בדד, עם הזמן הבורח

במקום להבין שקיצור תקופת הבידוד הוא המפתח להתמודדות עם הנגיף, גורמי הבריאות בשטח מתמהמהים ביישום ההחלטה

יאיר שרקי , כ"ו בחשון תשפ"א

יש מספיק בדיקות פנויות כדי לאפשר קיצור של ימי הבידוד. בדיקת קורונה
יש מספיק בדיקות פנויות כדי לאפשר קיצור של ימי הבידוד. בדיקת קורונה
צילום: פלאש 90

את הטור הזה אני כותב ברגעי הנחת האחרונים, בשלהי הבידוד שאליו נכנסתי אחרי חשיפה לחולה מאומת. אפתח בגילוי נאות: בניגוד לאזהרות ותרחישי האימה, היה לי נעים ונוח בבידוד.

כבר היו לנו צרות גדולות יותר משילוב של מנוחה כפויה, משלוחי מזון מהיר ובינג' בנטפליקס. אחרי שהגיעה התוצאה השלילית מהבדיקה ובחלוף חרדת ההידבקות, זה אפילו כמעט נהיה כיף.

אבל גם בתנאים האלה, בימים האחרונים שנותרו לי עד לסיום התקופה על פי הכללים, כשהסבלנות מתרופפת, קשה שלא לחשוב על מי שנקלע לבידוד קשוח יותר: בחדר קטן בתוך בית עם עוד אנשים שאינם בבידוד, בלחץ כלכלי בגלל אובדן ימי עבודה או במחנק נפשי מהבדידות עצמה.

ההבטחות והדיבורים על קיצור הבידוד, שעומד על שבועיים תמימים מרגע החשיפה, נשמעים כאן כבר חודשים. כבר ב־8 ביולי, ט"ו בתמוז, בימי האופוריה שבין הגל הראשון לגל השני, גורמים במשרד הבריאות דיווחו כי נשקלת האפשרות לקצר את הבידוד לעשרה ימים. יותר ממיליון וחצי ישראלים נשלחו מאז לבידוד, על בסיס חשיפה ידועה לחולה מאומת, חזרה מחו"ל או איכון שב"כ שרירותי, לתקופה של ארבעה עשר יום, אך הבידוד לא קוצר.

גם הפרויקטור גמזו חזר בדיונים הסגורים וגם בהופעותיו בתקשורת על הכוונה לקצר את הבידוד לעשרה ימים בכפוף לשתי בדיקות שליליות. והנה, דווקא בזמן שאני עצמי נשלחתי לראשונה אל הבידוד, שלף סוף סוף שר הבריאות יולי אדלשטיין את הסוכרייה והודיע רשמית על קיצור התקופה. אומנם לא לעשרה ימים אלא לשנים עשר, אבל גם זה משהו. קיצור על התנהגות טובה.

ואולם, הפקידה החביבה ממשרד הבריאות שהתקשרה לגבות את פרטי הבידוד והכתובת המדויקת לא שמעה על כך. ההודעה החגיגית אומנם כבר נמסרה לציבור, אבל מתברר שגורמי המקצוע מגבשים את המתווה לפיילוט. הרי אי אפשר פשוט לשנות את הנוהל באופן מיידי, ולהודיע שכל מי שנבדק פעמיים ויש בידו תוצאה שלילית עדכנית ליום העשירי לבידוד, יוכל לצאת ממנו כעבור 12 יום.

נדרש מתווה, וזהו רק פיילוט, שמגיע אחרי שבועות ארוכים שבהם אנשים נדרשים לוותר על חירותם ורווחתם ולעיתים על פרנסתם, תוך ידיעה שלפחות יומיים או ארבעה הם מבלים בין ארבע קירות בלי סיבה מקצועית אמיתית. ועוד לא דיברנו על קבוצת חסרי המזל מרובי הבידודים, כמו אותו ידיד אומלל שנכנס לבידוד שלוש פעמים בתוך חודשיים. על כל שבוע בחוץ הוא משלם בשבועיים בידוד.

