על שוויון וזכויות – בין יעקב לעשו

עם ישראל שנועד לעשות צדקה ומשפט, לבער את הרע ולתקן עולם. ראוי הוא שיח השוויון והזכויות להחליף פניו בשיח הראוּיוּת.

הרב דוד קוהלת , ג' בכסלו תשפ"א

מאזניים, צדק
מאזניים, צדק
צילום: ISTOCK

איך הייתה נראית האנושות אם הייתה מתקבלת תביעתו של עשו על זכותו לקבל ברכה מאביו השווה לחלוטין לברכתו של יעקב?

איך היה נראה היום עם ישראל אם יעקב היה דוחה את בקשת הוריו שלא לשאת אישה מבנות כנען מתוך טענת השוויון, שהרי כולם נבראו בצלם א-להים, אז מדוע להדיר את בנות כנען? ומדוע לא לקחת משם נשים, כפי שנהג עשו אחיו? מה היה קורה אילו הייתה מתקבעת תפיסתו של עשו שבז לערכה של הבכורה בטענה שהכול שווים?

טענותיו של עשו לא התקבלו. ובעצם, מדוע? למה לא נקבל את שאיפת הצדק של מי שדואג למימוש זכותו של כל פרט ופרט? מדוע לא לקבל את טענת השוויון הדואג למניעת הדרה וקיפוח של האחר?

רבקה מביאה לידי כך שיעקב יקבל את הברכה שהיה ראוי לה, במקום עשו, שמצא את עצמו בעמדת הבן הדחוי. זעקתו ובכיו מול יצחק אביו, בשם זכותו השווה לברכה, באומרו "ברכני גם אני אבי", נוגעות ללב, אולם יש בהם זריית חול בעיני האנשים.

טענת השוויון של עשו היא תביעה לדאוג לדחוי על חשבון הראוי. בכך היא מוחקת את כל עבודת המוסר המוטלת על האנושות: הקביעה כי יש רע שצריך למגר וטוב שצריך לתעדף היא הדרך לדחוף את העולם למקום טוב יותר, למסד שאיפה של תיקון עולם. מצב בו הלא ראוי יכול לקבל מקום שווה בדיוק כמו הראוי קובר את כל המלחמה שלנו ברע. במצב כזה אין טעם לעמל ולמאמץ המוסרי של האדם; וזהו חורבן של המוסר בכל חברה אנושית.

טענות הזכות והשוויון של עשו נובעות מכך שהוא רואה את החברה ואת המשפחה שלו ככלי לסיפוק צרכיו של הפרט; ויש בכך סכנה גדולה. אמנם האדם לא נדרש למחוק לחלוטין את צרכיו האישיים; אך אם יראה בהם את חזות הכול – בזה תתפתח חברה המהווה אוסף של פרטים אגואיסטים. חברה זו תכרות את הענף עליו היא יושבת בכך שתפורר את עצמה מבפנים.

שאלת היסוד היא מהותו של האדם: האם האדם חסר תכלית ויעד ושאיפתו הוא למילוי צרכים בלבד או שמא האדם הוא כולו פוטנציאל גנוז ותפקידו הוא לפעול למען משהו גדול ממנו? האם החברה היא רק כוח עזר למילוי צרכיו של האדם או מקום למימוש משהו גבוה יותר?

עשו טוען לזכותו לברכה אף שאינו ראוי לה מצד תכונותיו ומצד מעשיו. הוא בז לבכורה ומסרב לקחת את האחריות הנובעת ממנה. את תפקידי הכהונה והמלכות שיועדו לו כבן הבכור, תפקידים הדורשים לקיחת אחריות, הוא משליך מעצמו. הוא מנסח תביעה לסיפוק צרכים גופניים כמו לעיטה של נזיד עדשים ללא מחויבות לערכים כלשהם, ואת תביעתו לברכה הוא מצפה בשברירי טענות מוסריות המתעלמות מהמכלול.

יעקב לא קיבל את הברכה מכוח תביעה לזכות משפטית, אלא מכוח היותו ראוי לה. הברכה ניתנה לו מכוח האחריות והתפקיד שלקח על כתפיו. הוא לא לקח את הברכה כדי לגרוף לעצמו עושר ומעמד, אלא בפקודתה הנבואית של אמו, שדחפה אותו לכך בניגוד לרצונו האישי.

עם ישראל שנועד לעשות צדקה ומשפט, לבער את הרע ולתקן עולם. ראוי הוא שיח השוויון והזכויות להחליף פניו בשיח הראוּיוּת.

הכותב, תושב בית שמש, הוא חוקר במרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודית.