זה היה סוג של הפנינג. בשעות הבוקר המאוחרות של יום שני התגודדו מחוץ לבית המשפט העליון נשים שקראו לצה"ל להעניק שוויון לנשים, וחברת הכנסת האלופה במיל' אורנה ברביבאי נשאה דברים בשבח שוויון ההזדמנויות. ארבע נשים צעירות ובאי כוחן התראיינו כמעט בכל תחנת רדיו וטלוויזיה ושטחו את משנתן. "הן מובחרות, הן ראויות וללא ספק הן יכולות", צייצה גם שרת התחבורה ותת אלוף במיל' מירי רגב בטוויטר. העיתוי כולו כאילו תוכנן מראש לסיום חגיגות חצי יובל לבג"ץ אליס מילר, האישה שעתרה לבג"ץ בתמיכת שדולת הנשים ופתחה את קורס הטיס ומקצועות קרביים נוספים בצה"ל לנשים.
מרוב התרגשות וחגיגות, תגובת שופטי בג"ץ שישבו בהרכב, מני מזוז, יעל וילנר והנשיאה אסתר חיות, כמעט נשכחה. השופטים, כך מתברר, לא התרשמו מהטיעונים שנכתבו בעתירה. הם הכריזו שמדובר בסוגיה כבדת משקל וקבעו שהם לא יכולים לקחת מצה"ל את האחריות. יום למחרת דחו השופטים את המשך הדיון בעתירה לעוד חמישה חודשים, אז יגיש צה"ל את מסקנות הוועדה שהקים לצורך דיון בעניין פתיחת תפקידי לחימת החוד לנשים. כשזה יקרה, ישוב בג"ץ ויבחן את הדברים.
"לא בודקים את העובדות"
ראשיתה של העתירה לפני שישה חודשים. אז התאחדו ארבע נשים צעירות, כשבינתיים הצטרפה אליהן צעירה נוספת, והגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לאפשר להן לגשת למיונים ליחידות מיוחדות בצה"ל. העותרות, יש לציין, בעלות כושר טוב ובריאות טובה ועתידות להתגייס במרץ הקרוב. כרגע הן מיועדות לתפקידים קרביים הפתוחים בפני נשים. מיקה קליגר, המכונה עותרת מספר 1, התמיינה והתקבלה לקורס חובלים, אבל היא רוצה לשרת בסיירת גולני. מור לידאני מעוניינת לשרת ביחידת דובדבן, גלי נשרי מעוניינת לשרת בשייטת 13 ועומר סרי רוצה לשרת בחטיבת הצנחנים.
מי שקורא את העתירה עלול להתרשם שמאז בג"ץ אליס מילר צה"ל לא עשה דבר כדי לשלב נשים. הוא זרק פירורים פה ושם, אבל לא יותר מזה. "צה"ל, שהינו אחד מהצבאות היחידים בעולם המחיל גיוס חובה לנשים, עומד על החובות, אך מנגד שולל את הזכויות, ומסרב בנחרצות לאפשר מיון וגיוס נשים לתפקידי לוחמה ביחידות מובחרות, תוך שהוא פותח בפניהן רק מספר מצומצם ביותר של תפקידים", נכתב בעתירה. עוד נטען כי סגירת תפקידים על פי מגדר היא מדיניות בלתי חוקית וכי יש "לבחון את הנשים על פי יכולותיהן ולא על פי מגדר". כתב העתירה ממשיך וטוען כי "המדיניות שמקיים צה"ל כלפי נשים הינה מדיניות של הפליה מוסדית, ומטעמים נטולי בסיס מוצדק מדיר צה"ל רגליהן של נשים מתפקידי לוחמה שונים, בפרט תפקידי לוחמת חוד". בכתב העתירה, המתפרש על פני 43 עמודים, מוזכרת המילה שוויון 68 פעמים ויש בו קרוב ל־30 שימושים שונים של המושג אפליה. זה עיקר הטיעון. נשים מופלות, מוסללות, מודרות ומתייחסים אליהן כקבוצה ולא כפרטים.
המדינה השיבה, בשם צה"ל, כי תפקידי לוחמה רבים נפתחו בפני נשים, אך יש תפקידים כמו לוחם חי"ר, שלאחר בחינה הוחלט שנשים לא תשרתנה בו. צה"ל הזכיר את מה שהשמיטו העותרים: "על כתפי הדרג הבכיר בצה"ל מוטלת אחריות כבדה וחשובה הן לעמידת צה"ל במשימותיו המבצעיות ושמירה על כשירותו המבצעית; הן לבריאות ולבטיחות המשרתים בצה"ל; והן למיצוי כלל יכולות המשרתים באופן שוויוני והוגן." בתשובת צה"ל נטען עוד כי 86 אחוזים מהתפקידים פתוחים בפני נשים, מה שלא היה אפשר ללמוד בשום אופן מהעתירה שהגישו המלש"ביות. בקיץ האחרון הקים הרמטכ"ל אביב כוכבי ועדה שתפקידה לבחון את פתיחתם של 14 האחוזים האחרונים. הוועדה, כאמור, צפויה להמשיך וללבן את הנושא בחודשים הקרובים.
