אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: איסטוק

בדיון המיוחד שהתקיים השבוע בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת זכתה לסיקור נרחב ולהתייחסות רבה עדותו של יונתן קלנר שסיפר על טיפולי המרה קשים שעבר ועל אבדן מהותי של חייו, שהוצע לו כאלטרנטיבה לחייו כבעל נטייה חד מינית.

במהלך הדברים שנשא האשים באופן חריף את הפסיכולוג החינוכי אליהו אקרמן, העומד בראש המכון הישראלי למשפחה, לשעבר 'בקדושה', ואף גידף אותו. בראיון לערוץ 7 מתייחס אקרמן לדברים שהוטחו בו, אם כי נזהר מלהתייחס לטענותיו של קלנר עצמו בשל החיסיון המקצועי.

"הדבר היחיד שאוכל לומר הוא שיש כאן שקרים", הוא אומר בהתייחסו לעדותו של קלנר, אך מהר מאוד פונה לאפיק הרחב יותר שבמסגרתו התקיים הדיון בכנסת: "מדהים לראות באיזו קלות אנשים נתפסים לדברים. רואים את הסבל של האדם הזה וליבי איתו ואני לא יכול להשיב על תכנים, אבל אני יכול לדבר על אלה שמנצלים את כאבם של אותם בחורים וצעירים שיש בהם נטייה הומוסקסואלית וסובלים. את הכאב שלהם מנצלים לצרכים פוליטיים".

"ניצן הורביץ מנסה להעביר חוק תחת כותרת של טיפולי המרה, מה שאנחנו לא עוסקים בו, ומשתמש בכאבם של אותם אנשים כדי לקדם חוק שיאסור כל טיפול שעוסק בבחורים ובחורות צעירים וצעירות שרוצים לעזור לעצמם ולפתור קונפליקט שיש בהם בין נטייה טבעית לצו מוסרי או זהות דתית יהודית, זה פשע", קובע אקרמן, "ישקלו הציבור מי עושה כאן פשע".

"אנחנו לא עוסקים בטיפולי המרה. אין אצלנו עינויים והמרה או כפתורים שמכאיבים לאנשים או משנים נטייה שטבועה בהם מסיבות שונות. זה לא עובד ככה. אין מישהו שיכול לשנות משהו שקיים בטבע. אנחנו יכולים להבין את הדבר ואת מה שהוא יושב עליו לרדת למצוקה ולקונפליקט, ומשם עוזרים לאדם לנהל את הקונפליקט שיש לו עם עצמו. זה תהליך כואב, כמו כל טיפול פסיכולוגי, ובכל טיפול פסיכולוגי יש שני תהליכים, החלק הראשון הוא עצם הצפת הכאב וזה כואב, ובכל תחילת טיפול יש הצפה של הכאב, והפסיכולוג נמצא בתוך הכאב יחד עם המטופל, אבל נכנסים לעומק הכאב והמטרה היא להיות שם ולקבל ומשם לצאת לאור".

"מה שאנחנו רואים הוא מאות צעירים ומטופלים שמגיעים אלינו, ונושא הזהות המינית הוא כ-20 או 30 אחוזים מהמגיעים לטיפול, אנחנו רואים תוצאות. אנחנו רואים שנטייה לא משתנה אבל היא יכולה לזוז, כלומר שאם יש לאדם נטייה הומוסקסואלית מולדת או נרכשת, גם אם יש לו סלידה מבני המין השני, בעבודת נפש נכונה, לפעמים גם מבלי לדבר על מיניות ומבלי להפעיל טריקים והתניות כשמסירים את הכאב מגלים יכולת התפתחות. אדם יכול להיפתח ממצב של הומוסקסואליות אל בני המין השני", קובע אקרמן המספר על רוח הבקשות של הפונים לעזרתו, והיא הקושי להתמודד עם המשיכה לבני אותו מין לצד הרצון כיהודי ירא שמים להקים משפחה עם אישה. "הם חסרי אונים אבל הדבר אפשרי".

"ערב לפני הדיון בכנסת התקשרו אליי במקרה שני אנשים. אחד הוא בחור שהיה אצלי בטיפול אחרי שלא נמשך בכהוא-זה לנשים, וכעת הוא מספר שהוא כבר חמישה חודשים עם בחורה, וכחלק מההדרכה שלנו הוא סיפר לה על ההתמודדות שלו וכעת הוא שואל אם הם יכולים לבוא אליי יחד ולדבר איתי כי יש לה הרבה שאלות. זה רגע מרגש מאין כמוהו ויש לנו רבים כאלה כל הזמן. לא כולם מתחתנים, אבל רבים מהם מתחתנים ויש להם חיי משפחה מאושרים. גם אם הנטייה ההומוסקסואלית מתעוררת מדי פעם, אז מה? האם גבר סטרייט לא מתמודד עם משיכה לנשים אחרות?".

ממשיך אקרמן ומספר על השיחה השנייה שקיבל בערב האירוע בכנסת וגם בשיחה זו היה צעיר שהיה מטופל אצלו. אקרמן סיפר לו על הדיון הצפוי למחרת בכנסת ושאל אם ירצה לדבר שם. "הוא אומר לי, אליהו, אני נשוי, יש לי משפחה וילדים, זה מאחריי. זה לא מעניין אותי. אני לא רוצה לחשוף את עצמי".

