חנוכה בקורונה: היכן להדליק חנוכיה? הרב יצחק נריה משיב

אין להדליק בברכה במנייני החצרות, כי אין לנו אורחים שלנים שם, אינו דומה למקדש כי אין זה בית וגם אין זה פרסומי ניסא מובהק

הרב יצחק נריה , ד' בכסלו תשפ"א

חנוכיה
חנוכיה
צילום: ISTOCK

עמדתי ואתבונן, בשנה זו שמחמת המגיפה, רבים מתפללים ברחובות וחצרות הבתים, וכבר נתקבעו המקומות ונתקבעו נוסחים, האם יש להדליק נרות חנוכה במקום התפילה בברכה?

תשובה:

תקנה זו של הדלקת נרות בבית הכנסת איננה מופיעה בגמרא וברמב"ם ומקורותיה בראשונים. והשולחן ערוך פסק להלכה שנהגו להדליק בבתי הכנסת ולברך על ההדלקה. מה המקור? הראשונים מסתמכים על בעל העטור [ספר הדברות בלשונם] שנהגו להדליק בבית הכנסת, ובשבלי הלקט [ קפה] מביא בשם ראשון שהיה נמנע מלהדליק בבית הכנסת.

בכלבו [סימן מד'] מובאים ג' נימוקים למנהג זה. להוציא את מי שאינו בקי, פרסום הנס, וזכר למקדש. וראוי להתבונן האם רק בהצטרף ג' הסיבות נדליק בברכה או שדי באחת הסיבות כדי להדליק, שאלה זו נדונה ביחס לזמנינו שקשה לטעון שיש מי שאינו בקי, ואף קידוש בליל שבת ויו"ט בית הכנסת אינו נוהג כיום.

והריב"ש [סימן קיא'] סבר כי עיקר התקנה היא מחמת הגזירות וחוסר היכולת לפרסם הנר בחוץ, הנהיגו הראשונים להדליק ברוב עם בבית הכנסת משום פרסומי ניסא. נראה מדבריו כי די בטעם הזה כדי להדליק נ"ח בבית כנסת בברכה. ולנדון דידן, במקומות בהם יש סגר הדוק בחנוכה, ולא יהיה אנשים ברחובות לפרסומי ניסא, לכאורה יהיה צריך להדליק במנין בברכה, כי בכך יהיה פרסומי ניסא.

אבל נראה כי עיקר הנימוק של הריב"ש הוא חוסר יכולת להדליק בחוץ, מחמת גזרה על דת ואיסור קיום מצווה כהלכתה. מכיפת הקורונה אינה העברה על דת, אלא זהירות מתבקשת בחיי אדם, וגם במקום סגר הדוק ניתן להדליק בפתחי הבתים והחצירות, וגם יש עוברים ושבים לצורכיהם, ונראה פשוט שאין המצב היום מתיר הדלקה בתפילה בחוץ בברכה.

בתרומת הדשן סימן קד, מבואר כי עיקר התקנה היא זכר לבית המקדש, וממילא הנדון איך להעמיד את הנרות בבית הכנסת באופן שיתאימו למקומם בבית המקדש. במקדש יש מחלוקת תנאים האם המנורה היתה עומדת בין צפון לדרום או בין מזרח ומערב, ומזה נובעים מהים שונים במיקום המנורה בבית הכנסת. מהאי טעמא של הדמיון למקדש נהגו ישראל להדליק נרות בבית הכנסת גם בבוקר כהטבת הנרות אבל ללא ברכה זכר למקדש.

ודעביד כמר או כמר, נראה כי זכר למקדש הוא ענין למקדש מעט, ורחובות העיר והחצירות לא נתקדשו. ודומה הדבר למה שמכריע בהליכות שלמה, להגרש"ז אויערבך שחיילים אינם מדליקם נ"ח באוהל כי התקנה היא בבית ואוהל אינו בית ומהאי טעמא נמי נראה כי רחוב עם הצללה ואף קירוי אינו בית והוו דלא לוסיף עלה.

אמנם רבים נוהגים כאותם מורי הוראה שבימים כתיקנם הורו שיש להדליק נ"ח בעת אירועים רבי משתתפים בברכה ויש שהורו להתפלל שם תפילת ערבית ואז שפיר חשיב כבית כנסת וכן מורה ובא הגרע"י ביביע אומר חלק ז או"ח נז' וכן נוהגים חסידי חב"ד בהוראת רבם להדליק בחנויות ועוד מקומות ודי להם בטעמא דפרסומי ניסא כדי להדליק בברכה. ולעומתם רבים האוסרים להדליק באסיפות ואירועים מהם הגרש"ז בהליכות שלמה [ חנוכה פרק יז אות ג'] שאף בבית כנסת בבאים ללמוד מאוחר יותר הורה שלא להדליק. יסוד המחלוקת הוא האם סגי בטעם של פרסומי ניסא בעצמו כדי להדליק בברכה.

ונראה כי גם לדעת המתירים כדי להתיר הדלקה בברכה צריך שיהיה פרסום משמעותי וכרגיל בבית כנסת או באולם אירועים, ובאסיפות הקהל, יש רבים ויש פרסום, אבל מניני החצרות קשה להגדירם כפרסומי ניסא מובהק. ולכן נראה כי גם לדעת הגרע"י ודעימיה לא חשיב האי מנין פרסומי ניסא מובהק ואין להדליק בברכה.

המורם מהאמור, שאין להדליק בברכה במניני החצרות, כי אין לנו אורחים שלנים שם, אינו דומה למקדש כי אין זה בית וגם אין זה פרסומי ניסא מובהק. ואם בכל זאת רוצים להדליק יש להזהר שידליקו בלא ברכה וכן ביום לפני תפילת שחרית ניתן להדליק בלא ברכה. אמנם הטוב ביותר לעניות דעתי שאחד מבני המניין ידליק כהגר"א בשקיעה בפתח ביתו או חצירו, בברכה מדין הדלקה של בית, בני המנין יראו וישתתפו ובזה יהיה פרסום הנס בשופי ואורה של חנוכה סביב המניין בחצר.

הרב יצחק נריה הוא ראש ישיבת תורה בציון ויו"ר קרן אחד לאחד