שקרים שפורסמו נגד הראי"ה קוק

על רקע הפצות הפייק ניוז נגד רבנים אסף הרב צוריאל חלמיש שקרים שפורסמו נגד הראי"ה קוק. כולם פורסמו בידי קנאי ירושלים בכתובים.

הרב צוריאל חלמיש , ג' בכסלו תשפ"א

הרב צוריאל חלמיש
הרב צוריאל חלמיש
צילום: עצמי

שקרים שפורסמו נגד הראי"ה קוק. כולם פורסמו בידי קנאי ירושלים בכתובים ובעל פה בחייו של הרב קוק, חלקם עשה את דרכו סביב בחצי העולם, בעוד האמת טרם סיימה לקשור את שרוכיה. עשרה שקרים, רשימה חלקית

החתים ביום טוב לשחרור זאב ז'בוטינסקי (1920)
האמת היא שבנקודת זמן מאוד אחת, כאשר נאסר ז'בוטינסקי מפני שהגן בנשק על יהודים בפרעות, עלה חשש שייערך לו משפט שדה וידונו אותו למוות. בתשובה לשואליו הבהיר הראי"ה שאם עצומה ציבורית תסייע, יש לאסוף את החתימות גם בשבת. לבסוף הוזם החשש וחתימות לא נצרכו.

מסר לערכאות שניים ממתנגדיו (1922)
האמת הפוכה. מאיר סמניצר ויוסף הופמן, שני קנאים ירושלמים שפרסמו חוברת מלאה בשקרים וטינופים נגד הראי"ה והרבנות הראשית, נאסרו בידי משטר המנדט בגין העלבת עובדי ציבור ופרסום דיבה. כדרכו להעביר על מידותיו, גייס הראי"ה בעצמו כספים לצורך שחרור מכפישיו בערבות.

לחץ את ידה של אסתר אוסישקין (1923)
לדברי קנאים, הרב צבי פסח פרנק הסביר שלחיצת היד הייתה באמצעות כפפות עבות... כפי הנראה מבוסס השקר על העובדה שהראי"ה ערך את חופת רחל אוסישקין ושמעון-פריץ בודנהיימר, אולם סרטון מן האירוע מציג את ההפך: הראי"ה לוחץ יד לגבר ומצדיע לאשה.

הסב בתערובת גברים ונשים עם לאה בן אב"י (1923)
האמת היא שהראי"ה אכן קיבל את פניו של פרופ' אלברט איינשטיין בביקורו בארץ, ואף שוחח עמו כחצי שעה על תורת היחסות ותורת הקבלה, אולם השיחה נערכה ביחידות בחדר צדדי. הרב קוק כלל לא נכח בקבלת הפנים שנערכה מטעם "המכללה העברית" (לימים האוניברסיטה העברית).

השתטח על קבר טרומפלדור ואמר שקברו לא מטמא (1924)
כמו בכל האירועים, יש נקודת אמת עליה טופלים שקרים. אכן משלחת רבנים בראשותו ביקרה בתל חי ושהתה לצד קבר טרומפלדור, אולם שמשו ציין שהראי"ה, שכידוע היה כהן, "רק מרחוק הסתכל על מקום מנוחתם" של צדיקי צפת, והקדיש תשומת לב מיוחדת לקבר האר"י הקדוש.

בפתיחת האוניברסיטה העברית קרא: "כי מציון תצא תורה" (1925)
אחד השקרים הגסים ביותר. תוכן הנאום נגיש לכל והפסוק כלל לא נאמר בו. האמת היא שהראי"ה, עם הערכתו העצומה להתחדשות המדע והקמת האוניברסיטה, הביע בגלוי חשש עמוק מלימודי יהדות שיתקיימו בה. את "מרכז הרב" הקים בין השאר כאיזון חיוני להקמת אוניברסיטה.

קידש את משחק הכדורגל וקרא עליו "מלך חפץ בחיים" (1926)
עוד שקר. כך התבטא: "דעה משובשת היא הדעה המתנגדת לספורט. דעה זו אינה מתאימה לחיים ולמציאות, הן אנו אומרים 'מלך חפץ בחיים' ולכן עלינו להילחם נגד כל המכשולים שבדרכנו, עלינו לחזק את כוחותינו ולאמצם לבניין האומה". מיד לאחר מכן הביע התנגדות למשחק כדורגל בשבת.

פסק "כופין על הצדקה" לקרן היסוד (1927)
שוב האמת הפוכה. הראי"ה נמנע בעקביות מלגייס כספים לקרן היסוד, מפני שמשאביה הופנו גם לתרבות חילונית. בשלב מסוים אף נמנע מלהיכנס למשרדי הקרן. הוא קרא לתרום רק לקרן הקיימת לישראל, ובתנאי שתמנע מהיושבים על אדמותיה לחלל את השבת והמועדים בפרהסיה.

נמנע בעקביות מהשתתפות בהלוויות רבנים בירושלים (1934)
מופת של אבסורד. הארכיונים לא משקרים: הראי"ה נכח כמעט בכל הלוויה ירושלמית של תלמידי חכמים מכל הגוונים. נקודת האמת עליה מבוסס השקר: באופן נדיר וחרף רצון הרב קוק, מנע ממנו הרב צבי פסח פרנק להשתתף בהלוויית הרב זוננפלד, בשל סכנת נפשות ומכתבי איומים.

מדי שבת שרים בביתו בסעודה שלישית את "התקווה"
לפי עדויות שונות, אכן לא נמנע הראי"ה באופן עקרוני משירת ההמנון, אולם הוא כתב גם המנון חלופי: "שיר האמונה", המבוסס על "התקווה" ומסב אותו לאמונה ואופטימיות ממקורות היהדות. זהו השיר ששרו בבית הראי"ה בשבתות, במנגינת התקווה.