מדינות רבות בעולם כבר קיצרו את הבידוד לפנינו. בצרפת הוא עומד על שבוע בלבד, במדינות אחרות באירופה, כמו הולנד, אוסטריה ושוויץ, הוחלט על עשרה ימים. לדברי החוקרים, 97.5 אחוזים מהנדבקים הסימפטומטיים מפתחים תסמינים בתוך 11 ימים וחצי לכל היותר. הרוב המכריע בטווח שבין ארבעה לעשרה ימים מרגע ההידבקות.

זו לא סוגיה שנוגעת לקבוצה מסוימת ומצומצמת, זהו לב ההתמודדות עם המגיפה. הסיבה המרכזית לאי היבדקות ואי דיווח היא החשש מהנזק הסביבתי הנגרם למבודדים, לחברים ולבני המשפחה. גורמי המקצוע מודעים לכך כבר חודשים, וגם את רף הבדיקות הפנויות כדי לאפשר זאת למבודדים כבר השגנו מזמן. המצב כרגע הוא שמשרד הבריאות מתחנן לציבור להיבדק ואין צורך בהפניה.

הבדיקות הללו יכולות וצריכות לשמש את המבודדים כדי לקצר את הבידוד. זה יחסוך כסף רב, יקל את המחנק הנפשי ואת הדחק הכלכלי, ואולי גם יסייע לבלום את התחלואה: ככל שהטיפול יהיה קצר וענייני, כך רבים יותר ישתפו איתו פעולה.

סוד הירידה בתחלואה החרדית

סיבה נוספת לשלווה שאחזה בי בימי הבידוד היא ירידת החרדים מהכותרות לצד העיסוק המורחב בבחירות בארצות הברית. העיסוק בהפרות הנמשכות במגזר החרדי צנח פלאים, אבל הצניחה החדה עוד יותר הייתה בהיקף התחלואה שם, וזו דווקא כותרת גדולה: לראשונה חלקו של המגזר החרדי בתחלואה נמוך מחלקו היחסי באוכלוסייה. החרדים שמוערכים בכ‑12 אחוזים מאזרחי ישראל, מהווים כ‑11 אחוזים מהמאושפזים וכ‑9 אחוזים מהמאומתים החדשים, כך לפי הנתונים של פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן.

פרופ' סגל הוא האנליסט הלא רשמי של הקורונה בישראל, ומעקב אחרי הנתונים שהוא מפרסם מגלה שכבר שבוע שלישי ברציפות שמקדם ההדבקה (ה‑R) במגזר החרדי הוא הנמוך בישראל. הרף שנקבע כדי להמשיך בהקלות הוא מקדם הדבקה של 0.8.

כלומר, שכל חולה ידביק עד 0.8 אחרים בממוצע. אבל הקבוצה היחידה שעומדת בכך היא החרדים, שם מקדם ההדבקה עלה בשבוע האחרון, אך הוא עדיין נמוך - 0.78. במגזר הכללי מקדם ההדבקה עומד על 0.97, קרוב מאוד לרף ה־1 שמעליו המגיפה שבה להתפשט. במגזר הערבי הוא כבר נחצה מזמן.

בהתנהלות המגזר החרדי לא חל שינוי דרמטי. מוסדות החינוך עדיין פתוחים לרווחה, ובקהילות שלא הקפידו על ההנחיות לא החליטו לפתע לקדש את עטיית המסכה. לכן יש שני הסברים אפשריים לנתונים המפתיעים: ההסבר הקטגורי הוא היעדר דיווח בהיקף נרחב. במקביל לירידה במספר המאומתים החרדים, נרשמה ירידה משמעותית גם במספר הנבדקים. עד לא מזמן המגזר החרדי שבר שיאי בדיקות לנפש, אבל בשבוע האחרון התמעטו הבדיקות שנעשות שם והן נערכות בהיקף קצת יותר מצומצם מהמגזר הכללי, אם כי עדיין יותר מהבדיקות המעטות במגזר הערבי.

