בית המשפט העליון. ארכיון
בית המשפט העליון. ארכיוןצילום: Yossi Zamir/POOL

במאמר שפירסם כאן בערוץ 7 מזהיר ד"ר גיא לוריא, חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מפוליטיזציה של בחירת השופטים בישראל. את דבריו הוא כותב בעיקר לנוכח דבריה הנחרצים של חברת הועדה לבחירת שופטים, חברת הכנסת אסנת מארק, שטענה כי תדאג למינוי שופטים ימניים או שמרניים שכן היא לא מהאו"ם, כהגדרתה.

בראיון לערוץ 7 מסביר ד"ר לוריא את חששו וכבר בפתח הדברים שאלנו אותו מה לו להלין על חברת הכנסת מארק שמשובצת בוועדה על התקן הפוליטי כשליחת ציבור בעל אג'נדה ברורה וככזו היא מבקשת לקדם את תפיסת עולמה ואת המועמדים לשיפוט המחזיקים בעמדה זו.

"אני חושב שהסיבה שיש נבחרי ציבור בוועדה היא כדי לתת ביטוי לשיקולים חברתיים רחבים יותר וכדי שהשופטים המתמנים ייהנו מלגיטימציה פוליטית רחבה. אנחנו לא רוצים ששופטים יתמנו משיקולים לא מקצועיים. יש לכלל אזרח ישראל אינטרס חזק שיהיו לנו השופטים הטובים והמקצועיים ביותר ומינוי משיקולים מפלגתיים חותר תחת האתוס של רשות מקצועית וטובה".

"ברור שאנחנו לא רוצים בית משפט הומוגני, מה שדובר בשעתו כ"השופטים מרחביה"", אומר ד"ר לוריא ועל כך אנחנו מרחיבים ושואלים אודות האמירה לפיה בית המשפט העליון אינו אלא סניף של מרצ, ועל כך הוא אומר: "אני לא יודע מה עמדתם הפוליטית של השופטים וכך זה צריך להיות. בעבר דובר על השופטים מרחביה והדבר הזה השתנה. היום אי אפשר להגיד את זה. מחקר מראה שינוי דמוגרפי בעשרים וחמש השנים האחרונות בהרכב בתי המשפט. צריך לזכור שנשיא העליון בעבר, השופט שמגר לא הגיע מהצד השמאלי של המפה הפוליטית והוא היה שופט מקצועי ומצוין. נכון שחשוב שיהיו נבחרי ציבור בוועדה אבל הם לא שם כדי להכניס פעילי מפלגה כאלה ואחרים, לכן חשוב שיהיה נציג של הקואליציה ושל האופוזיציה".

האם הדוגמא של השופט המנוח אדמונד לוי, שהיה סגן ראש עיריית רמלה מטעם הליכוד, אינה מלמדת שיש צורך בנוכחות פוליטית מובהקת כדי להאיר אור על אותם שופטים מצוינים כדוגמת השופט אדמונד לוי שלא היו זוכים להכרה ומינוי ללא אותה אלומת אור פוליטית? משיב ד"ר לוריא: "אחת הבעיות בשיטות מנוי על בסיס מקצועי זו בעיה של הומוגניות בהרכב בתי המשפט. זו בעיה שלא רק ישראל התמודדה איתה. זה שנבחרי ציבור נמצאים בוועדה זה חשוב, כך הוועדה מאזנת בין הרכיבים המקצועיים והפוליטיים שבה. בהחלט חשוב שישקפו את המגוון החברתי של ישראל. אני לא חושב שיש פסול בהבאת אנשים עם רקע פוליטי, אבל אנחנו רוצים שהשופטים שאנחנו מבאים אותם ייבחרו על בסיס שיקולים מקצועיים".

"כיום לא מביאים על הפרק מינויים לעליון אלא למחוזי ולשלום ואנחנו רוצים שיהיו שם אנשים שיודעים ליישם את המשפט בצורה הטובה ביותר ללא קשר לדעה הפוליטית שלהם. הדעה הפוליטית שלהם לא צריכה להיות רלוונטית. אם נהיה כנים, אם מביאים עורך דין מעולה לתחום מסוים, איך נבדוק את השמרנות שלו או את האקטיביזם שלו? אלו לא מונחים רלוונטיים".

על דבריו אלה שאלנו את ד"ר לוריא אם לא נכון לראות את המציאות כיום ככזו שבה הגורמים הפוליטיים בוועדה ברורים ושקופים במטרותיהם, בעוד שופטים ממנים מקורבים, מתמחים, עוזרים של חבריהם, בני משפחה של חבריהם לשיפוט וכיוצא באלה והדברים נראים כאילו הכול נעשה באצטלה משפטית מקצועית חפה מאינטרסים.

"מובן ששכפול או קידום אינטרסנטי הוא פסול", אומר ד"ר לוריא. "אנחנו מכירים משנים שעברו תופעות לא טובות מהוועדה לבחירת שופטים והיום הדברים קצת יותר טובים, אבל ברור שצריך יותר שקיפות בצעדים שמתקיימים. הועדה צריכה לנקוט צעדים אופרטיביים וברורים כדי למנוע ניגודי עניינים".

על התחקירים שפורסמו באחרונה בתקשורת בנושא זה אומר לוריא כי מדובר ב"שאלה של מידת השקיפות. צריכה להיות הסדרה של כללי עבודה של הוועדה לבחירת שופטים. אנחנו מכירים את קורס הכנה לשיפוט ועולה השאלה אם מי שנכשל בקורס הזהה יכול או לא יכול להיות שופט? צריכה להיות הסדרה ברורה ופומבית של הכללים לגבי זה".

