האבות והמלכים - הרהורים בעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית

מהלך גאולת ישראל לא התחיל בימי טראמפ וימשיך גם בימי ביידן. ברית ה' ושבועתו לאבותינו תתקיים אפילו בזכות חילופי השלטון בארה"ב

הרב עזריאל אריאל , כ"ב בחשון תשפ"א

הרב עזריאל אריאל
הרב עזריאל אריאל
צילום: עצמי

במשך כמה ימים מתוחים היו העיניים נשואות בדאגה אל ספירת הקולות בארה"ב. מה יהיה לנו? האם הממשל הנוכחי, האוהד לישראל ולמפעל ההתיישבות יישאר על כנו, או שמא ייבחר "מלך חדש על מצרים", אשר "חד אמר, חדש ממש, וחד אמר, שנתחדשו גזרותיו"? מה יהיה על מדינת ישראל ועל ארץ ישראל?

בדברינו הבאים לא נעסוק בניתוחים פוליטיים, אלא נשאל שאלה אחרת: מה אנו יכולים להבין מהנהגתו של הקב"ה בעולם, דרך המאורעות העוברים עליו?

גם אבותינו התחככו עם המלכים והמעצמות של זמנם. וכך נאמר בפסוקים מתוך דברי הימים, בהם פותחים אנו את תפילת שחרית מידי יום ביומו. התיאור ההיסטורי מתחיל מהבטחת הארץ לאבותינו:

זכרו לעולם בריתו, דבר ציווה לאלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם. לאמור: לך אתן את ארץ כנען, חבל נחלתכם...

וממשיך בתלאות שפקדו אותם:

ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר,  לא הניח לאיש לעושקם ויוכח עליהם מלכים: 
אל תיגעו במשיחיי, ובנביאיי אל תרעו.  

ומכאן המסקנה, שהקשר אליה לא מובן:

שירו לה' כל הארץ, בשרו מיום אל יום ישועתו.

ואנו נבקש לעקוב אחר המאורעות ומשמעותם בדרכו של הרואה הגדול, מרן הרב קוק, בסידור עולת ראי"ה.

"מממלכה אל עם אחר" 

אבותינו מגיעים לארץ ישראל, אבל נודדים בין עמים וממלכות, תוך שהם פוגשים במלכי העולם העתיק. 

אברהם יורד למצרים ומתעמת עם פרעה. הוא שב לארץ, נלחם בחמשת המלכים, פוגש את מלכיצדק מלך שלם, ומנהל מו"מ עם מלך סדום. לאחר מכן הוא הולך לגרר ומתעמת עם אבימלך. גם יצחק הולך לגרר ומתעמת עם אבימלך מלך פלישתים. יעקב יורד לחרן, חוזר לארץ ויורד למצרים, שם הוא פוגש את פרעה. 

למפגש עם הגויים יש מטרה, להפגיש אותם עם "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" – עם האמונה היהודית, עם המוסר היהודי הנובע ממנה, ואף עם סגנונות החיים וסדרי השלטון הנדרשים כדי לממש את כל זה. המגמה היא הקרנה על העולם, גם ברמת הטבע הלאומי, כלפי האווירה הציבורית בכללותה, וגם כלפי המערכת הפוליטית, ברמת החוקים וסדרי המימשל.

מפגש זה אינו פשוט. הגויים פועלים מתוך התפיסה המוסרית והתרבותית האלילית, ולא מתוך המוסר הא-להי אותו מייצגים אבותינו. המפגש יוצר איום חמור, כאשר הקב"ה נדרש להתערב שוב ושוב כדי להגן על בני בריתו. 

לא הניח לאיש לעושקם ויוכח עליהם מלכים.

הקב"ה מגן על אבותינו משני איומים: האחד הוא פגיעתם של אנשים פרטיים, כמו: גוזלי הבאר של אברהם, סותמי הבארות של יצחק, וכמובן – לבן, המבקש לפגוע ביעקב. והשני הוא מלכים אדירי כוח, כמו פרעה, אבימלך ומלכי ארם נהריים. התוכחה הא-להית למלכים אלו מהווה הוכחה לאמת אותה נושא אברהם. הם מבינים שפגיעה באבות האומה הישראלית היא פגיעה בשורש הרוחני של קיומם.

משיחיות ונבואה

שני תכנים גדולים נושאים אתם אבות האומה כלפי כל העולם: הרעיון המשיחי והרעיון הנבואי. ועל כן שתי אזהרות מזהיר הקב"ה את מלכי הגויים:

אל תיגעו במשיחיי, ובנביאיי אל תרעו.

הרעיון המשיחי אומר אמירה גדולה: העולם צועד אל תיקונו. כל הרוע שבעולם – הסבל והרשע – זמניים הם. בסופו של דבר יבוא עתיד טוב. זהו המקור לרעיון הקידמה. זהו הבסיס למבט אופטימי על העולם. אמירה זו הייתה מהפכנית בעולם בו שררה תפיסה סטטית, כאילו כל התנועה בעולם אינה אלא מחזוריות חסרת פשר, כיוון ומשמעות (עי' קוהלת, פרק א). 

אבל לא די בהצבת המטרה הנשגבה הנותנת כיוון ומגמה להיסטוריה האנושית. ישנה משמעות רבה גם לדרך בה עליה להתממש. לשם כך נועד הרעיון הנבואי, האומר כי כדי "לתקן עולם במלכות ש-די" יש רק דרך אחת, דרך גאולתו של עם ישראל – תחייתו הלאומית בארצו לאור תורתו ומורשתו. זו הדרך, אשר בסופה: 

יאמר כל אשר נשמה באפו, ה' א-להי ישראל מלך ומלכותו בכול משלה.

שני זרמים בארה"ב של אמריקה

דומה כי אין מדינה בעולם שהפנימה את הרעיונות היהודיים הללו – המשיחי והנבואי – יותר מאשר ארצות הברית של אמריקה. את התכנים המרכזיים המופיעים בהצהרת העצמאות שלהם שאבו מן התנ"ך. גם את עקרונות החוקה שלהם לקחו ממקורות היהדות. וגם את האחריות שהם לוקחים על תיקונו של עולם לקחו מחזונם של נביאי ישראל. אלא שכאן התפלגו לשני זרמים: 

    זרם אחד אימץ את הרעיון המשיחי, את השאיפה לתיקון עולם, לביעור כל הרוע, הסבל והרשע, את התביעה לתיקון מן השורש של כל קלקולי החברה. זהו הזרם הפרוגרסיבי, המזין את המפלגה הדמוקרטית. אולם מאחר שהוא אוחז ברעיון המשיחי מתוך התנכרות לרעיון הנבואי, הוא מוכן לנעוץ סכין בגבה של המדינה היהודית. הוא מעדיף לשתף פעולה עם הגרועים שבאויביה תוך שהוא רואה אותם כ'מדוכאים' וכקורבנות של הדיכוי הישראלי.

    הזרם השני אינו להוט לתיקון רדיקלי של העולם. הוא ריאליסט. מכיר הוא ברוע המונח עמוק בנפש האנושית, ומעדיף לפעול בכוח כדי לרסן אותו. מבקש הוא להילחם במשטרי הרשע העכשוויים מבלי לשאת עיניים אל העתיד הרחוק. לא הרעיון המשיחי הוא המוביל אותו, אלא הרעיון הנבואי. מאמין הוא בחזון שיבת ציון של נביאי ישראל ומבקש הוא לקדם אותו על ידי תמיכה בלתי מסויגת במדינת ישראל, ואף במפעל ההתיישבות ביהודה, בשומרון ובגולן. זה מה שמנחה את האידיאולוגיה של המפלגה הרפובליקנית. 

    כל אחת מן המפלגות האמריקניות אוחזת בתפיסה חלקית של האומר הישראלי, הכולל בתוכו משיחיות ונבואה כאחד. וכאשר לוקחים מרכיב אחד מתוך מכלול שלם ורואים בו את חזות הכול – לא ציור מרהיב עומד לנגד עינינו, כי אם קריקטורה נלעגת. 

"שירו לה' שיר חדש"

אכן יש מקום לדאגה. הלהט הנבואי של הנשיא היוצא טראמפ חיבק אותנו. הלהט המשיחי של הנשיא הנכנס ביידן מאיים לחנוק אותנו. נשאב כוחות מן ההתמודדות של אבותינו. ההגנה הא-להית הוכיחה את מנהיגי העולם העתיק בשני התכנים כאחד:

אל תגעו במשיחיי ובנביאיי על תרעו.

בסופו של תהליך, גם אם יהיה ארוך ומייסר, יבוא העולם אל תיקונו. או אז יכירו הכול בשני המסרים הגדולים של עמנו וישמחו בהם.

שירו לה' כל הארץ, בשרו מיום אל יום ישועתו.

השירה תבוא מתוך האמונה בהגשמת הרעיון המשיחי בכל רחבי תבל. ולעומתה תבוא בשורת הרעיון הנבואי, ההולך ומתממש, הולך מתפתח קמעא קמעא משעה לשעה, מיום ליום ומשנה לשנה. מהלך גאולת ישראל לא התחיל בימי טראמפ וימשיך להתקדם גם בימי כהונתו של ביידן. ברית ה' ושבועתו לאבותינו תתקיים לא רק למרות חילופי השלטון בארה"ב, אלא אפילו בזכותם.