המכללה הראשונה בחמ"ד חוגגת מאה

הקורונה שנכנסה לחיינו לפני כשמונה חודשים שיבשה בבת אחת את מסלול החיים השגרתי. איש לא דמיין שנגיף קטן כל כך שנעלם מעיני בשר ודם יכול לגרום למהפכה גדולה כל כך ולריחוק חברתי גדול עוד יותר. פרט למקומות העבודה שהיו הנפגעים הראשיים מהמצב החדש שנוצר, גם מערכות החינוך נאלצו בתוך זמן קצר להסתגל ללמידה מקוונת מרחוק, דבר שלא כל המוסדות נערכו אליו מבעוד מועד כדבעי. גם המורים התקשו לעבור מלמידה פרונטלית בכיתה שבה התרגלו ללמד במשך שנים רבות ללמידה מקוונת בזום, מה שהקשה על התפקוד בהמשך שנת הלימודים.

לעומת מוסדות החינוך היסודיים והתיכוניים, המוסדות האקדמיים נערכו ברובם מבעוד מועד ללמידה מקוונת באופן חלקי, כך שהמעבר ללמידה מקוונת מלאה היה חלק יותר. כך גם במכללת הרצוג המאוחדת שחוגגת בימים אלה מאה שנה להקמתה של המכללה הראשונה של החמ"ד. "כבר מספר שנים לפני הקורונה, עסקנו בפיתוח כלי הוראה עם מאות קורסים מקוונים", מתאר הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש מכללת הרצוג. "סטודנט יכול ללמוד אצלנו ולסיים את רוב התואר בלמידה מרחוק. הקורונה תפסה אותנו די מוכנים, אבל היינו צריכים להפעיל מאמץ אינטנסיבי של בעלי המקצוע הטכנו־פדגוגיים ושל כל המרצים כדי לעבור באופן מלא ללמידה מרחוק. במהלך סמסטר הקיץ עסקנו בשכלול הכלים והכשרת המורים. אני מקווה שאנחנו נכנסים לסמסטר הזה מוכנים והרבה יותר יעילים".

מאידך מדגיש הרב ברנדס כי הלמידה המקוונת אינה תחליף אמיתי ללמידה הפרונטלית. "אין תחליף לפגישה הבלתי אמצעית של מורה עם תלמיד. אחרי שהקורונה תעבור נאמץ הרבה כלים חדשים שפיתחנו, אבל הרבה יותר ברור לנו היום מאשר קודם שאין תחליף למפגש הבלתי אמצעי של המורה עם התלמידים ושל התלמידים בינם לבין עצמם בלימוד המשותף. נצטרך להגיע לתמהיל מנצח".

אחד הדברים שהתחדדו בעידן הקורונה הוא התפקיד החינוכי החשוב שיש למורים, הרבה מעבר להקניית הידע. "היום המדינה מבינה יותר את חשיבות בתי הספר, הקשר של התלמידים עם המורים וההכשרה שלהם לקראת האתגרים שהעולם מציב בעידן הנוכחי. אנחנו נותנים היום הרבה יותר משקל ליחס האישי לתלמיד הבודד ודואגים שלא ילך לאיבוד דרך המסכים, אפילו יותר ממה ששמנו לב לפני כן. המסכים רק מחדדים יותר את הצורך שלא להשאיר את התלמידים עלומים ואת הצורך להגיע לכל אחד. יש אצלנו חוג גדול לחינוך מיוחד, והתפיסה שלו מקרינה על כל המכללה. התפיסה היא שכל סטודנט מצד אחד ואחר כך כל תלמיד במערכת החינוך הוא אדם שלם ומלא שצריך להתייחס אליו בכבוד. אנחנו הרבה יותר מודעים לצורך להגיע לכל תלמיד ותלמיד, לעורר אותו לטפח אותו".

ראשית חוכמה

המכללה שחוגגת בימים אלה מאה שנים להקמתה, נוסדה על ידי הרב משה אוסטרובסקי, שהוזמן על ידי תנועת המזרחי להקים סמינר למורים דתיים. באותה תקופה של ראשית החינוך העברי בארץ ישראל היה בירושלים רק סמינר כללי למורים בראשותו של דוד ילין. הרב אוסטרובסקי ביקש מהרב אליעזר מאיר ליפשיץ, תלמיד חכם שעלה מגליציה כמה שנים לפני כן והיה איש חינוך ומחבר ספרים ידוע, להקים יחד איתו את הסמינר למורים דתיים ולעמוד בראשו.