"הבעיה בעתירה היא שאפשר לתמצת אותה במשפט: אני רוצה ולכן מגיע לי", אומרת עורכת הדין נעמה סלע, באת כוחו של הפורום לחוסן צה"ל. "בשיח הציבורי שהתפתח כולם נרתמים לממש את ערך השוויון, כי יש תחושה שאם מישהו מופלה צריך לעזור לו. סם השוויון הפך כל כך נפוץ, שאיש לא בודק את העובדות".
הארגון שסלע מייצגת הגיש לשופטים חוות דעת ארוכה ומנומקת שנתנה מענה מדויק, עובדתי ורחב היקף לעתירה. בנייר העמדה נחשפו נתונים על הפציעות הרבות של נשים שמשרתות בקרבי; על עלויות השירות הקרבי של נשים לצה"ל, למשל בהתאמות שיש לבצע על מנת למנוע פציעות; על הורדת הרף ביחידות כמו קרקל, כדי לאפשר לנשים להיות לוחמות מן המניין; ובכלל עלות מול תועלת בגיוס נשים. מעל כל אלה צוין שמטרתו של צה"ל היא לנצח את האויב ולשמור על מדינת ישראל ועל תושביה. ערך השוויון הוא מטרה משנית, וכך יש להתייחס לדברים.
רבים נתנו קרדיט לעותרות משום שהן רוצות לתרום למדינה כמה שיותר. עו"ד סלע לא שמעה את המוטיבציה הזאת בדבריהן. "הן רואות רק את עצמן, לא מסוגלות לראות את טובתו של צה"ל. בטיעונים שלהן הכול נסוב סביבן והן לא מביאות שיקול אחד שהוא מערכתי". בעיני סלע, בג"ץ אליס מילר הוא לא פחות מ"תקלה". "היא הביאה לפתיחת הגדודים המעורבים קרקל ואריות הירדן. הצבא נדחק עם הגב אל הקיר, כאשר הוא כל הזמן צריך לעמוד מול ערך השוויון. היום ברור שהגדודים האלה כושלים. 46 אחוזים מהבנות שמתמיינות לשם לא מסיימות את המסלול, לעומת 17 אחוזים אצל הבנים. זה בזבוז משאבים". סלע הייתה רוצה שצה"ל יחליט בעצמו מה משרת את מטרותיו, ולא בג"ץ. "אחרת בית המשפט ינהל את הצבא ויחליט אם לצאת למבצע כזה או אחר, עם צוות כזה או אחר. אם נפתחו 86 אחוזים מהתפקידים לנשים, כנראה שהרמטכ"ל לא צריך עזרה בעניין".
השופטים, כאמור, לא נרעשו מטיעוני העותרות. השופט מני מזוז אמר ש־85 אחוזים מהתפקידים פתוחים לנשים והשאר נמצא בבחינה. "אתם רוצים שאנחנו ניתן הוראה, ככה פתאום, תגייסו אותנו לכאן או לכאן?".
גם השופטת וילנר אמרה־גערה בעורכי הדין של העותרות: "אתם מבינים בכלל את האחריות הכבדה שאתם רוצים שניקח על עצמנו? אלו סוגיות רציניות של אנשי מקצוע. ניקח את האחריות על העותרות? תתקבל ההחלטה בצה"ל ואז נבחן".
"או לפגוע בנשים או לפגוע ביחידות"
"יש תפקידים שלא מתאימים לנשים", פוסק חבר הכנסת מתן כהנא. כהנא, אל"מ במילואים ששירת בסיירת מטכ"ל, היה טייס קרב בחיל האוויר ושימש כמפקד טייסת F-16. "ארבע הצעירות הנפלאות האלה, שבאמת רוצות לתרום יותר, מבקשות ליצור דבר שאם יתקבל יפגע קשות בצה"ל ובשילוב נשים בצה"ל. בניגוד לעמדה הפרוגרסיבית, קיים הבדל בין נשים לגברים. במקומות שבהם ההבדל הזה הוא לא רלוונטי, כמו בהטסת מטוסים, ראוי לצה"ל למצות את כוח האדם הנשי ולגייס גם אותו לתפקידים כאלה. אבל במקום שבו נדרש מאמץ גופני קיצוני, משמעותו של גיוס נשים יהיה לפגוע בנשים ולפגוע ביחידות". לדברי כהנא, במקומות האלה יהיה צורך לעשות אחד מן השניים: להשאיר את הקריטריונים, כמו סרגל מאמצים, משקלים שיש לשאת ועוד, כפי שהם - אבל אז הנשים תיפגענה. האפשרות השנייה היא להוריד את הרף. במקרה כזה צה"ל ייפגע.
