מה תפקידה של מערכת החינוך?

במיוחד בתקופת הקורונה מתחדדת השאלה האם מערכת החינוך היא שמרטף או תכלית החיים?

הרב עדו רכניץ , כ"א בחשון תשפ"א

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

בשבוע שעבר חזרו ילדי כיתות א-ד ללימודים. הנימוק המרכזי לחשיבות המהלך, כפי שנאמר בתקשורת, היה שהוא הכרחי כדי לאפשר למשק לחזור לפעילות.

ואכן, חשוב מאד שהמשק יחזור לפעילות, וכך ניתן יהיה לממן את החינוך, הבריאות והביטחון. אבל לא יתכן להסתפק בכך כאשר מדובר במדינה יהודית. אמנם, יש שכתבו כבר על כך שלחינוך ישנה חשיבות בפני עצמו, אולם, צריך לדייק ולומר, שמה שחשוב הוא לא החינוך, אלא לימוד התורה של ילדי וילדות ישראל.

בעולם נתפס החינוך במידה רבה כתקופת הכשרה לקראת החיים. ואכן, על פי תפיסה זו, כאשר יש התנגשות בין ההכשרה לחיים לבין החיים עצמם – החיים קודמים. לפיכך, מובן מדוע מקבול לתת עדיפות לכך שההורים יוכלו לעבוד על פני החינוך של ילדיהם.

אלא שחז"ל ראו זאת בדיוק באופן הפוך, וכתבו (שבת קיט ע"ב): "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן... אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא". חז"ל קבעו כי קיומו של העולם תלוי בלימוד התורה של ילדי ישראל הקטנים מגיל מצוות. על פי דבריהם, המבוגרים עובדים כדי לאפשר לילדים ללמוד, ולא להיפך.

לחשיבות המיוחדת של לימוד התורה יש גם משמעות משפטית וכלכלית. בתחום זה חז"ל תמכו בתחרות בלתי מוגבלת כדי להעניק לילדים את החינוך הטוב ביותר. כפי שנפסק בשולחן ערוך (שו"ע יורה דעה רמה, יח): "אם יש כאן מלמד שמלמד לתינוקות, ובא אחר טוב ממנו – מסלקין הראשון מפני השני". על פי התפיסה היהודית אין קביעות לאנשי חינוך, וזאת, כיוון שטובת הילדים קודמת בהרבה את טובת המורים.

בניגוד לכך במדינת ישראל אחד התחומים בהם הקביעות היא מהחזקות במשק, הוא תחום החינוך. במילים אחרות, טובת המורה קודמת לטובת התלמיד. ובאופן רחב יותר, שוב, טובת המבוגר קודמת ללימוד התורה של הילד. לאור האמור, דומה, כי למדינת ישראל יש עוד כברת דרך לעשות כדי לאמץ את סדר העדיפויות היהודי הנכון ביחס ללימוד התורה של ילדי ישראל.

(פורסם בעלון שבת בשבתו פרשת וירא)