בשנת 1920 הקימו השניים בירושלים את הסמינר להכשרת מורים, שנקרא בשם 'בית המדרש למורים מזרחי'. הרא"ם ליפשיץ עמד בראשו עד שנפטר בשנת 1946, ולאחר מכן נקרא המוסד על שמו 'סמינר ליפשיץ'. בשנים הללו המרצים שלימדו בסמינר ובהמשך גם בוגרי הסמינר איישו את רוב התפקידים במערכת החינוך הממלכתי-דתי עד להקמת המדינה. עם הקמת המדינה, כשהוקם גם זרם החמ"ד באופן רשמי, רובו ככולו נשען על הסמינר ובוגריו במשך שנים.

"הרא"ם ליפשיץ הוא מורה הדרך של כל החמ"ד", קובע הרב ברנדס, "היה בו שילוב של תורה ומדע. החיבורים האלה היו קווי היסוד של הסמינר מתחילתו והם מתקיימים בו עד עצם היום הזה. יש בו את השילוב המאוזן מלכתחילה. בין תורה, אקדמיה וחינוך. גם הלימודים התורניים וגם הלימודים האקדמיים חייבים להיות ברמה גבוהה. מתוך מבט שהדברים מכוונים לחינוך".

בראשית דרכה הצליחה המכללה למשוך אליה צעירים שירכשו את מקצוע ההוראה לכתחילה. לדברי ד"ר יאיר ברקאי, נשיא מכללת ליפשיץ עד לאיחודה עם הרצוג, את רוח ההתלהבות הזאת מצליחה המכללה לשמר עד היום. "השימור נוצר בעקבות אופיים של ראשי המכללה. כל מנהל תרם את חלקו בצורה הייחודית לו. כמו למשל הדומיננטי בעיניי, ד"ר אליעזר פינצ'ובר, שהיה המנהל במשך 20 שנה. הייחוד שלו הוא שהוא ראה בכל אחד מילדי ישראל בעל פוטנציאל להיות מורה. הוא דאג שיגיעו למכללת ליפשיץ תלמידים מהפריפריה ונתן להם חינוך כבר מהתיכון שהיה מסונף למכללה, לימים בית הספר הימלפרב. הוא הביא תלמידים רבים שהמשיכו למכללה וראה בהם את העתיד החינוכי של מדינת ישראל. רבים מהבוגרים של המכללה הפכו לקברניטי החינוך הדתי".

ד"ר ברקאי מדגיש כי למרות שהיו תקופות קשות מבחינה כלכלית, ד"ר פינצ'ובר סיפק לתלמידים את כל צורכיהם. "לשם כך הוא בנה להם פנימייה בקריית משה בירושלים, שם נמצאת היום ישיבת המאירי. הוא ליווה אותם באופן אישי באהבה רבה, עד שראה אותם יוצאים להוראה. עד היום אלו המאפיינים העיקריים של המכללה: האמפתיה הרבה לכל תלמיד, הצורך לתמוך בו במקום שבו הוא חלש ולחזק ולפתח את החוזקות שלו, כך שבסופו של דבר הוא ייצא עם אישיות פדגוגית איתנה".

בד בבד במהלך השנים הכניס הרב רפאלי למכללה את תלמידי ישיבות ההסדר. תלמידים אלה שילבו את הלימוד הרגיל בישיבה יחד עם לימודים פדגוגיים, ובסיום ישיבת ההסדר קיבלו גם תעודת הוראה. בהמשך פתוחה בפניהם האפשרות לסיים גם תואר ראשון ולהשתבץ בבתי הספר העל־יסודיים ובישיבות התיכוניות כמורים בעלי רמה פדגוגית גבוהה יחד עם השכלה תורנית. "קודמי בתפקיד, יעקב הדני, עשה צעד נוסף קדימה והכניס לימודי בנות בקמפוס נפרד בגבעה הצרפתית, כאשר קמפוס הבנים נשאר בבסיס האם ברחוב הלל. הוא גם דאג להכרה של המל"ג במכללה בשנת 1996".

מאז הלכה מכללת ליפשיץ והתפתחה, עד שלפני שבע שנים התאחדה עם מכללת הרצוג בהתאם לדרישה של משרד החינוך. כעת היא נקראת מכללת הרצוג, כאשר מסלול התואר השני נקרא על שמו של הרא"ם ליפשיץ. "זה לא היה פשוט בשביל מוסד ותיק לפשוט צורה ולתפוס צורה, ולווה בקשיים פרסונליים", נזכר ד"ר ברקאי, "אבל הרעיון היה כי השלם גדול מסך חלקיו וטובים השניים מן האחד. ביחד נוצרה המכללה הדתית הגדולה בישראל. החזון של מכללת הרצוג לא היה שונה בהרבה מהחזון של מכללת ליפשיץ, והיה לי קל מבחינה אידיאולוגית לחבור אליהם. מצאתי פרטנרים נעימים ונאמנים".

אקדמיזציה תורנית

כיום מאכלסת המכללה המאוחדת ארבעה קמפוסים בגוש עציון ובירושלים. אחת הדמויות שמלוות את מכללת הרצוג מראשיתה היא ד"ר עזרא קהלני, רקטור המכללה שאף למד בה כסטודנט לפני כ-40 שנה. שנתיים לאחר שסיים את לימודיו והשלים לתואר ראשון באוניבסיטה הפתוחה, חזר למכללה כמרצה מן המניין לתושב"ע והתפתח יחד איתה עד שמונה לתפקיד רקטור המכללה. מבחינתו, האווירה המשפחתית במכללה אומרת הכול. "באחד הימים ניגש אליי סטודנט שבדיוק הכין תה עם פלח לימון בפינת הקפה שעומדת לרשות הסטודנטים ללא תשלום. הוא אמר לי: 'באתי לכאן כדי ללמוד, אבל התחושה שאני יכול להכין כאן תה עם לימון, זה עושה לי את היום'. הם באים ליום לימודים ארוך משבע בבוקר עד תשע בערב מכל רחבי הארץ, מקריית שמונה ועד ירוחם ודימונה, ואנחנו נותנים להם את התנאים כדי ללמוד".

ד"ר קהלני מציין כי למכללה יש יחידת מדידה והערכה מקצועיות ואיכותית שבראשה עומד ד"ר מוטי ספראי, כדי לבקר בעיקר את התחום של הלימודים האקדמיים, אך גם את העניינים המנהליים. "כמעט בכל תחום יש לנו בדיקה שוטפת של הנעשה במכללה. בתשעת חודשים האחרונים זה בא לידי ביטוי בכך שעשינו שלוש מדידות ובזכות זה שיפרנו בצורה ניכרת את מערכות הלימודים. יש לנו מאות קורסים שנמצאים באוויר ללמידה מרחוק במגוון אמצעים, לא רק בזום. אנחנו משתמשים בשילוב של אמצעים רבים כדי שהלמידה תהיה מעניינת ואיכותית".

פרט לתפקידו כרקטור המכללה, ד"ר קהלני מלמד בה קורסים של מדרש אגדה. כך הוא חווה את הסטודנטים. "רובם הם צעירים בתחילת הבנייה המקצועית שלהם", הוא מתאר. "חבורה מאוד מיוחדת, עם מבט אחר לכל מערך הלימודים. לפני כשנה בא אליי אחד הסטודנטים ואמר לי שהוא מרגיש אקדמיה, אבל הוא עוד יותר מרגיש אווירה של בית מדרש. זה מאוד הרשים אותי. 'זה מה שמבדיל בינכם לבין האוניברסיטה', הוא אמר. עולם התורה, עולמו של בית המדרש, הוא היסוד לכל הפעילות שלנו במכללה ועל כך גאוותנו".

מי שעמד בראש מכללת הרצוג במשך 11 שנה בשנים שקדמו לאיחוד הוא ד"ר שמואל ויגודה. בתקופתו צלחה המכללה את אחד האתגרים הגדולים שעמדו בפניה - האקדמיזציה. "שר החינוך דאז, אמנון רובינשטיין החליט שהכשרת מורים לא תהיה דרך המכונים להכשרת מורים אלא במסלול אקדמי, וזה חייב את המכללות לעשות שינויים תפיסתיים, אבל גם שינויים טכניים משמעותיים. מהיום למחר היה צריך להגיש שורה ארוכה של מסמכים למועצה להשכלה גבוהה ולקבל ועדה שתלווה את האקדמיזציה בכל מוסד ומוסד", הוא נזכר.