ביום ראשון התנהל קרב ציוצים בין ח"כ כהנא ובין ח"כ אורנה ברביבאי, אלופה במילואים ולשעבר ראש אכ"א. היא הביעה את תקוותה שצה"ל יפתח את כל המקצועות בפני נשים והעתירה תתקבל. כשכהנא השיב לה, הוא קיבל בתגובה רפש: "במפלגה החשוכה שלך מדברים שוויון ומכבים לנשים את האור. לא עוד".
"התשובה היא תמיד: אתה חשוך ומיזוגן, כי אין להן דרך להתמודד עם הטיעונים עצמם", אומר כהנא. "הנשים מבקשות לא לשפוט אותן מגדרית, אבל מומחים לבריאות ופיזיולוגיה קבעו בצורה ברורה שהמחיר הבריאותי שרבבות נשים ישלמו על הניסוי החברתי הזה יהיה כבד מנשוא. ואני שואל את ברביבאי ואת רגב: אתן תעמדו אחר כך מול הנשים האלה ותגידו להן 'זה הכול בשביל השוויון'?".
אחת הנשים שהגישה מכתב לא צפוי לשופטים היא הרבנית מיכל נגן, ראש המכינה הקדם־צבאית לבנות 'צהלי'. הדאגה שלה לנוכח המצב לא הותירה לה אפשרות אחרת. "אחרי שבג"ץ הקדים את הדיון שתוכנן להתקיים בעוד מספר חודשים, היה נראה שהוא עומד לאפשר לעותרות לקבל את מבוקשן ולהתגייס ליחידות שרצו בחודש מרץ הקרוב. הייתה תחושה של סחף לכיוון שלהן. פתאום הבנתי שבכלל לא ברור שעמדת המדינה תתקבל וזה היה נראה מאוד מבהיל". חוות דעתה של הרבנית נסמכת על שנים ארוכות של ליווי בנות שמתגייסות לצה"ל. הנשיאה אסתר חיות התרשמה מהדברים וקראה לוועדה הצבאית לזמן את הרבנית להשתתף בדיוניה. "זה מדהים שבית המשפט קיבל את העמדה שלי. זו הייתה חוויה טובה, לטעון טענת אמצע בתוך שיח שהפך לקיצוני, והדברים נשמעים".
הרבנית נגן כתבה: "הקריאה לאפשר גיוס נשים לסיירות בשם ערך השוויון חייבת להיות מאוזנת בקריאה לתשומת לב לשלומם של החיילת והחייל, בעיקר בתפקידי הלחימה, ולדאגה ממוקדת ורציפה למצב בריאותם הגופנית והמנטלית. מבין שלל התפקידים הפתוחים בפני נשים בצה"ל כיום, תפקידי לחימה הם יוצאי דופן. בנוגע אליהם, התמונה שאני מכירה מהשטח מורכבת מאוד. חרף המאמצים שמשקיע צה"ל בנושא, אני יודעת על קשיים משמעותיים שעודם קיימים בשילוב נשים בתפקידי לחימה. לצערנו, למרות הרצון הטוב שעל קיומו אין חולק, במקרים רבים טרם נמצאו לקשיים אלה פתרונות מספקים. הדברים נאמרים על סמך ניסיון מצטבר רב, ומבוססים על עדויות רבות של חיילות בשטח, בוגרות שלנו, שחוו ושחוות את ההתמודדות על בשרן".