"יש חשדות לכך שהיו ניגודי עניינים בבחירת שופטים, ולכן צריך שמנהל הוועדה ייקבע כללים ושכל אחד מחברי הוועדה יצטרך להצהיר שאין לו ניגודי עניינים והדברים יוצהרו על טופס ברור כדי שהוועדה תדחה סוג כזה של מינויים. אני סבור שככל שיש יותר חד צדדיות קואליציונית יש פחות עיניים ואיזונים שמונעים ניגודי עניינים. זה שאין נציג של האופוזיציה הפרלמנטארית זו תקלה שצריך לתקן בחקיקה", אומר לוריא וחוזר לקבוע כי "לכל חברי הוועדה צריך להיות ברור שמקבלים החלטות בלי ניגודי עניינים. זה אינטרס של הועדה. מדבור בעיקרון מאוד בסיסי".

עוד שאלנו את ד"ר לוריא אודות מחקרי ההשוואה שנערכו מול מדינות מערביות מתקדמות ובמחקרים אלו עלה כי בחירת שופטים ברוב מוחלט של המדינות הללו נעשית עם השפעה פוליטית משמעותית הרבה יותר מזו הקיימת בישראל.

"אני רואה את הדברים טיפה אחרת. במגמה ארוכת שנים אנחנו רואים שעד מלחמת העולם השנייה כמעט כל המדינות היו בשיטה פוליטית לחלוטין לבחירת שופטים. מאז המלחמה יש יותר ויותר דוגמאות של מדינות שמעבירות את המשקל בבחירת השופטים לגורמים שיש בהם יותר אנשי מקצוע. זה נכון בוודאי לגבי ערכאות נמוכות, וזה מתחיל להיות רלוונטי גם לבתי משפט עליונים ולבתי משפט לחוקה. המגמה ההיסטורית היא בכיוון הזה. מעבר לכך, מדינות עם מסורת משפטית כמו של ישראל אחד הדברים המקובלים הוא שהשיקולים שמכווינים את ממני השופטים הם מקצועיים. נקודה נוספת היא שגם במדינות שבהם לגורמים פוליטיים יש משקל מכריע בבחירת שופטים מתחשבים במסורות שמקנות משקל רב להמלצותיהם של הגורמים המקצועיים".

ובכל זאת, באותן מדינות ההכרעה בסופם של השיקולים היא של הגורם הפוליטי... על כך אומר לוריא: "זה תלוי. הרבה פעמים ההכרעה כפופה למסורת שמכבדים בה את ההמלצה המקצועית, אבל אכן זה נכון".

"במחקר שעשיתי על בחירת שופטים בישראל, השיטה שמשלבת גם נבחרי ציבור וגם גורמים מקצועיים מתאימה לשיטה הישראלית, בעיקר על רקע היעדר גורמים מאזנים לכוח הפוליטי שקיים בישראל בהשוואה למקומות אחרים בעולם, זה שאין לנו חוקה, זה שאין לנו שני בתי פרלמנט בישראל, זה שגורמים שמבטיחים את העצמאות הפוליטית במקומות אחרים בעולם לא קיימים בישראל, העובדה הזו מחייבת מנגנונים אחרים להבטחת העצמאות השיפוטית".

אם כן, משמעות דבריו של ד"ר לוריא היא שהמבנה של הוועדה הקיימת בישראל, מבנה המשלב גורמי מקצוע, משפט ופוליטיקה, מותאם למציאות הישראלית, ולכן שוב עולה השאלה מדוע מבקר ד"ר לוריא את חברת הכנסת מארק שמבקשת לאזן ככל יכולתה ומתוך כוחה הפוליטי-ימני?

משיב ד"ר לוריא: "בזמנו, כשמאיר שמגר ז"ל מונה לפצ"ר מי שחגג על זה היה עיתון 'חרות', שציין שסוף סוף רואים שלא צריך להיות עם כרטיס מפלגה מסוימת כדי להתמנות למשרות ציבוריות גבוהות. הסכנה היא שנראה פוליטיזציה כזו שבה רק מחזיקי כרטיס מפלגה מסוים ייבחרו. זה יפגע בסיכויי האחרים להיבחר וגם באמון הציבור בכך שמי שנבחר הוא המקצועי ביותר".

על דבריו אלה שאלנו את ד"ר לוריא, אם מהמציאות שבה הימין מתקשה להביע אמון במערכת המשפט ורואה אותה ככזו המשבטת ומשכפלת תפיסות שמאליות, הוא מוטרד מאפשרות שפעילותה של חברת הכנסת מארק תביא לבלעדיות ימנית במינוי שופטים?

"המציאות שבה בית המשפט נתפס היום על ידי חלקים מהציבור כבית משפט פוליטי היא מציאות לא טובה. בית המשפט צריך לשאוף להיות ניטראלי ושהוא ייתפס ניטראלי על ידי כל הציבור, אבל לא מתקנים את הבעיה הזו בפוליטיזציה שתגרום לו להיראות עוד יותר מוטה, אלא לאפשר לו לפסוק את פסיקותיו באופן בלתי תלוי ועצמאי ושהשופטים יתמנו על פי שיקולים מקצועיים. אם זה יקרה בצורה יותר שקופה וברורה האמון בבית המשפט העליון כמוסד ניטראלי יישמר".