האפשרות של תחלואה חבויה אכן משתקפת בנתונים של פרופ' סגל, בעיקר בגלל הפער שבין מספר המאושפזים האמיתי, שגבוה מעט מהצפוי, ובין מספר המאומתים המדווחים. אם נוסיף על זה את תופעת האשפוז הביתי הרווחת מאוד במגזר, נקבל את החשש שהיקף החולים גבוה מהידוע.

אבל את הסברה הזאת צריך לסייג באמצעות נתון שאי אפשר להסתיר, ומתנקז בסוף אל בתי החולים ואל מאגרי הנתונים של משרד הבריאות: מספר הנפטרים מקורונה. לדברי פרופ' סגל, גם אחרי שקלול הגיל הצעיר־יחסית של האוכלוסייה החרדית, שיעור הנפטרים תואם את נתוני התחלואה הידועים, ואינו מעיד על תחלואה חבויה בהיקף חריג או רחב יותר מאשר במגזרים אחרים. להפך, פרופ' סגל מעריך שבחברה החרדית שיעור התחלואה הסמויה נמוך כעת אפילו מכלל האוכלוסייה.

ועכשיו להסבר האופטימי: ייתכן מאוד שעוד לפני החיסון, החרדים כבר השיגו חסינות חלקית. לפי ההערכות של פרופ' סגל, בין רבע לשליש מהחרדים כבר נדבקו בקורונה. בקהילות מסוימות שבהן התעלמו מההנחיות וערכו אירועים המוניים באופן סדיר בחצי השנה האחרונה, ייתכן שהאחוזים גבוהים אפילו יותר.

זהו מספר גבוה מהמאומתים הידועים, שמסתמך על סקרים סרולוגיים שנערכו בבני ברק וביישובים נוספים, ועל היקפי נדבקים לא ידועים שהתגלו במחקרים ברחבי העולם (פי שניים-שלושה מהמדווח). המשמעות היא שעוד לפני חסינות עדר מלאה, שרשראות ההדבקה נקטעות באמצעות המחלימים שפיתחו נוגדנים.

לא ברור למשך כמה זמן חסינות כזאת עשויה לעמוד בתוקף, והתפרצות קורונה עדיין אפשרית במגזר. אבל לצד ההבנה שאין הגנה מלאה, ונדרשת זהירות מיוחדת בשמירה על המבוגרים וקבוצות הסיכון, ייתכן שעם בוא החורף המגזר החרדי יוכל ליהנות קצת ממחיר ההדבקה של האביב והקיץ. בתקווה שחיסון אמיתי ובטיחותי, שאינו חיסון עדר, יגיע עד האביב הבא.

כל המקודש - קודם

והערה אחרונה: עליית התחלואה שנרשמת בכל המדינה דורשת תגובה מהירה. המשך פתיחת המשק בזמן שהמגפה חוזרת לאזור האקספוננציאלי, משמעה סגר שלישי בתוך זמן לא ארוך. גורמים במשרד הבריאות כבר סימנו תאריך יעד שערורייתי - נר ראשון של חנוכה.

מבחינה אפידמיולוגית, ההדלפות על סגר דווקא בחנוכה נשמעות חסרות היגיון: במקום לחכות עד חנוכה ולתת לבעיה לתפוח, עדיף להשתלט על המצב כשהמספרים נמוכים. גם תועלת כלכלית אין כאן, אם כבר הפוך: אנשים מוציאים יותר סביב החג. קניות, בילויים, אטרקציות לילדים, ובתי הספר פעילים ממילא.

סגירת המשק דווקא בימים האלה תפגע עוד יותר בעסקים, אבל לא פחות חשוב מכך: ברווחה הנפשית של הציבור. אנשים זקוקים למשפחה, לחברים, לחגים. לא כל תאריך קדוש בלוח השנה העברי חייב להיות תחת סגר. בוודאי בשנה שבה עמל ורעב כל היתר.

לתגובות: 2sherki@gmail.com