כולנו יודעים את התורה?

מפחידה המהירות שבה אנשים מרשים לעצמם לפרסם מאמרי שטנה המכתירים את הראשון לציון כ'מכפיש סדרתי', כמי שאיננו יודע מהי 'דרך התורה'.

הרב יצחק דביר , כ"א בחשון תשפ"א

כולנו יודעים את התורה?-ערוץ 7
הרב יצחק דביר
צילום: עצמי

שטף התגובות כלפי מאמרו ומכתבו של הראשון לציון לרב אליעזר מלמד לא הפתיע במיוחד.

כדי להבין על מה הסערה ביקשתי לקרוא את המכתב השלם, להפתעתי גיליתי שהקשר בין ה'סערה' ובין מה שארע בפועל קלוש עד לא קיים.

נעשה קצת סדר:

הרב יצחק יוסף כתב מכתב כנגד שיח עם הרפורמים. המכתב נשלח מתוקף תפקידו של הרב יצחק יוסף כרב הראשי לישראל (תפקיד שאין מישהו אחר שממלא כעת, גם אם יש כאלה שהיו שמחים שכך יהיה), וכך גם הוא פותח את מכתבו 'בתוקף תפקידי...'. אין כל ספק, שבעצם המכתב אין כל פסול, יתירה מזאת, אם הראשון לציון סבור שנעשה כאן מעשה רבני המערער על הגישה שבה מחזיקים בעולם הרבנות כולו להמנע משיח עם הרפורמים (גישה אסטרטגית שאין לה כל ערך אם היא נפרצת על ידי רבנים שונים), מצופה ממנו לפנות לרב ולבקש ממנו לחדול מכך.

המכתב אגב, נכתב בצורה תקיפה אך מכבדת, בגוף שלישי, תוך שימוש במילה 'כבודו' לכל אורך המכתב, מנומק בטענות ובמקורות שונים על פני חמשה עמודים, ואף לא בהתנשאות אלא בהשוואת מעמדו לזה של הרב מלמד ובבקשה להכנעה משותפת 'כי מי אנו כלפי כל גדולי הדור'.

מי שליבה את האש היה אחד מאתרי החדשות שפרסם ידיעה שכותרתה "הרב יוסף מאיים בנידוי על הרב מלמד". אלא מה? עברתי על כל המכתב, ואיום כזה לא נמצא!

מה כן היה? הרב יצחק יוסף, מאריך במכתבו על חשיבות דרך הפסיקה שמקובלת בישראל על פי גדולי הדור, על מנת להמחיש את חשיבות הדבר ציטט את מכתבו של הרא"ש לרב קהילה שהורה כנגד המקובל, את מכתבו מסכם הרא"ש במילים הבאות: "אם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי, אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין, היו ממיתין אותך, כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי, ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה".

כמובן שציטוט התשובה איננה מעידה שכוונתו של הראשון לציון לנהוג ברב מלמד ככל הכתוב בו, כשם שהוא לא מצוה על הרב מלמד לתקן את העירוב בהר ברכה. קצת מפליא שהתקשורת בחרה לשים ככותרת דווקא את ענין הנידוי, במקום: הראשון לציון מאיים להמית את הרב מלמד בסנהדרין. (או ביטויים אחרים שהובאו במכתב כמו 'חסר מוח' או 'משוגע'...)

אגב, אפילו הביטוי 'העולם אינו הפקר, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול', לא נאמר כלפי הרב אליעזר מלמד, אלא כתימצות של דברי הרא"ש הנ"ל.

המרחק הקצר שבין כותרת מוטעית באתר חדשות ובין התפשטותה כאש בשדה קוצים כקביעה מוגמרת (אחד ממבקריו כבר שם כציטוט שהראשל"צ קבע שהרב מלמד "צריך בנידוי") בהחלט מפחיד, אך לא פחות מכך מפחידה המהירות שבה אנשים מרשים לעצמם להגיב ולפרסם מאמרי שטנה המכתירים את הראשון לציון כ'מכפיש סדרתי', כמי שאיננו יודע מהי 'דרכה של תורה', או את מטרתה של הרבנות הראשית.

למה זה מפחיד במיוחד? כי יש מחלוקת גדולה בין הציבור הציוני דתי ובין החרדי, מי בראש: תורה או דרך ארץ? האם לפתח הערצה לתלמידי חכמים, או להדגיש את הייחודיות שבתפקידו של כל אדם בעולם הזה בדרכו? האם ישנה אפשרות להדגיש את קדימותה של 'דרך ארץ' לתורה, ועדיין להשאר חברה המכבדת ומוקירה תורה ולומדיה?

אגב, פריחתם הגדולה של ספרי פניני הלכה, התבצעה על מצע שיטתה של הציונות הדתית, המבקשת לשתף בבית המדרש את כל רובדי הציבור, ולא להותיר את התורה רק אצל העוסקים בה יומם וליל, זאת כמובן תוך אמונה ששיתוף זה לא יפגע בהיררכיה התורנית, ובשורה התחתונה הקורא יהיה בוגר מספיק כדי להבחין בין הידע שהצליח לקבל במספר שורות ובין מי שעסק בסוגיות לעומקם.

הקלות שבה כל אחד מרשה לעצמו להרגיש בעל ה'דרך ארץ' הרשאי להטיף לאנשי התורה מהי דרך הישר, והקלות שבה ערוצי התקשורת הדתיים מרשים לעצמם לפרסם דברים כאלו, אף ללא בירור פשוט של העובדות, מערערת על הצלחתנו להציב את כבוד התורה בראש, ודורשת ממנו חשיבה על הדרך כולה מחדש.