שהיו קיימות באבותינו, ויצאו אל הפועל דרך הניסיונות שניסה אותם ה'. ואותם תכונות עברו ממייסדי האומה שלנו אל כל יהודי.

סיפורים אלו הפכו להיות חלק מהגנום היהודי. זהו עומק דברי רבותינו "מעשה אבות סימן לבנים" – מידות הנפש של האבות שיצאו מן הכוח אל הפועל על ידי התנהגותם, הוטבעו בנפשם של צאצאיהם לדורות, ולכן הם סימן להתנהגות הבנים. כל גילויי הנפש של עם ישראל שהתגלו במהלך ההיסטוריה, באים מכוחם של אבותינו ואימותינו הקדושים שגילו את אותם כוחות נפש והעבירו לנו את אותם כוחות נפש המייחדים את עם ישראל. אם כך אלו תכונות קיבל העם היהודי מעקדת יצחק?

בראש ובראשונה התכונה המרכזית בסיפור העקידה היא מסירות נפש. אותה נכונות למסור את הנפש ולמות כדי לקיים את רצון ה' כאשר הדבר נצרך. ערך החיים ביהדות הוא ערך עליון, וכמעט כל המצוות כולן נדחות מפניו, אך יש לעיתים מצבים בחיים שבהם היחיד נדרש להקריב את חייו, למען ערך עליון יותר מחייו הפרטיים.

אנו מוצאים את זה בשלוש העברות החמורות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים שחייבים למסור את הנפש עליהם, אנו מוצאים זאת בשעת השמד אף על דברים קלים, ואנו מוצאים זאת בחיילים שמוסרים את נפשם למען העם והארץ. ההיסטוריה של עם ישראל מלאה באין ספור סיפורים של מסירות נפש. בגלות הארוכה המוות על קידוש השם היה בעיקר כדי לא לעבור על מצוות חמורות, ובדור שלנו זכינו שמסירות הנפש היא כדי להגן על מדינת ישראל.

את תעצומות הנפש האלו זכינו לקבל בירושה מעקדת יצחק. מסירות הנפש של אברהם האבא שמוכן להקריב את בנו יחידו, ושל יצחק הבן בן ה37 שמוכן להיות עולה לה', הולידה לדורות את הנכונות של היהודים למסירות נפש.

אבל יש פה נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת. לאברהם אבינו היה קושי מסוג נוסף בעקדת יצחק. אברהם אבינו שהיה אוהב ה', תמיד הרגיש רצון לעשות את ציוויי ה'. אברהם אבינו היה צינור כל כך נקי לרצון ה', כך שהטבע שלו תמיד התאים לרצון ה', והוא תמיד הרגיש מה שה' מצווה אותו, הוא רוצה לעשות.

אבל בעקדת יצחק הרצון ה' האמיתי היה שאברהם לא ישחט את יצחק. לכן כאשר הקב"ה ציווה את אברהם לשחוט את יצחק, הוא הרגיש בפעם הראשונה בחייו שהוא לא רוצה לעשות את רצון ה'. זה נבע ממעלתו של אברהם, כי אברהם היה מחובר לרצון ה' האמיתי שיצחק לא יישחט. אבל למרות ההרגשה הזאת, אברהם גילה התעצם במידת היראה, והקשיב לרצון ה' והלך להקריב את יצחק.

וזהו הניסיון הגדול של אברהם בעקידת יצחק שהוא עשה את רצון ה' גם כאשר לא הרגיש רצון פנימי לעשות זאת, ולכן המעלה שהתגלתה בעקדת יצחק היא "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" – מעלת יראת השמים שגורמת לעשות את רצון ה' תמיד, שבמידה מסויימת היא עליונה יותר ממידת "אברהם אוהבי" המופיעה בספר ישעיה.

זהו עוד סוג של מסירות נפש שקיבלנו בירושה לדורות מאברהם ויצחק, מסירות נפש לחיות על קידוש השם, וגם כאשר קשה לעשות את רצון ה', מוסרים את הנפש למען ה' ועושים את רצונו.

הדברים רלוונטיים מאוד לדור של גאולה, דור שבו מתגלית מידת האהבה, ויש רצון לקיים את מצוות התורה מתוך הזדהות והתחברות. דווקא בדור כזה חשוב להזכיר לעצמנו גם מידת היראה, להזכיר לעצמנו שעם כל הרצון הטוב להזדהות עם מה שאנחנו עושים, אנחנו בשר ודם ואיננו יכולים להבין את החכמה האלוקית, ולכן גם כאשר איננו מרגישים חיבור למצווה מסוימת, אנחנו מגלים את מידת היראה שקיבלנו מאבותינו, ואנו מקיימים את המצווה מתוך מסירות נפש למען קיום רצון ה'.

 

הכותב הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין