לאהוב כל יהודי (שכמוני)

יהדות ארה"ב נמצאת עכשיו בשעה קריטית. רבבות ומיליונים מאחינו נמצאים בשעה של סכנת נפשות, כפשוטו.

הרב ידידיה אבינר , ג' בכסלו תשפ"א

לאהוב כל יהודי
לאהוב כל יהודי
צילום: איסטוק

הדברים נכתבו בעקבות הפולמוס שהתעורר בנושא מפגש עם רפורמים.

אינני מתכוון לעסוק כאן בשאלה האם מותר או אסור להיפגש עם נציגים רפורמים 'רשמיים'; גם לא לעסוק בשאלת יחסינו לתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות - לא מפני שאין לשאלות אלו מקום, אלא מפני שהן שאלות מעט טפלות ביחס לעיקר.

השאלה שאמורה להטריד אותנו היא שאלה קשה יותר מהשאלה מה אנחנו חושבים לגבי התנועות הנ"ל, אלא מה אנחנו יודעים לגבי מצבם של רבבות היהודים הרפורמים. שאלה זו מופנית בעצם לכל אחד מאיתנו: מה אני יודע על פלוני רפורמי (רפורמי רגיל, לא רשמי חלילה) מדלוואר? הוא מעניין אותי באיזשהי צורה? אכפת לי ממנו? אני מוטרד ממצבו?

לפני כשמונה שנים יצאתי לשליחות הפצת יהדות, מטעם הרב עדין שטיינזלץ, בארה"ב. כשחזרתי לארץ, יצא לי לשוחח עם אנשים שונים המשתייכים לציונות-הדתית ונדהמתי על מידת בורותם בנוגע ליהדות אמריקה.

בשנים האחרונות ישנה יותר תודעה בנושא יהדות אמריקה - יוצאים משלחות, מארגנים כנסים, מדברים וכותבים בנושא יותר. אינני בא לבקר את התופעה, להיפך מברך אותה, אולם תופעה זו מעידה כאלף עדים על המרחק והזרות הקיימים בנושא.

טס דמות של מנהיג ציבורי, שכבר זרקו בו שערות שיבה לארה"ב, חוזר ומספר עם עיניים בורקות על התגליות החדשות; הוא "גילה את אמריקה", או נכון יותר "גילה את יהדות אמריקה". כביכול, הוא טס למסע לכפר נידח באפריקה ומספר על החוויות המעניינות והמפגשים המרתקים שהיו לו. יהודים בארה"ב יש כבר כמה מאות שנים; התנועה הרפורמית גם כן איננה קיימת מאתמול, ומצבה העגום של יהדות ארה"ב איננו חדש.

מלבד ארץ ישראל, בארה"ב, נמצא הריכוז הגבוה ביותר של יהודים בעולם, ובהם כמיליון (תלוי איך סופרים) המשייכים עצמם לתנועה הרפורמית. המכתב "שלא לתת הכרה לרפורמיים כלל ועיקר"; אם נרצה או לא, נוגע ליהודים רבים היושבים בארה"ב.

כאמור, אינני רוצה לעסוק ב"סור מרע" שבמכתב, אלא דווקא ב"עשה טוב" שנאמר בו: "אהבת כל יחיד ויחיד מישראל גם כאלו שהתרחקו מקיום תורה ומצוות ודאי בכל תוקפה היא עומדת בכל עת". השאלה היא האם יש משמעות של אהבת ישראל זו, מעבר ליציאת חובה באמירת: "הריני מקבל על עצמי מצוות ואהבת לרעך כמוך", כל בוקר?

מסופר בשבחי הבעש"ט שבשעה ששמע הבעל שם טוב שהשתמדו הפרנקיסטים, הוא בכה ואמר: "השכינה מייללת ואומרת: כל זמן שהאבר מחובר יש תקוה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האבר אין לו תקנה עולמית. כי כל אחד מישראל הוא אבר מהשכינה". כל מי שיש לו ידע בהיסטוריה של עמנו יודע לאיזה צרות צרורות גרמו הפרנקיסטים – תפיסתם הדתית הזרה, חטאיהם הנוראים, עד לכך שגרמו ל "שרפת התלמוד". דווקא בגלל כן, תגובתו של הבעל שם טוב יכולה ללמדנו המון.

יהדות ארה"ב נמצאת עכשיו בשעה קריטית. רבבות ומיליונים מאחינו נמצאים בשעה של סכנת נפשות, כפשוטו, כל יום וכל רגע שעובר נפשות נוספות עוזבות אותנו, בצורות שונות – מהם בנישואי תערובת, ומהם שכבר אין להם שום ידיעה על היותם יהודים. לדאבוננו, מציאות קשה זו איננה רק נחלת יהדות ארה"ב – היא נכונה במידה רבה לרבים מאחינו היהודים היושבים בנכר.

בהקשר זה אצטט דברים מתוך נאום של הרב עדין שטיינזלץ, מלפני 25 שנה (על מצבה של האומה; מלון המלך דוד, ירושלים, תשנ"ו; על מנת לקבל תפיסה רחבה יותר של הנושא, מומלץ לקרוא את הספר "הבן יקיר לי" של הרב עדין):

הדבר הראשון, והגרוע ביותר, הוא שאנו מתבוללים בין האומות. אנו הולכים ואובדים. מבחינות רבות העם היהודי כיום גווע, הוא בגדר מין על סף הכחדה. הדבר אינו מתרחש בצורה דרמטית: אף אחד אינו שולח צבאות כבירים להשמידנו, אין מחנות ריכוז. הדימוי ההולם ביותר למה שקורה הוא התאבדות רומאית. ברומי העתיקה היו אנשים נכנסים לאמבט חם, וחותכים את ורידי-ידיהם. הדם היה אוזל אט-אט מגופם, והם היו מתים מוות איטי ונעים עד מאוד. זה, פחות-או-יותר, מה שקורה לעם היהודי בקנה-מידה גדול: על כל תקתוק של השעון אנו מאבדים יהודים: אחד, שניים, מדי שנייה, עשרים-וארבע שעות ביממה, בכל רחבי העולם.

עם ישראל הוא כגוף אחד; לצער הלב, אברים רבים מהגוף חולים ותאים מתים בכל יום ויום, אולם עדיין הגוף מחובר. בשעה כזו, התורה תובעת מאיתנו: "לא תעמוד על דם רעך". צריכים לשאול את עצמינו: מה אנחנו עושים היום, עכשיו כדי לגרום לשינוי? איך אנחנו מכניסים את ה"בן החמישי", כלשונו של הרבי מלובביץ', לשלחן ה"סדר" שלנו? ואיך גורמים ל"שאינו יודע" לשאול לדעת לשאול?

לצער הלב, כאשר פוגשים התייחסות רבנית רחבה בנושא הרפורמי הוא בא כמחאה על התנהגות לא הולמת – שלהם או של מי משלנו שפורץ את הגבולות. כידוע, לבנות חומות הוא דבר קל, להרוס אותם מאוד קשה. מסרים שמרחיקים או מקרבים משפיעים עלינו היושבים בארץ, ובעקיפין או במישרים ההשפעה הזו מחלחלת אל מעבר לים. מעבר להשפעה עקיפה, יש אפשרויות שונות של פעילות ישירה, עבור נפשות אחינו: תתעניינו בהם; שאלו בשלומם; כתבו אליהם; תלמדו איתם; דברו איתם, טוסו אליהם. בטוח אני שלכל פעולה חיובית שנעשה תהיה תועלת של הצלת נפשות - בזעיר או ברב.

הכותב: עורך ספרים במכון שטיינזלץ ומלמד בישיבת תקוע. לתגובות yedidya6@gmail.com