זהות המנצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית אומנם לא קיבלה את החותמת הסופית, אבל המערכת המדינית בישראל כבר נערכת לחילופי השלטון ב־20 בינואר, לצד ציפיות לצעדים אחרונים של ממשל טראמפ לפחות בכל הקשור לאיראן.
הדאגה שנשמעה לפני הבחירות ולעיתים גם אחריהן לגבי החשש מממשל שיהיה לא טוב או אפילו רע לישראל, פינתה את מקומה למציאות. ביידן אינו ברק אובמה. הוא מגיע לתפקיד הזה אחרי קרוב ליובל שנים שהוא עמוק בנבכי הפוליטיקה האמריקנית. הוא מעיד על עצמו כפרו־ישראלי ובעבר אף אמר שהוא מרגיש ציוני, למרות שסביר להניח שהוא אינו עונה בדיוק להגדרה הזאת.
ביידן, בניגוד לאובמה, מגיע למעמד הזה אחרי שכיהן כסגן נשיא ושירת שנים רבות כסנאטור. האיש שבמלחמת יום הכיפורים נזעק להגן על המדינה היהודית, אינו דומה לנשיא שחתר בכל כוחו להגיע לעסקה עם איראן ולפצות אחר כך את ישראל. להפך, נראה שממשלו יחתור מצד אחד אומנם להסכם חדש עם המשטר בטהרן, אבל מנגד גם ישמר חלק מהסנקציות וינסה לפתח מנגנוני פיקוח כלשהם.
למעשה, הדאגה בירושלים היא לא מביידן עצמו אלא מהיועצים שעלולים להקיף אותו. אחד המינויים החשובים והמשמעותיים ביותר לישראל הוא מי שיעמוד בראשות מחלקת המדינה ובעצם יתווה, יחד עם ביידן, את מדיניות החוץ. שני שמות שמוזכרים בימים האחרונים כמועמדים רציניים לתפקיד הם סוזן רייס שכיהנה בעבר כשגרירה באו"ם וכיועצת לביטחון לאומי, וסגן מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי לשעבר טוני בלינקן.
רייס מצד אחד נחשבת לבעלת ניסיון מספיק וגם נמצאת בכוורת הקרובה של ביידן. במפלגה הדמוקרטית אף נשמעו קולות בשלבים מסוימים של המרוץ לנשיאות שקראו לבחור בה לסגנית הנשיא המיועד. עם זאת היא נחשבת לסדין אדום בעיני הרפובליקנים, ולנוכח העובדה שהדמוקרטים מהווים נכון לעכשיו מיעוט בסנאט, אישור המינוי יהיה מפרך במיוחד.
בלינקן נתפס באופן שונה. אומנם הוא כיהן בתפקידים בכירים בתקופת אובמה, אבל בניגוד לרייס הוא נחשב מקורב ישיר של ביידן ונתפס גם כמתון יחסית. ישראל כמובן אינה השיקול המרכזי במינוי מזכיר או מזכירת מדינה. עם זאת, גורמים בסביבתו של ביידן מודעים לכך שמינוי רייס ייתפס בעיני המערכת המדינית הישראלית כרמיזה לכך שהנשיא מתכוון להמשיך ללכת בדרכו של אובמה, בעוד בלינקן ייתפס אחרת.
בנוסף לכך, בעוד בין ראש הממשלה נתניהו והנשיא המיועד ביידן יש יחסי ידידות, בין רייס ונתניהו המצב קצת שונה. דניס רוס, מי שהיה השליח המיוחד של אובמה למזרח התיכון, כתב בספר שעסק ביחסי ישראל וארצות הברית כי רייס העדיפה להסתיר מישראל מידע באשר למשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן. "הלך הרוח הלוחמני שלה גרם להחרפה משמעותית ביחסים המעורערים בלאו הכי בין הנשיא אובמה לראש הממשלה נתניהו", ציין רוס.
"במקום לנסות לפתור בעיות, היא הסתובבה וטענה שנתניהו מתנהג באופן שערורייתי. לראש הליגה נגד השמצה דאז אמרה כי לדעתה ראש הממשלה הישראלי נלחם באובמה בכל דרך אפשרית, גם בדרכים שאינן לגיטימיות. 'חוץ מלעלוב בו בכינויי גנאי על צבע עורו נתניהו עשה הכול נגד אובמה'", ציטט רוס את רייס.
לכן בישראל יעדיפו את בלינקן, בהנחה שמדובר באחד מהשניים. הקרבה שלו לביידן יכולה להיות נכס לישראל. לפני זמן לא רב, בריאיון ל'ג'ואיש אינסיידר' הוא אמר שגם אם תימצא הדרך לחדש את עסקת הגרעין עם איראן, ביטחונה של ישראל יישמר ויובטח.
יש עוד לפחות שני שמות על הפרק מהצד האמריקני, וייתכן גם שבסוף אף איש או אישה מהשמות שנזרקים כעת לחלל האוויר לא יישב על הכורסה הנוחה במחלקת המדינה. בשורה התחתונה, בישראל מאמינים בביידן. השמאל כבר מחבק, הימין עדיין מחויב לטראמפ, לפחות עד שייצא מהבית הלבן.
איראן כן, יהודה ושומרון פחות
בסוגיה אחת אפשר לומר מראש שביידן אולי אינו אובמה, אבל גם ממש לא נמצא באזור של טראמפ. מדובר בסוגיית ההתנחלויות. ההתיישבות ביהודה ושומרון היא לא כוס התה של הנשיא החדש. זו נקודת חיכוך שיכולה להתפתח בינו ובין נתניהו שמדבר בקול רם על החלת ריבונות. לצד זאת, ביידן ירצה מאוד לקדם בצורה כזו או אחרת את השלום במזרח התיכון. יהיה לו קשה מאוד להמשיך מהמקום שבו טראמפ עצר מצד אחד, אך מנגד אחרי הסכמי אברהם והסדר המזרח־תיכוני החדש, ביידן יודע שמדובר בנתיב שהליכה נכונה בו יכולה אולי לקדם משא ומתן בין ישראל לפלשתינים – סוגיה שהוא חפץ להשפיע בה.
בסוגיות אחרות, ייתכן שגם בנושא האיראני, ימצא נתניהו בבית הלבן אוזן קשבת. סביר להניח שחלק מהפקידות החדשה תחזיק בעמדות היותר ניציות של המפלגה הדמוקרטית, אבל אם נתניהו יידע לסלול דרך ישירה ובעלת אמון אל הנשיא, סביר להניח שיחסיהם יהיו שונים בתכלית מהחשדנות על גבול התיעוב שהייתה מנת חלקם של אובמה ונתניהו.
לראש הממשלה הישראלי אין טעם ללכת כעת למסלול של התנגשות. הוא יכול להבהיר למה הוא מצפה, אבל עדיף לו בעיקר להמתין. לביידן אין שום דבר דחוף במזרח התיכון. בעיות הקורונה והכלכלה יעסיקו אותו היטב בשנה הראשונה לכהונתו. בסביבתו של הנשיא הנבחר גם דאגו להעביר לישראל מסרים מרגיעים לפיהם אין שום כוונה להחזיר אחורה קביעות שנקבעו על ידי הנשיא טראמפ. עם זאת, אי אפשר יהיה לצפות שהאמריקנים יעודדו מדינות נוספות להעביר את השגרירות שלהן לירושלים, כפי שעשו הנשיא היוצא ואנשיו.
פרט למינוי מזכיר המדינה, את הכיוון יסמנו גם מינויָם של השגריר האמריקני לישראל (אחרי קדנציה שבה לדיוויד פרידמן היה תפקיד מאוד משמעותי), השליח המיוחד למזרח התיכון, שגריר ארצות הברית לאו"ם, שר ההגנה והיועץ לביטחון לאומי.
כשכל אלה ימונו מדיניות החוץ המיועדת של הממשל החדש תהיה ברורה הרבה יותר. ברור שיהיו ניסיונות להפעיל לחצים מהאגף הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית, ועל כן השאלה היא עד כמה הנשיא עצמו יהיה דומיננטי ביחס לישראל. בעוד אובמה בעבר היה מאוד דומיננטי, טראמפ משאיר את הקרקע ליועציו ובא בעיקר לתכל'ס. בישראל מקווים שדווקא בסוגיה הזאת, של ניסיונות הלחץ של האנטי־ישראלים, ביידן יהיה כמו אובמה. צחוק הגורל.
