לאחר לידת יוסף, יעקב יוזם מהלך היפרדות מלבן לקראת החזרה לארץ ישראל. הוא מציע ללבן מנגנון לשכרו כמתואר בבראשית ל פסוקים לא – לג: " ...אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר. אֶעֱבֹר בְּכָל-צֹאנְךָ הַיּוֹם, הָסֵר מִשָּׁם כָּל-שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל-שֶׂה-חוּם בַּכְּשָׂבִים, וְטָלוּא וְנָקֹד, בָּעִזִּים; וְהָיָה, שְׂכָרִי, וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר, כִּי-תָבוֹא עַל-שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ: כֹּל אֲשֶׁר-אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים, וְחוּם בַּכְּשָׂבִים--גָּנוּב הוּא, אִתִּי" נקוד וטלוא ואף עקוד וברוד המוזכרים בהמשך הם כינויים למגוון כתמים וחברבורות בפרוות הבהמה. יעקב מציע שלבן יקח מן העדר את כל בעלי הכתמים ויותיר בידי יעקב רק את הצאן החלק – כבשים לבנות ועיזים שחורות. בשכר עבודתו יקבל יעקב בסוף התקופה (שארכה בפועל שש שנים) את כל בעלי הכתמים שייוולדו מן הצאן החלק. לבן מיהר לקבל את ההצעה, הסיר את הצאן המוכתמות ונתנן בידי בניו מרחק שלשת ימים. מן ההסכם ברור שיעקב ולבן הכירו מניסיונם את תכונת הכתמים כתכונה שעשויה להופיע אצל הצאצאים על אף שלא התבטאה אצל ההורים כלל, אולם לא בתדירות גבוהה. על מנת להגביר את הסיכויים לקבלת צאצאים בעלי כתמים - יעקב מבצע פעולות שהיו מוכרות ושגורות בין הרועים (בראשית ל, לז – מ): " וַיִּקַּח-לוֹ יַעֲקֹב, מַקַּל לִבְנֶה לַח--וְלוּז וְעַרְמוֹן; וַיְפַצֵּל בָּהֵן, פְּצָלוֹת לְבָנוֹת--מַחְשֹׂף הַלָּבָן, אֲשֶׁר עַל-הַמַּקְלוֹת וַיַּצֵּג, אֶת-הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל, בָּרְהָטִים, בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם... וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן, אֶל-הַמַּקְלוֹת; וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים" וגם: " וְהַכְּשָׂבִים, הִפְרִיד יַעֲקֹב, וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל-עָקֹד וְכָל-חוּם, בְּצֹאן לָבָן" פעולות אלו משקפות את התפיסה על פיה המראות אותן רואה האם לפני ההריון ובמהלכו משפיעות על העובר. האם יעקב באמת האמין בכוחן של פעולות אלו? מספר נקודות מקשות על רעיון זה: האם לבן היה נענה להסכם אם אכן ניתן בשיטות מקובלות ופשוטות להשפיע על תכונת הצאצאים? בהמשך הפסוקים מתואר שיעקב מבחין בין שתי קטגוריות בצאן החלק: "המקושרות" ו"העטופים". בתקופת ההתייחמות שם יעקב את המקלות ברהטים בפני הצאן המקושרות ואילו לפני העטופים – לא שם. אם המקלות מגבירות את הסיכוי ללדת צאצאים בעלי כתמים – למה שלא ישים לפני כולן? זאת ועוד – את העטופים מחזיר יעקב ללבן. מדוע? למה לא יתאמץ לקבל גם מהן צאצאים בעלי כתמים? ולבסוף - כאשר יעקב מתאר לנשותיו את כל התלאות שעבר עם לבן בענייני שכרו, הוא מסביר איך הגיע להישגים כה מרשימים: " וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן ... וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם ... " (בראשית לא, י-יב) לא על מקלות מספר יעקב לנשותיו. יעקב מתאר את הגילוי האלקי שהיה לו, גילוי בו מדריך אותו המלאך בסודות הבריאה ומוליך אותו בעקרונות התורשה. על פי עקרונות אלה כל כבשה מקבלת מכל אחד מההורים שלה עותק של מידע לתכונות התורשתיות שלה (אלל). המידע לצבע פרווה חלק הוא דומיננטי -שולט. המידע לכתמים הוא רצסיבי - נכנע. בעדר של יעקב יש שני סוגים של כבשים חלקות: יש כבשים שקיבלו משני ההורים עותק דומיננטי לצבע פרווה חלק, ויש כבשים שקיבלו מהורה אחד עותק דומיננטי (צבע פרוה חלק) ומהשני קיבלו עותק רצסיבי (כתמים). כלומר, הן כולן נראות חלקות, אך הרכב האללים שלהם שונה. יש לציין כי, כבשה בעלת שני עותקים דומיננטיים (נקראת הומוזיגוטית) לא רק שלא תורמת לקבלת צאצא בעל מופע רצסיבי (כבשה בעלת כתמים), אלא שהיא אף מונעת כל סיכוי לכך. לכן, יעקב צריך להרחיק את הכבשים החלקות ההומוזיגוטיות מהעדר ולהשאיר את האחרות. איך ידע לזהות אותם? כאן מופיע המלאך ומגלה ליעקב, בבחינת סוד ה' ליראיו, איך להבחין בכבשים ההטרוזיגוטיות שנראות חלקות אך בעלות עותק אחד דומיננטי ועותק אחד רצסיבי: "שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים". הפרטים ההטרוזיגוטיים נהנים מאון יתר של בני הכלאיים והם מתייחמים ראשונה (מקושרות = מבכירות). אותם יעקב צריך להרביע ומהם יקבל את שכרו. העטופים – המאחרים להתייחם – הם ההומוזיגוטים שמונעים מיעקב את שכרו ואותם הוא נותן ללבן מבלי לחכות לסוף התקופה. נראה שלכל דור יש הזכות לגלות הבנות חדשות בתורה לפי הכלים העומדים לרשותו. אשרינו שזכינו אחרי שנות דור להבין עוד קצת את נפלאות הבריאה ועוד מעט את חכמת התורה. * המאמר המלא של פרופ' יהודה פליקס, חוקר בוטניקה וזואולוגיה במקרא ובתלמוד פורסם בכתב העת תחומין כרך ג' עמ' 461-472. "פרשה ומדע" – מכללת הרצוג מאת ברכה רוזיצקי, מרצה לביולוגיה, החוג להוראת המדעים, מכללת הרצוג. עריכה: ד"ר חוי ששון.