ד"ר ויגודה מזכיר כי מבחינת מכללת הרצוג, הדבר היה כרוך בקושי נוסף. "העובדה שבתוך הישיבה יקום מוסד אקדמי לכל דבר, כולל חופש אקדמי, חייב חשיבה מחודשת מצד הישיבה שהיינו סמוכים על שולחנה. את המכון להכשרת מורים הם הקימו מתוך תפיסה שיש תלמידים ואברכים שנמצאים בישיבה שנים רבות וחלקם ירצו אחר כך להיכנס לתחום החינוך. לא תמיד מי שיודע ללמוד דף גמרא או פרק בתנ"ך יודע כיצד להעביר זאת לזולתו, ולכן צריך להכשיר אותם לכך. זה נתפס כמסלול מינורי בחיי הישיבה. השינוי טמן בחובו את הפיכת המוסד לעצמאי. היו לא מעט דיונים, אבל עבודת הצוות והרעות עזרו לצלוח את התהליך. כשהאור הירוק ניתן, שינסנו מותניים ונכנסנו לעבודה מאומצת להגשת החומרים עד שאושרו החוגים במכללה".

אתגר משמעותי נוסף בתולדות המכללה הביא ד"ר ויגודה בעצמו. "הבאתי אותו בתור אינטרסנט", הוא מחייך. "בתי הגדולה הייתה בסוף התיכון, ולאחר מכן רצתה ללמוד תורה. חשבתי שהמעבר ממכון להכשרת מורים למכללה טומן בחובו פוטנציאל לפתוח מוסד ללימודים תורניים לנשים. הרעיון היה ליצור בית מדרש, מעין ישיבת הסדר לנשים, שבו הן תוכלנה ללמוד שנה או שנתיים לימודים תורניים, לעשות שירות צבאי או לאומי במסגרת משותפת, ולאחר מכן ללמוד לימודים אקדמיים לקראת ההוראה. שמתי לב שככל שהן עולות בכיתות התיכון, דווקא בשלב של עיצוב הזהות הנשית, מלמדים אותם יותר ויותר גברים. הרגשתי שיש כאן דיסוננס פחות בריא ויש צורך להכשיר נשים צעירות שימלאו את החלל הזה ויוכלו ללמד אותן כנשים אל נשים. הבאתי את הרעיון לראשי הישיבה והם תמכו בו. את הסכום הגדול שסייע לבניית הקמפוס לנשים במגדל עוז גייס הרב עמיטל בעצמו".

ספר הספרים

אחד הנושאים שמזוהים יותר מכול עם מכללת הרצוג הוא התנ"ך. כזכור, מכללת הרצוג צמחה והתפתחה מתוך ישיבת הר עציון. "חלק מהמורשת של מכללת הרצוג, שהתחילה כבר בישיבת הר עציון, היא החזרה ללימוד התנ"ך תוך חיבור לארץ, לנוף, לגיאוגרפיה ולמקומות שבהם הילכו האבות, המלכים והנביאים ומתוך פתיחות לעולם המחקר המודרני", מסביר הרב ברנדס. במהלך השנים פיתחה המכללה את הנושא והיא מקיימת מדי שנה בקיץ ימי עיון בתנ"ך. השנה השתתפו בימי העיון למעלה מעשרת אלפים איש ואישה מכל רחבי תבל. "בגלל שהכנס התקיים בזום, הכפלנו את מספר המשתתפים", הוא מתמוגג. "בשנה שעברה השתתפו בו 5,000 איש, כי פיזית לא היה יותר מקום. אנחנו גם מוציאים לאור כתבי עת וספרים, פיתחנו יישומון בשם 'היינו כחולמים' שבו ילדים מכל רחבי הארץ והעולם לומדים פרק יומי בתנ"ך, והיד עוד נטויה. נושא החייאת לימוד התנ"ך בארץ ישראל המתחדשת תופס מקום מרכזי במכללה".

בעבר נשמעו לא מעט דברי ביקורת על שיטת לימוד התנ"ך במכללה. "המושג 'תנ"ך בגובה העיניים' הוא מטעה", הודף הרב ברנדס את הביקורת. "אנחנו מדברים על לימוד תנ"ך בצורה עדכנית ועכשווית, בפגישה ישירה עם הביקורות, עם השפה והכלים העומדים היום לרשותנו. ניסו לטפול עלינו את האשמה שזה כרוך בזלזול בגדולתם ובקדושתם של האבות, וזה דבר שהוא לא נכון לחלוטין".

