חיסון בתורה מניין?

ישנם מספר דרכים לראות כיצד הגורם המזיק הוא גם הגורם שמרפא, בדיוק כמו החיסון שכל העולם שוקד כעת על פיתוחו.

הרב עמנואל אלאלוף , ד' בכסלו תשפ"א

הרב עמנואל אלאלוף
הרב עמנואל אלאלוף
צילום: המרכז האקדמי לב

הנושא הכי אקטואלי בעולם כולו הוא החיסון נגד הקורונה. כידוע, מרבית החיסונים פועלים באמצעות הכנסה של הגורם המזיק (אנטיגן) בגרסה מוחלשת, או מומת, אל הגוף. במילים אחרות הגורם המזיק הוא המרפא. עקרון פלאי זה הנמצא בטבע יש לו כמה מקורות בתורתנו הקדושה.

מקורות אלו נביא מפירושים מכל תחומי הפרדס (פשט, דרש רמז, סוד), המובאים בין היתר בספר הנפלא "נפלאות מתורתיך" של ידידי הרה"ג מרדכי ארן שליט"א, ר"מ לשעבר בבית מדרש בכון לב, שבו נעזרתי בעת כתיבת המאמר.

על פי הפשט, ישנו את הפסוק בירמיהו שאומר כך: "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך". לכאורה היה די לכתוב "ומכותיך ארפאך", אלא שהפסוק בא ללמדנו שניתן לרפא מתוך המכות עצמן. וכך מפרש המדרש 'ויקרא רבה': " ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".

ניתן למצוא את זה גם בדרש. מצאנו במדרש שהקב"ה ממתיק מר במר. כשעם ישראל התלונן על משה במרה משום המים המרים, הקב"ה לימד את משה שניתן להמתיק המים המרים בעץ המר: (שמות פרק טו, כה) " ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים". וכך דורש המדרש במכילתא: "ר' שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה מופרשין דרכי הקדוש ברוך הוא מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס".

לעומת זאת, אם נסתכל ברמז נראה שישנן שתי הופעות של ראשי תיבות "ישועה" בכל התנ"ך. אחת מהן נמצאת בספר צפניה. וכך נכתב: יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל. יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות. הכתוב מרמז בר"ת "ישועה" שבפסוקנו, שהשופר המריע על הצרה הוא הוא שופר הגאולה והישועה.

אלו הם דברי חז"ל במדרש תהילים: "שנו רבותינו: מתוך כעס רצון, מתוך אפילה אורה, מתוך רוגז רחמים, מתוך צרה רווחה, מתוך ריחוק קירוב, מתוך נפילה קימה. מתוך כעס רצון, הרף ממני ואשמידם, מיד וינחם ה' על הרעה. מתוך אפילה אורה, כי אשב בחשך ה' אור לי. מתוך רוגז רחמים, ברוגז רחם תזכור. מתוך צרה רווחה, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. מתוך ריחוק קירוב, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. מתוך נפילה קימה, כי נפלתי קמתי". מבואר שפירשו חז"ל שמתוך הצרה עצמה מצמיח הקב"ה את הישועה. וזהו הרמז בפסוקנו, שיום הצרה והמצוקה הוא יום הישועה.

בנוגע לסוד נאמר כשעם ישראל הוציא דיבה על ה', על משה ועל המן שלח ה' נחשים "וינשכו את העם וימת עם רב". לאחר שהעם התחרטו על כך וביקשו ממשה שיתפלל בעדם, אמר ה' למשה: "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי".

הרמב"ן, שכידוע מביא בפירושו על התורה רמזים מתורת הסוד, מפרש מדוע הקב"ה צווה את משה לעשות דווקא שרף, כדי שיתרפאו. וזה לשונו: "... והנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא, ... והכלל, כי צוה השם שיתרפאו במזיק הממית בטבע ועשו דמותו ושמו, וכשיהיה האדם מביט בכוונה אל נחש הנחשת שהוא כעין המזיק לגמרי, היה חי, להודיעם כי השם ממית ומחיה".

לאור כל מה שראינו כאן, מובנים כעת דברי הזוהר על פרשת תרומה: "ובגין דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא" (בזמן שברא הקב"ה את עולמו, הסתכל בתורה וברא את העולם).

הרב עמנואל אלאלוף הוא רב בבית המדרש במרכז האקדמי לב