אקרמן מציין כי גם בוועדה דיבר בחור וסיפר באומץ על התמודדותו כמי שהגיע מעולם תל אביב חילוני לחלוטין ועבר טיפול אצל פסיכולוג חילוני. בדבריו מציין אקרמן כי מספר הנכונים להיחשף ולדבר הוא מצומצם והסיבה לכך מובנת, אך בעתיד עוד ייצאו גם עדויות שכאלה, בעוד "מהצד השני מפאת כאבם מוכנים להשמיץ ולהרוס. קיבלתי הודעות של השמצה וגינוים בסגנון הכי בוטה. זה לא השיח שלנו ולא יהיה השיח שלנו".

"אנחנו לא מכריחים אף אחד, אנחנו לא לוכדים להט"בים ברחובות כדי לשנות אותם. אדם יחיה את חייו ואנחנו לא נקבע לעולם לאף אחד מה בחירתו. יש מי שגם באמצע הטיפול בוחרים להפסיק ולהמשיך בחיים הומוסקסואלים. אדם צריך לבחור את שהוא רוצה, אבל אל תייאשו את המתמודדים. יש אלפים שמתמודדים שבגלל המתח הגדול בין הזהות המינית שלהם לזהות הדתית ערכית תורנית רוחנית שלהם הם רוצים לעבור תהליך, למה להשתיק אותם ולמה לאיים עליהם? למה לרצות להעביר חוק ולהשליט משטרת דעות ולהכתיב למטופל על מה הוא יכול ועל מה לא יכול לדבר עם הפסיכולוג שלו? להפחיד פסיכולוגים ומטפלים? כמעט אף אחד מעמיתיי הפסיכולוגים לא מעז לדבר על הנושא למרות שהם יודעים מה קורה אצלם בקליניקות".

ממשיך אקרמן: "אם הבקשה של המטופל היא להקים משפחה באושר, מישהו יכול למנוע ממטפל להיות במסע הזה עם המטופל שלו? באיזו זכות? הם עושים זאת בדרך של צביעה בצבע של המרה, שהוא פסול. יש אצלי סלידה מהמילה המרה שיש לה קונוטציה להמרת דת ואינקוויזיציה וכו'. יש כאן שימוש ציני ומרושע במילה המרה. לצערנו הרב היו דברים כאלה, ומי שעסק בזה הם לא מטפלים כי המרה וטיפול אינם הולכים יחד, אלא סותרים זה את זה".

אקרמן מספר על הסיבות שהובילו להקמת מרכז 'בקדושה' ועיקרם הרצון להדריך מטפלים כיצד להתאים את צורכי המטופל למטפל הספציפי המתאים לו ובנוסף במידה וטיפול לא מצליח אצל מטפל אחד אפשר לעבור למטפל אחר. "היו בעבר כאלה שעברו עינויים ושמעתי על כך עדויות וזה פשע וכאב לב, אבל לא בזה אנחנו עוסקים ולצבוע אותנו בדבר הזה זה הדבר הנורא. בשם מושגים חשוכים רוצים לעשות דה-לגיטימציה לכל בחור או בחורה עם נטייה להט"בית להעלות את זה בפני מטפל שאינו מחזיק באג'נדה כזו או אחרת".

"גם בעולם המדע יש אג'נדה מקצועית אבל זה לא רק בתחום הזה. אני תמיד אומר לתלמידיי: על שני דברים לא נתפשר, ריבונו של עולם ומקצועיות. הרבה ארגונים בוחרים לוותר או על בורא עולם או על בני האדם. אנחנו נשתדל לא לוותר לא על זה ולא על זה".

האם מאמציו של אקרמן כמו של אחרים להוכיח שאין קשר בין טיפולי המרה לטיפולים שהם מבצעים אכן מחלחלים לתודעה הציבורית, או שמא מדובר במאבק חסר סיכוי מול התארגנות ציבורית, פוליטית, תקשורתית, משפטית ועוד. אקרמן משיב: "בשקט בשקט זה מצליח אבל בדברים קטנים. אנחנו גוף חסר אמצעים לחלוטין מול אנשים שממומנים על ידי גופים כמו הקרן החדשה, שמייצגים אג'נדה לא רק בתחום זה. יש כאן מלחמת תרבות ותופסים טרמפ דווקא על הנקודה הזו, אבל סוף האמת לנצח ולשקר אין רגליים. כוחנות זה פוגע וקשה ומקשה, ואכן פגעו בנו ובפעם הקודמת משרד החינוך הוריד לעמותה שלנו את כל גמולי ההשתלמות, כי יש אנשים שפועלים לפגוע בנו. כשקיבלנו תקציב מעיריית ירושלים למאבק בפגיעות מיניות, היו פרסומים נגדנו בעיתונים כמי שמבצעים טיפולי המרה. זו מלחמה שאנחנו מרגישים בה כמו אברהם העברי שכל העולם בעבר אחד והוא בעבר האחר".