אתר התנ"ך כולל מאות אלפי מאמרים, מפות אינטראקטיביות של המקרא בתוך מפות גוגל, כלי עזר ללימוד התנ"ך בכלל וגם בתוך הכיתה, וכן מגוון תוכניות למורים שפיתחנו גם למשרד החינוך", מרחיב אריאל אירני, שמנהל את מיזם התנ"ך. "במקביל יש אתר התנ"ך באנגלית ואתר נוסף בספרדית שייפתח רשמית בשבוע הבא. זאת הפעם הראשונה שמנגישים את התנ"ך בתרגום היהודי לקהל הספרדי עם מאות מאמרים בספרדית, שכמובן ניזונים מהאקדמיה של מכללת הרצוג. כל המרצים שנמצאים באתר הם של המכללה והם שותפים במיזם."אתר התנ"ך מבוסס על תפיסת העולם בנוגע ללימוד תנ"ך שהתגבשה במכללה במהלך ארבעת העשורים של קיום המכללה. רבים מן המאמרים והשיעורים נמסרו על ידי מרצי המכללה ונוספו עליהם חומרים רבים של רבנים ואנשי אקדמיה האמונים על תפיסה זו. אתר התנ"ך בהובלת ראש החוג, הרב ד"ר שוקי רייס משקף את משנתה של המכללה בנוגע לשילוב הנכון בין תורה, אקדמיה וחינוך"

מכללת הרצוג רואה את עצמה כמגדלור של תורה, מתוך שיתוף פעולה במיוחד לחינוך הדתי לא רק בארץ אלא בעולם כולו".

במקביל לניהול מיזם התנ"ך, אחראי אריאל אירני גם על מחלקת 'הרצוג עולמי' – המדור הבינלאומי של המכללה, הכולל שיתופי פעולה, חילופי מרצים ומחקרים משותפים עם מוסדות אקדמיים ועם מורים יהודיים ברחבי העולם - בלונדון, בהודו, במזרח הרחוק, ברוסיה, בארצות הברית ובאירופה. לפני כשנה זכתה המכללה בקול קורא של משרד התפוצות ומשרד החינוך לקיים תוכנית של הכשרת מורים ללימודי יהדות בתפוצות, באנגלית ובספרדית. "המטרה היא לחזק את הקהילות היהודיות בחוץ לארץ ואת המערכת החינוכית שם. שתהיה יותר מקצועית, עם כלים פדגוגיים מתקדמים יותר, ולחבר את התלמידים לתכנים רלוונטים ביהדות, שזה אתגר אדיר מבחינת המכללה".

"התוכנית בספרדית יצאה לדרך לפני כחצי שנה עם 22 תלמידים עוד לפני עידן הקורונה, אך בהחלט מותאמת אליו. התוכנית כוללת שלושה סמסטרים און־ליין וסמסטר אחד בישראל. שנה וחצי שבסופה הם מקבלים תעודה של משרד החינוך ומשרד התפוצות, במימון כמעט מלא שלהם. התלמידים משלמים 750 דולר לתוכנית של שנה וחצי, כולל טיסות ושהות בישראל. הקורסים מתקיימים בשפות של אוכלוסיית היעד, כולל התאמה תרבותית לקהל היעד, בברזיל, במקסיקו ובאורוגוואי, תוך שיתופי פעולה עם אוניברסיטאות מקומיות. כיום פעילות שתי כיתות בספרדית וכיתה באנגלית שצפויה להיפתח בחורף הקרוב בהשתתפות מורים יהודיים מארצות הברית, אנגליה ואירופה".

מובילים בלימודי יהדות

כוחות רעננים באקדמיה מוצאים גם הם את מקומם במכללה המאוחדת. בניגוד לאחרים, פרופ' דניאל רייזר, ראש החוג למחשבת ישראל, רואה את החשיבות בחוג שמכשיר מורים ולאו דווקא חוקרים. "נכון להיום, ככל שידוע לי, מכללת הרצוג מכשירה הכי הרבה סטודנטים בלימודי היהדות מכל האוניברסיטאות יחדיו, שסובלות ממספרים מאוד נמוכים בלימודי היהדות. מחשבת ישראל, תושב"ע, היסטוריה של עם ישראל, תנ"ך - אנחנו רואים כעת קריסה בתחומים הללו באוניברסיטאות. לא רק בהוראה, אלא גם במחקר והגות ובאיכות התלמידים".

