הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי צילום: עצמי

לומדי הדף היומי זכו להתחיל יחד השבוע בסימן טוב את מסכת פסחים העוסקת בענייני חג הפסח. זכות גדולה היא ללמוד ולחזור על התורה הקדושה ולקיימה.

עם ישראל היו במצרים שקועים במ"ט שערי טומאה והקב"ה הוציא אותנו מהטומאה והכניס אותנו לתוך שערי הקדושה, עד שזכינו לקבל את התורה על הר סיני.

כתוב בספר בני יששכר, שבכל פעם שאדם לומד מסכת פסחים, הוא יוצא מהטומאה הנוראה ששוכן בתוכה, נכנס לתוך קדושה, ומקבל אור גדול ומיוחד מן השמיים.

ראוי לשים לב, שמלבד הדין של בדיקת חמץ הפותח את מסכת פסחים, הגמרא מלמדת אותנו עקרון חינוכי חשוב מאד. במקום לומר בפירוש את הזמן המדוייק של בדיקת חמץ, המשנה נקטה בלשון "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר".

לו היתה המשנה מפרטת שבדיקת חמץ נעשית בליל י"ד בניסן, לא היינו צריכים בירור ארוך מתי הוא הזמן המדוייק של בדיקת חמץ. אבל המשנה בחרה דווקא לפתוח במילה "אור", כדי ללמדנו שמצווה לדבר בלשון נקיה! ואפילו שהמילה "לילה" אינה לשון מגונה, דרך חכמים לחזר אחר לשון יותר צחה ונקיה.

הגמרא מספרת שעל אותו תלמיד שדיבר בלשון נקיה אמר הלל: "מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל". ללמדנו לדורות שהוראת דבר ה' זו הלכה בישראל אינה רק מתוך ידע עצום ככל שיהיה, אלא נקודת המוצא היא סגנון דיבור נקי ומאיר, המעיד על נפש נקיה. מי שהסתופף בצלו של מאור עיננו הרב מרדכי אליהו זצ"ל, התאבק בעפר רגליו ושתה בצמא את דבריו, הבין מהו "מורה הוראה בישראל".

פניו היו מאירות. סגנון דיבורו היה זהיר, נקי ומחושב. הוא לא טען למונופול על התורה. לא שלל אחרים ולא זלזל באחרים. לא נהג באיומים, ולא היו אצלו רמזים על נידויים וחרמות. עליו אפשר לדרוש את הפסוק: "תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹֽא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֺֽן׃ עוצמה אדירה של תורה בקדושה ובטהרה. פסקיו המאירים היו לא רק מתוך ידע עצום אלא על גבי עמל תורה ושימוש תלמידי חכמים יחד עם סבלנות והארת פנים בלי קץ.

מתוך קשר עצום לסודות ופנימיות התורה. לאחרונה לצערנו התפרסמו דברי זלזול במו"ר חכם מרדכי אליהו זצ"ל. נדמה שעל תלמידיו מוטלת חובת מחאה על זלזול בכבודו ובאור תורתו. אשרינו שזכינו לראות בדורנו מורה הוראה אמיתי בישראל כחכם מרדכי זצ"ל, שהיה גם זהיר מאד בכבוד הבריות. לכן נשתדל יותר לדבוק במורשתו האדירה, לשמוע את שיעוריו וללמוד יותר את אור התורה שהשאיר לנו בספריו.