ח"כ אלעזר שטרן, ראש אכ"א לשעבר, חייך בשבוע שעבר בסיפוק רב עם פרסום החלטת הרבנות הצבאית בסוגייה ההלכתית של קבורת חללים שאינם יהודים, לאחר תהליך ארוך שנים אותו הוא הוביל.
מהי הלכה? תורת חיים, היוצאת אל הפועל בכל מצבי החיים: בגאולה ובגלות, לכתחילה, ובדיעבד, במצבי רצון ואף באונס ושעת הדחק. היא מתחשבת גם בכבוד הבריות ובדרכי שלום, במצבי חילול או קידוש השם. הפוסק שוקל בפלס, מאזן מתקן ומחקר – בכדי לחבר שמים וארץ, להוציא ולהורות הלכה כראוי בישראל. חזקה על כל רב ופוסק ירא ה', קטון כגדול כי כך עושה, תוך שימוש תלמידי חכמים ומתוך תפילה שלא תצא תקלה תחת ידו.
דא עקא, מצבה של הרבנות הצבאית נתון בשנים האחרונות בדחק מובנה וקבוע. באחת מהאגרות שיצאו מלשכת הרבצ"ר (שם הוסבר הפסק שהתיר כפיית שירת נשים על חיילים דתיים) בא הרוג ברגליו והובעה המצוקה: "ציבורים גדולים בעם ישראל מייצרים לחץ משפטי ותקשורתי, הגורם לכך שפסיקה לחומרא בנושאים אלו תפגע קשות בלכידות המחנה."
לא ברור אם ציבורים גדולים או שמא קטנים ודומיננטים (דוגמת ארגוני הקרן החדשה המייצגים מיעוט קיצון וקולני) מייצרים את אותו לחץ, אך בוודאי שלחץ זה קיים ומשפיע על פסיקת ההלכה, ופוגם בטהרתה ועצמאותה, ועל הדרך גם במעמד הרבנות הצבאית כגוף רבני ממלכתי.
זו גם הסיבה בגללה קראו גדולי הרבנים (הרבנים הגאונים: הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב מאיר מאזוז, הרב חיים דרוקמן, הרב שלמה אבינר שליט"א) לקדם את 'חוק הרבצ"ר' אותו יזמנו בארגון תורת לחימה, וגובש על ידי חבר הכנסת והשר לשעבר בצלאל סמוטריץ'.
במסגרת חוק זה הרבצ"ר יהיה חבר במטה הכללי בדרגת אלוף כפי שהיה לפני ימי אהוד ברק, והעיקר: יהיה כפוף הלכתית ומקצועית לרבנות הראשית לישראל כפי שכפוף הפצ"ר, להבדיל, למערכת המשפטית של מדינת ישראל. גדולים אלו מבינים כי הרבנות הצבאית נתונה במצב לא-בריא, בלשון המעטה וההשפעה על פסיקותיה נתונה לאותם "לחצים משפטיים ותקשורתיים" במימון קרנות זרות.
האמת היא, כי המעמד החוקי או הדרגה לעולם לא יספיקו. נדרש קול תורני זך ואותנטי, אשר חסר מאד לצה"ל. אם חפצים אנו ב'מרא דאתרא' אמיתי לצה"ל, דרוש רב שיורה לרמטכ"ל ולשר הבטחון את ההלכה, יאיר את עיניהם ויאמר להם מה הם צריכים לעשות, וכיצד לעשות זאת נכון, ולא להפך.
אחד המכתבים של גדולי ישראל שליט"א אל הרבצ"ר בסוגיית הקבורה נפתח כך: "בעניין שאלתכם לגבי קבורת נכרים בתוך בית קברות ישראל של הרוגי המלחמות, שדינם כקדושים, וכמו שמתבאר ברמב"ם שעליהם נאמר 'אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח', והשלטונות כופים לקבור את הנכרים שהתנדבו לצבא באותו בית קברות, והרי יש איסור חמור לקבור אפילו רשע אצל צדיק, וכל שכן נכרי אצל ישראל, ואין אפשרות לעשות מחיצות מעל האדמה, ואם כן יש לשאול האם יש עצה?"
ההלכה היהודית של תורתנו, תורת חיים, יוצאת אל הפועל בכל מצבי החיים. תיאור שאלת הרבצ"ר על ידי אותו גאון (אשר אסר לבסוף כל היתר גורף בנידון), מתאר תודעה של "כפיית שלטונות", ושל חוסר ברירה. אם רב צבאי ראשי מרגיש כך, צריך לסייע לו. ומדוע אינו פונה לעזרה מול כפיית השלטונות?
בכדי לפתור זאת, יש לשנות את מציאות הכפייה, לא את ההלכה. יש להציע, בינתיים, סיוע ציבורי רחב לצה"ל וסיוע ציבורי לחיזוק הרבנות הצבאית, לפני שרבנות זו - תקבר את בעליה.