את ההשראה שלו מקבל פרופ' רייזר מהרב זקס שנפטר השבוע והיה בעיניו דמות מופת בכל הקשור לשילוב בין התורה לאקדמיה. "הוא היה מתחיל שיחה שלו בשייקספיר, מדעי המדינה או יחסים בינלאומיים - ומתוך זה הוא קורא את התורה, בהרחבת אופקים. אם היה רב ישראלי שמדבר וחושב כמו הרב זקס - אין ספק שהוא היה מתלמידי מכללת הרצוג. לא מדובר על תלמידים שמגיעים ללמוד בדיעבד, אלא בתלמידים חדורי מוטיבציה שבאים ללמוד על מנת להשפיע. הם יוצאים לחברה כדי לעסוק בזהות היהודית ולא לשבת במגדל השן ולכתוב לשלושים אנשים".

בשנים האחרונות הציבור הכללי מגיע יותר ויותר למכללה, ופרופ' רייזר רואה זאת בברכה גדולה. "אנחנו עוסקים בשאלות של זהות, הבריח התיכון של החברה הישראלית. כשהלכתי ללמוד מדעי היהדות שאלו אותי למה אני לא הולך ללמוד מקצוע אמיתי כמו מתמטיקה או פיזיקה. התשובה הראשונה שעלתה בליבי היא שאני לא יכול לדרוש מחייל בן 18 למסור את נפשו בצה"ל, אם אין לו שום משמעות למדינת ישראל. השאלות של זהות הן לא רק של הציבור הדתי. על זה עומדת המדינה. השאלות הללו מצריכות אותנו לעסוק בזה בצורה רחבת היקף. יש לזה השלכות חברתיות גדולות".

במקביל עוסק פרופ' רייזר גם במחקר. "בשנים האחרונות נפתחה במכללה רשות מחקר שמעניקה תקציבים לעידוד השתתפות בכנסים, כתיבת הגות ופרסום בבמות בינלאומיות. יש במכללה הוצאה של ספרים והרבה שיתופי פעולה עם אוניברסיטאות אחרות בעולם, כדי שהעיסוק בזהות היהודית יהיה במעגלים רחבים. בימי העיון בתנ"ך יש קורסים באנגלית, בצרפתית ובספרדית. נכון לקיץ הזה יצאו בחוג למחשבת ישראל חמישה ספרים בנושאים שונים ומגוונים, כולם בבמות אוניברסיטאיות, ולשמחתי התחום הזה רק הולך ומתפתח".

רשימת הספרים שפרסמו מורי החוג למחשבת ישראל כוללת את ספרו של פרופ' דניאל רייזר 'שפת אמת בשפת האם: דרשות חדשות על רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור' (מאגנס, האוניברסיטה העברית); ספרו של ד"ר אליעזר מלכיאל 'מהסתר לגילוי: פירוש לסעיפים 693-316 בחקירות פילוסופיות של לודוויג ויטגנשטיין' (הוצאת כרמל); ספרו של ד"ר אליעזר חדד 'כבוד האדם וצלם אלוקים: שוויון ושוני' (המכון הישראלי לדמוקרטיה); הספר 'אור השם מספרד: חייו ופועלו של ר' חסדאי קרשקש' בעריכתה של ד"ר אסתי אייזנמן (מרכז זלמן שזר), וספרה של אוריה מבורך 'מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף' (מגיד);

ממשיכים להתאחד

כיום מכללת הרצוג היא המכללה הדתית היחידה שעברה לתקצוב הות"ת (הוועד לתכנון ותקצוב). "בעבר המכללות למורים היו חלק ממערכת ההכשרה של משרד החינוך, נפרדות לחלוטין מהאקדמיה. לפני כמה שנים נערך תהליך האקדמיזציה של המכללות והסמינרים למורים, אך הן עדיין היו שייכות למשרד החינוך, וגם מבחינת התפיסה משרד החינוך הוא בעל הבית ומתווה המדיניות. המגמה של המדינה היא להעביר את המכללות לחינוך לאקדמיה לכל דבר ועניין", מרחיב הרב ברנדס. "זה תהליך שמחייב מבחינה ארגונית וגם מבחינה לימודית אקדמית. מכללות שגדולות מספיק ועומדות בדרישות של המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) - הגוף שאחראי על האקדמיה בארץ - עוברות לתקצוב הות"ת. המעבר של המכללות לתקצוב הות"ת משלים את תהליך האקדמיזציה באופן מלא".

