תקיפות ריאלית וריאליות תקיפה

במסדרונות הרבנות הצבאית תלויה תמונתו של הרב גורן, ולאחרונה הוכיחו אנשיה שגם רוחו מפעמת שם.

הרב ד"ר אביעד הולנדר , כ"ח בחשון תשפ"א

הרב ד"ר אביעד הולנדר
הרב ד"ר אביעד הולנדר
צילום: קרן מנדל, ישראל

תמונת הרב שלמה גורן מוקף בלוחמים ברחבת הכותל המערבי לאחר שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים צרובה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, אך מעטים זוכרים שבאותו מעמד אמר "קדיש" לזכר הנופלים בקרבות.

מעטים יותר יודעים שהרב גורן היה הרבה יותר מסמל ניצחון. האיש שיסד את הרבנות הצבאית מצא את עצמו שוב ושוב תחת שבט הביקורת של קרובים ורחוקים כשלחם לחיבור קצוות וקטבים תוך שמירה על גבולות הגיזרה שלהבנתו ההלכה מתירה.

כבר בראשית דרכו, הרב גורן מצא את עצמו במחלוקת חריפה עם הרבנות הראשית. במהלך מלחמת העצמאות, וועדה של הרבנות הראשית התירה לקיים אימונים צבאיים בשבת רק בתקופה בה נערכים קרבות. הרב גורן, שהיה רק כבן שלושים, פסק אחרת, והתיר בימות ההפוגה השנייה לבצע חלק מהפעולות שנחשבות לחילול שבת במסגרת הכשרת הלוחמים. לימים פרסם פסק הלכה מקל באשר לשימוש בחשמל בשבת. הפסק נגנז בהוראת הרב הראשי, הרב הרצוג.

תעוזתו של הרב גורן התבטאה גם במאמציו להביא את חללי צה"ל לקבר ישראל ולהתיר את העגונות. בתום מלחמת העצמאות, כשהורי חללי קרבות כיס פאלוג'ה דרשו שיוחזרו גופותיהם, הוחלט שהרב גורן ואנשיו יעברו את הקווים להשבת החללים. הירדנים אישרו רק את מעבר הרב גורן. כלוחם בקרבות בירושלים הוא הסתכן, אבל הפעם הוא לא היה חלק מכח לוחם, ולא היה חמוש.

ברגע דרמטי, הרב, שבימי המלחמה ביקש להחתים חיילים על טופס המסמיך את הרבנות לסדר גירושין לנשותיהם במקרה שגורלם לא יוודע, נדרש הפעם לדאוג לעצמו. הוא ביקש ממלוויו לדאוג למתן גט לאשתו אם הוא לא ישוב ממשימתו בשלום, וחצה את הקווים לבדו.

כשדוד בן גוריון פגש אותו לראשונה, הוא זיהה בו שילוב מיוחד של ידיעות תורניות, השכלה כללית ורוח לחימה, שלדעתו נדרשו לרב הראשי לצה"ל. לאחר שנים, בן גוריון החמיא לו, כשבירך אותו על בחירתו לתפקיד הרב הראשי לישראל: "זוכרני היטב פעילותך בצבא הגנה לישראל, ואין לי כל ספק בכשרך היוצא מן הכלל גם בפעולת ראש רבני ישראל", וחתם: "הצלחת בצבא – תצליח גם במדינה".

דומה שבאותה תקופה הרב גורן גילה את סודו בריאיון בו קרא "לבנות גשר של אהבת ישראל הדדית משני הצדדים", כשהוא מצידו מוכן "למצות את ההלכה עד קצה היכולת". לפי דרכו, יש יותר מדרך הלכתית אחת, ויש יותר מדרך דמוקרטית אחת. אהבת ישראל ופשרנות הדדית יבטיחו שהדרכים יפגשו. הפשרנות אינה חולשה, היא דרך פעולה.

הרב גורן אמנם הגמיש את הרף ההלכתי, אך במקביל עמד בתוקף על מימוש ההסדרים. הוא ניצל את קשריו עם בן גוריון כדי לטרפד את החגיגות שמשה דיין תכנן לקיים לרגל מינויו של אריק שרון למפקד גדוד 890 משום שהיה ברור שהאירוע החגיגי יגרום לחילול שבת. כך גם התעמת עם ראש שירות התרבות, חיל החינוך של אותם הימים, בטענה שהלה מצנזר את פרסומיו.

למעלה מחמישים שנה חלפו מאז שהרב גורן סיים את תפקידו כרב הצבאי הראשי, ומדינת ישראל עדיין עסוקה בהגדרת הזיקה בין המורשת ההלכתית והציביון הציבורי. גם המתיחויות סביב תפקודה של הרבנות הצבאית טרם שככו. הסקרים שנערכים בחברה הישראלית מלמדים שרוב גדול מחזיק בזיקה חיובית למסורת ישראל, גם אם אינו מקיים אורח חיים דתי. יום השנה לפטירתו מהווה תזכורת ליסודות שהביאו לכך שלמרות העימותים בהם השתתף, הוא לקח חלק משמעותי בהווי הישראלי.

במסדרונות הרבנות הצבאית תלויה תמונתו של הרב גורן, ולאחרונה הוכיחו אנשיה שגם רוחו מפעמת שם. הפסיקה ההלכתית לפיה ניתן לחלוק כבוד שווה לנופלים ולקבור חיילים שאינם יהודים לצד חיילים יהודים, מבטאת את חיפוש הפשרות שיהוו את הדבק המאחד בין המשרתים השונים. הרבנות הצבאית אחראית על "מיצוי ההלכה עד קצה היכולת", ולנו נותר "לבנות את הגשר של אהבת ישראל הדדית משני הצדדים".

הרב ד"ר אביעד הולנדר הוא רב צבאי במילואים וחבר סגל אורח במכון מנדל למנהיגות. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בדיוקנו ההלכתי של הרב שלמה גורן.