על הדרך הנכונה
בשבוע שעבר פורסמה ב'בשבע' שיחה עם ראש מועצת קרני שומרון, יגאל להב, שביקש משרת התחבורה מירי רגב לכלול עורקי תחבורה חדשים, בעיקר כבישי רוחב, בתוכנית החומש של המשרד שתיסגר בשבועות הקרובים.
בתחילת השבוע הנוכחי זימנה רגב את ראשי הרשויות וראשי מועצת יש"ע למפגש חגיגי שבו הציגה בפניהם את תוכנית האב לתחבורה ביו"ש, בשורה משמעותית, שיישומה אמור להתפרש על פני כ־20 שנים. בתוכנית הזאת נכללים כבישי אורך ורוחב, לפחות על פי ההצהרה. מדובר בתוכנית שהגה לפני כמה שנים השר ישראל כ"ץ ונעשתה מתוך שיתוף עם מועצת יש"ע בחלקים גדולים ממנה. השר הקודם, בצלאל סמוטריץ', הוא זה שהוסיף עוד כהנה וכהנה. השרה רגב נכנסה למשרד ובזמן הקצר הספיקה לקטוף את הפירות שזרע כ"ץ. עד כאן פוליטיקה ועכשיו למהות.
כבישי הרוחב שמבקשים להב וראשי מועצות אחרים להכניס לתוכנית החומש, לפחות נכון לשעת כתיבת שורות אלה, לא נכללים בה. יש אולי הליכי תכנון ראשוניים, אבל כסף אין. אם הפרויקט לא מתוקצב בחומש הקרוב, תשכחו ממנו גם לעשר השנים הבאות.
פנינו ללשכתה של רגב ושאלנו על מצב כבישי הרוחב, שכמותם לא נבנו ביהודה ושומרון עשרות שנים. בלשכתה אמרו לנו כי "עם כניסתה לתפקיד הנחתה השרה רגב להאיץ את השלמת התוכנית האסטרטגית לתחבורה ביהודה ושומרון, על מנת שניתן יהיה להכניס פרויקטים מתוכה לתוכנית החומש".
"יוזכר כי במהלך השנה הקרובה צפויה החלטה על תוכניות החומש של פיתוח התשתיות, ולכן הנחתה השרה להאיץ את סיום התוכנית תוך מתן דגש על שיתוף פעולה מלא עם הרשויות המקומיות. אישור התוכנית הצפוי בשבועות הקרובים יאפשר למשרד לייצר סדרי עדיפויות לתקצוב תכנון וביצוע תשתיות ביו"ש בחומש הקרוב", הוסיפו בלשכתה של רגב.
עוד ציינו בהקשר של הכבישים המדוברים כי "כוונת השרה לוודא כפי שקובעת התוכנית האסטרטגית כי בחומש הקרוב יתוקצבו פרויקטים שיממשו את הרחבת רשת כבישי האורך והרוחב והמסילות כך שיושלמו החיבורים הנדרשים בין הירדן לים".
"בישיבה עם ראשי הרשויות ביו"ש הנחתה השרה לכנס מספר קבוצות עבודה (קפסולות) של יישובים מאותו אזור, יחד עם צוות תוכנית האב, נציגי המינהל ואנשי המשרד, שיעבדו בחודש הקרוב באופן רציף כדי לגבש את תעדוף הפרויקטים שייכנסו לחומש כנגזרת מצרכי היישובים והתעדופים, לאור התוכנית האסטרטגית שהציגה השרה", נמסר מטעם לשכתה של רגב.
בעוד חלק ניכר מראשי המועצות מרוצים ממה שהוצג בפניהם השבוע בפגישה עם רגב, אפילו מרוצים מאוד, יש מי שעדיין סקפטיים. גורמים במשרד התחבורה המלווים את התוכנית בשנים האחרונות ציינו כי יישומה צריך להיבחן בשני פרמטרים: הכנסתה לתוכנית החומש והקצאת תקציבים משמעותיים לא רק לתכנון אלא גם לתחילת הביצוע. בזאת תיבחן השרה. הצהרות והבטחות אנחנו שומעים מהפוליטיקאים שלנו על ימין ועל שמאל. זה הזמן של מירי רגב להוכיח שהדיבורים היפים מגובים במעשים, שיכולים לחזק הלכה למעשה את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון וגם לספק פתרונות תחבורה לתושבים שמשוועים להם כבר עשרות שנים.
לתגובות: [email protected]