על רקע תקצוב המכללה על ידי הות"ת, נמצאת מכללת הרצוג לקראת איחוד נוסף. "אנחנו נמצאים כעת במשא ומתן על איחוד גם עם מכללות אמונה ואפרתה, שהן בעצמן כבר מאוחדות יחד", הוא מגלה. "הרעיון הוא שמכללה גדולה יכולה לאפשר לסטודנטים שלה מבחר גדול יותר של תוכניות לימוד ויותר תחומי התמחות, והיא יכולה לאפשר לעצמה מגוון הרבה יותר גדול של תלמידים. אוכלוסיית התלמידים שלנו היום משתרעת בין סטודנטיות חרדיות ועד לסטודנטים בוגרי מכינות קדם־צבאיות מעורבות שמכוונים להוראה בבתי ספר שמשלבים דתיים וחילונים. המרחב שאנחנו פונים אליו הוא הרבה יותר גדול, תוך שאנחנו שומרים על הצביון של החמ"ד. התקנה של המל"ג מאפשרת לנו, יחד עם הכללים של החופש האקדמי, לשמור גם על הצביון שלנו – לימוד בהפרדה מגדרית, אורח חיים שהולם את החינוך הממלכתי־דתי. ועדיין הדלתות שלנו פתוחות לסטודנטים חרדים וחילונים".

לכבוד שנת המאה למכללה מוצגת בימים אלה בהיכל שלמה תערוכה מיוחדת שסובבת סביב ציר הזמן, מהפעולות הראשונות של הרא"ם ליפשיץ להקמת המכללה ועד לימינו. אוצרות התערוכה הן נחמה פרידמן, מנהלת ספריית קמפוס היכל שלמה, ונחמה קרומביין, מידענית בספריית קמפוס היכל שלמה, כאשר על העיצוב הופקדה מיכל קוטנר. "בתערוכה רואים את שרשרת חייו של הרא"ם ליפשיץ, איך לפני מאה שנה הוא הגה והתחיל את ההכשרה של המורים הדתיים ואיך המכללה היום ממשיכה את התפיסה שלו", מתארת ציפי קלר, מנהלת הספריות במכללת הרצוג. "יש כניסה לאנשים שהוא פגש והשפיעו עליו, כמו ש"י עגנון ואחרים שתרמו לבניית האישיות שלו והדרך שלו. יש אפילו כניסה לתוכניות הלימודים שהיו בשלבים הראשונים בבית המדרש ועד למה שקורה היום".

לצורך איסוף החומרים עמדו אוצרות התערוכה בקשר עם כל הגנזכים והארכיונים שתיעדו את אותה תקופה. "מרגש לראות מכתב של הראי"ה קוק שכותב לרא"ם ליפשיץ: 'אני לא יכול להגיע לבחון את התלמידים בגמרא'. מה שהיום היה מסתכם במייל או בהודעת ווטסאפ, מופיע כתוב על נייר רשמי של הרב קוק. יש תמונות שלו עם התלמידים. ההתחלה הייתה מבית המדרש, ועד לאיחוד עם מכללת הרצוג. הרעיון שהתלמידים היום יבינו שהם עוד חוליה בשרשרת הזאת", מסבירה קלר, ומציינת שבגלל הקורונה הם עובדים כעת על סרטון שינגיש את התערוכה בצורה מקוונת.

הרב ברנדס, איך אתה רואה את מאה השנים הבאות של המכללה?

"כשם שאם היינו מספרים היום לרא"ם ליפשיץ שבעוד מאה שנים מורים יישבו בחדר שלהם בבית וילמדו בזום תלמידים מכל קצוות הארץ – זה היה נשמע לו מופרך, כך אין לי שום יכולת לחזות מה יהיה בעוד מאה שנה. אני יכול רק להציב את היעדים הבאים שלנו. בעידן של ריכוז וצמצום מספר המכללות והגידול שלנו עם איחוד המכללות, אני צופה שנמצא את מקומנו בתור המוסד האקדמי המרכזי שיש בו את השילוב המאוזן של תורה, אקדמיה וחינוך".