צמרמורת עברה בי באופן אוטומטי כשראיתי את תומס רומר, חוקר מקרא מצרפת, מסביר כי התנ"ך אינו ספר רגיל אלא טקסט שנכתב במשך מאות שנים על ידי מחברים שונים. לקח לי שניה וחצי להתאפס ולהיזכר שזה בסדר, שבזה גם אנחנו מאמינים. הצמרמורת חזרה אחר כך, בנסיבות מוצדקות יותר.
השאלה העיקרית שעברה בי במהלך הצפייה בסרט 'בעקבות ארון הברית' ששודר ברביעי האחרון בכאן 11 (ואני כמנהגי צפיתי בו באיחור קל), היא "מה לעזאזל הקשר בין זה לארון הברית?"
הארון מוזכר שוב ושוב לאורך הסרט, אבל חצי השעה הראשונה מתמקדת בכלל בחפירות הארכיאולוגיות בקרית יערים, ואחרי זה הסרט מקפץ בין תחנות כמו תל שילה ותל בית שמש, היכל הספר בירושלים והלובר בפריז. נכון, כולם קשורים איכשהו לארון, אבל עדיין, הרגשתי שקו מרכזי של העלילה חומק מידיי.
את התשובה קיבלתי בערך בשני שליש של הסרט. תומס רומר מיודענו, אותו פרופסור למקרא שגם מנהל את הקולז' דה פראנס, מציין כי 'סיפור הארון' – מגילה חיצונית לדבריו שנוספה לספר שמואל על ידי אדם בעל אינטרס, נועד להראות שהמקום המרכזי והסופי של ארון הברית היה בקרית יערים ולא בירושלים.
בנקודה הזו התחילו ליפול לי הקוביות למקום. השעה הראשונה של הסרט מהווה כולה שיר הלל לירבעם השני ולממלכת ישראל, תוך הקטנה וזלזול בממלכת יהודה השכנה והתעלמות מוחלטת ממלכתם של דוד ושלמה. עכשיו הבנתי למה.
במסווה של סרט ארכיאולוגי שמתעד את קורותיו של הפריט המקודש ביותר לעם היהודי, מביאים בערוץ הממשלתי שלנו סרט אחר לגמרי. סרט שטוען שממלכת דוד ושלמה כלל לא התקיימה, אלא היא כולה המצאה מאוחרת יותר של יאשיהו. והארון המדובר? היה משהו כזה, אבל זה לא מה שאתם חושבים, אלא יותר צלמית של אל עתיק.
אם היה מדובר רק בזה, טענה ארכיאולוגית על קיומה של ממלכה ועל מראהו של ארון הברית - החרשתי, אבל הבעיה האמיתית פה היא לא עם מה שהם אומרים, אלא המסרים שעוברים דרך התת מודע. תת מודע שמשדר שוב ושוב שהתנ"ך הוא יצירה אנושית ומלאת אינטרסים.
חמש דקות לפני סוף הסרט, כדרך אגב, מסביר הקריין (ליאור אשכנזי) כי המחקר גם "הציע תובנות חדשות על ראשית חיבורם של טקסטים היסטורים במקרא", ובכך מוציא את המרצע מן השק לגבי מטרתו האמיתית של הסרט.
כאן, בדקות האחרונות אחרי שהם כבר קיעקעו והרסו כל חלקה טובה, יכול רומר להסביר בנחת כי הכהנים מבית שני שכתבו את ספר שמות בכדי לחזק את מעמדם הכניסו בו תיאור פיקטיבי של ארון הברית, שמורכב משילוב שהם עשו בין הצלמית המקורית לכרובים שבמקור היו מונחים בקודש הקודשים ולא על הארון.
תיאוריה זו מתבססת על 'השערת התעודות' של יוליוס ולהאוזן, אחד ממייסדי אסכולת ביקורת המקרא, שגם אם לא היה אנטישמי בעצמו (הדבר נתון במחלוקת) בוודאי השפיע לא מעט על הוגים אנטישמים בדורות שאחריו. ואת הגברת הזו, בשינוי האדרת, מגישים לנו בכאן 11.
גם אם נקבל את ההנחה, ואני נוטה לקבל אותה, שהפלורליזם מאפשר גם את השמעת הטענה הזו באיצטלה מדעית לגיטימית וגם את השידור שלה בערוץ שממומן על ידינו כמעשה לגיטימי, עדיין קשה לי עם ההסתרה והתחפושת.
הכותרת המטעה, העמימות לאורך הסרט, מישהו כאן מאוד התאמץ להטעות את הציבור. אני בספק כמה אנשים היו רואים סרט שהכותרת שלו זה 'הוכחות ארכיאולוגיות לביקורת המקרא'.
כשניסיתי להבין מי בעל האינטרס בסיפור, הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שאין אף רב או יהודי דתי במרואיינים. סתבר שרק חוקרים ופרופסורים מוסמכים לדבר על התנ"ך. הדבר השני ששמתי לב, זה שמדובר בחוקרים מאוד ספציפיים, מאוניברסיטה מאוד ספציפית.
למעט הופעת אורח קצרצרה של אפיגראפית מהאוניברסיטה העברית, יש אחידות מוחלטת במרואיינים. מנהל פרויקט החפירות? מאוניברסיטת תל אביב. המתמטיקאית שפיתחה את האלגוריתם? מאוניברסיטת ת"א. הפיזיקאי? ת"א. הארכוזאולוגית? הגיאולוגית? נראה לי שהבנתם את העניין...
זה לא סוד שמוסדות אקדמיים שונים מחזיקים באג'נדות שונות ומשתייכים לאסכולות שונות, אבל קידום מסיבי שכזה לאג'נדה ספציפית במסווה של סרט דוקו הוא פסול בעיניי. מה גם, שלפחות לעניות דעתי הבלתי מלומדת, ההקשרים לארון הברית קלושים עד אסוציאטיביים.
הביטוי המפורסם מאשים אנשים בזריקת חיצים טרם ציור המטרה, אני חושש שבמקרה שלנו, באוניברסיטת תל אביב ובקולז' דה פראנס, אפילו לא טרחו לזרוק את החיצים ופשוט ציירו את המטרה במקום בו הייתה זרוקה אשפת החיצים שלהם כל הזמן.