הרבנית נגן כתבה על פציעות פיזיות של נשים, אבל גם על קשיים אחרים. היא התייחסה ל"פגיעה במרחב האינטימי והאישי של החיילות והחיילים, בעיקר ביחידות השדה ובתרגילים. נתקלנו גם בבעיות פרט שונות, שהחמירו עקב המימוש של פתיחת תפקידים מסוימים לנשים בלי להתאים את התקנים ובלי תשומת לב מספקת לפרטי הפרטים". היא התריעה בפני פתיחה גורפת של יחידות מיוחדות לגיוס נשים בלי בדיקה מעמיקה, "ובטרם תוקנו הליקויים הידועים בתפקידי הלחימה הזמינים לנשים כיום". נגן הביעה חשש כי קבלת העתירה תסב למתגייסות נזקים, והתייחסה לסוגיות נוספות, פחות מדוברות, מלבד הנושא הפיזיולוגי: "כחיילת בודדה או כמעט בודדה ביחידה שרובה ככולה גברית, אשר נדרשת לשהות בשטח בתנאים מבצעיים, צפויה החיילת ביחידה מיוחדת לקשיים מנטליים ופרקטיים הנובעים מאופיין של היחידות ומאופי הפעילות בהן. הסיירות ויתר היחידות המיוחדות הן יחידות קטנות הפועלות בשטח מתוך צפיפות ולכידות גדולה, גופנית ומנטלית, וטבען זה לא עולה בקנה אחד עם עירוב בין המינים".
אף אחד כמעט לא מתייחס לסוגיית העירוב בין המינים מהזווית של הנשים. הציבור הכללי מתעלם מזה והציבור הדתי מדבר רק על הזווית הגברית בסיפור.
"כל מי שעיניו בראשו מבין שזו נקודה שמחייבת התייחסות. האידיאולוגיה לבדה לא יכולה לכוון אותנו במקרים של דילמות מוסריות, הרי יש כאן כמה ערכים שמתנגשים זה בזה. כל מי שהתראיין מולי ביום שני בתקשורת דיבר בשם אידיאולוגיה פמיניסטית. אבל הצבא לא רק אחראי לאפשר את השוויון, אלא אחראי על האנשים בפועל. צריך לאפשר הפרדת מגורים כמו שצריך, למשל. אולי ליצור צוותים מגדריים, כמו בשריון. אם הוועדה לא תעסוק בזה מראש, הצבא יידרש לזה אינספור פעמים בקריאה מהשטח".
צה"ל עבר כברת דרך בכל הנוגע לפתיחת תפקידים בפני נשים. לדעתך הוא עשה את זה נכון?
"הוא היה מאוד זהיר. יש משימות מותאמות וקווים מותאמים, אבל הנושא המנטלי - אישה לבד בחבורה של גברים - לא נפתר בכל המקומות. אחד הדברים שהדגשתי במכתב שלי לבית המשפט הוא שצה"ל לא סיים את העבודה לגבי מה שמתרחש היום בשטח. יש עוד מה לבדוק ומה לתקן, ואני מאוד מקווה שצה"ל שמע גם את זה".
על הדתיים לא מדברים
נושא אחד שלא עלה בעתירות, בתשובות או במסמכים הנלווים, הוא התוצאה של הכנסת נשים לוחמות ליחידות החוד, בהיבט של החייל הדתי. "אף אחד לא דיבר על כך שאף רב לא יתיר לשרת ביחידות מעורבות, וזה צרם בשיח", אומר הרב איתי אסמן, יו"ר ארגון 'תורת לחימה'. "ומה שעוד יותר עצוב הוא שלמרות כל זה, עדיין יאשימו את הדתיים". הרב אסמן מתייחס למסמך שכתבו פרופ' יגיל לוי וד"ר זאב לרר כחוות דעת שהוגשה לבית המשפט, ובה מואשמים, בין השאר, הרבנים והדתיים בהדרת הנשים בצה"ל. הרב אסמן מסביר שכניסה של נשים לסיירות תדחק החוצה את החיילים הדתיים שלא ירצו להתגייס אליהן. "זו תעודת עניות שהציונות הדתית לא התערבה בסוגיה ולא יכולה להגיד את האני מאמין שלה: שאם נשים תיכנסנה פנימה, הדתיים לא יוכלו לשרת ביחידות האלה. מצד שני, יגיל לוי ושדולת הנשים אומרים את מה שהם רוצים. לכן, גם אם ננצח בבג"ץ הזה, בתמונה הכללית הפסדנו".
אתה מאמין שבאווירת השוויון הקיימת היום צה"ל יעזלומר "לא" לנשים ויסגור בפניהן חלק מהיחידות?
"אני מקווה שצה"ל יעדיף לחשוב מה עדיף לו. אישה אחת חזקה ומוכשרת בסיירת מטכ"ל, או להפסיד 50 דתיים בסיירות. ייתכן שיש דתיים שילכו וישרתו שלא לפי ההלכה, אבל יש כאלה שלא ילכו. בסוף, מה שחשוב לצה"ל הוא כוח אדם, והשאלה היא אם אג'נדות השוויון חשובות יותר משאלת כוח האדם". את התשובות לשאלות האלה נקבל, כך יש לקוות, בעוד חמישה חודשים.