עברנו כברת דרך

היום הוא בן 31. אברך בכולל דיינת בפסגות, בעל ואבא מאושר.. יפה תואר וטוב לב. אבל זה יכל להיות אחרת... הייתי אז אם לחמישה ילדים, עוד בתקופת ההנקה של שתי תאומות מתוקות. עבדתי אז כמתמחה בבית חולים ביקור חולים. סבלתי מכאבים עזים באגן הקטן, ונכנסתי להיבדק במרפאת הנשים הסמוכה.

בעקבות הבדיקה, נשלחתי למספר צילומי אגן, ואובחנה אצלי ציסטה שחלתית. אז הידע באולטרסונאד היה בחיתוליו ממש. הכאבים לא הרפו, כך שלא היה מנוס מניתוח, אותו עברתי בהרדמה אפידוראלית כשאני ערה ועוקבת בעניין אחרי הנעשה. במהלכו, בישרו לי המנתחים על כך שהם מזהים תחילת הריון, והם מבקשים לבצע גרידה;

אז לא היה מכשיר אולטרסאונד שיאבחן הריון צעיר. הם חששו לגורלו של העוברון שנחשף לסדרת צילומי אגן, וכך חשבו שמוטב 'להעבירו מן העולם' עוד בראשית חייו. למזלי ,הייתי כאמור ערנית, וביקשתי לדחות את ההחלטה. לאחר שהחלמתי מהניתוח, עשיתי בירור מעמיק לגבי כמויות הקרינה שספג העובר, והסתבר שהסיכון לבריאותו זניח.

והנה- בתום תשעה ירחי לידה שהיו גדושים בתפילות, נולד ילד בלונדיני, שמנמן ויפהפה, שמאז ועד היום מביא אך נחת למשפחתו, לחבריו, ובעיקר לריבונו של עולם... במשך שנים הקפדתי לקראת יום הולדתו להביא אותו לביקור אצל הרופא שכמעט קיפד את פתיל חייו. מידי יום-הולדת ,הייתי אוספת את חבריו השובבים ומספרת להם על 'ילד הניסים' שלנו, וכולם ישבו מרותקים. ואם שכחתי פרט בסיפור, תמיד היה מי שישלים.

מסקנה- מה שחשוב הוא שאת ההיריון שלכם אתם מנהלים- ורק אתם. הרופא יכול ליידע, לתת לכם כלים כדי לסלול את הדרך, אבל הוא לא יכול להחליט עבורכם. זה לא בסמכותו. אתם תנהלו את ההיריון על פי אופייכם, נטיות לבכם, אמונתכם, גילכם, השקפותיכם- מה מתאים ומה אינו מתאים.

כן, אחריות הורית מתחילה עוד מבטן ומלידה.

מאז הסיפור של בני, השימוש באולטרסאונד עבר שנות דור. בגלל שהכלי עדיין היה תחילת דרכו, הילד שלי נחשף לקרני רנטגן. וההצעה להפסיק את הריון היתה מושכלת.

אבל מה שחשוב להבין הוא שהסיפור הזה איננו מלמד על מהימנות הידע הרפואי. בכלל לא. הרפואה מתפתחת. האם זאת התמונה הרווחת היום? ממש לא. האם בכל בדיקת אולטרסאונד יש חשש שאולי הרופא מפספס? עברו מאז, כאמור, 31 שנה. מאז רפואת האולטרסאונד עברה כברת דרך. המכשור מאד משוכלל, הרזולוציה מדויקת, יש ניסיון אדיר וספרות ענפה. היום, ניתן 'לראות את הנולד' – לתקשר אתו, לצפות בו מפהק ומעפעף וממצמץ.

מעקב האולטרסאונד מתחיל משבוע החמישי להריון, בו ניתן לאבחן שק תוך רחמי. בשבוע הששי –שביעי [חודש לאחר ההפרייה] נראה כבר הד עוברי עם דופק ושק חלמון. בהמשך נוכל כבר לצפות בתנועות עובר והתרקמות של איברים שונים. לעיתים, יש טעות בקביעת גיל ההריון. זה יכול לקרות אם המחזורים אינם סדירים, למשל, כמו בתקופת ההנקה. במקרים האלו, חשוב מאד לבצע אולטרסאונד בהקדם, כדי לאפשר דיוק בגיל ההריון . אם לא נדע מתי התחיל הכול, איך נדע אם ההתפתחות תקינה או לא? תארו לעצמכם שאמא מביאה את התינוק שלה למדידות גדילה והתפתחות בטיפת חלב, וכשהאחות שואלת את האם בן כמה הילד, היא משיבה- לא זוכרת בדיוק...

לפעמים אנחנו נפגשים בעובר שהפסיק להתפתח. זאת הפלה נדחית. מספר ההפלות הטבעיות עולה עם גיל האשה; לדוגמא: בגיל עשרים כמות ההפלות נעה סביב ל-15%, ובגיל ארבעים סביב 40-50%. רוב ההפלות מתרחשות בתחילת ההריון עד השבוע ה-12; לעיתים קרובות האשה כלל לא ידעה שהיא בהריון. ישנן סיבות רבות להפלות טבעיות, רובן מסיבה עוברית, חלקן קשורות לבעיה רחמית, לבעיה שלייתית על רקע הפרעות בקרישה, וחלקן על רקע מחלה אימהית. הפלות טבעיות מוקדמות בדרך כלל נובעות מכך שהעובר אינו תקין כרומוזומלית; קיים כנראה מנגנון, שעדיין אינו ידוע, הגורם לגוף לזהות התפתחות לא תקינה של עובר ולגרום להפסקת גדילתו ולהפלתו.

הדרך לאבחן הריון שהפסיק להתפתח הוא באמצעות האולטרסאונד. בעבר, אשה היתה 'סוחבת' ברחמה הריון שמזמן איננו חיוני, ולא הרגישה בכך, עד שבשבועות מתקדמים היא היתה נפגשת בשטף דם עצום, ואז היה מבוצע ריקון של הרחם. אשרינו שבמכשור המודרני ניתן לעמוד על טיבו של העובר כבר בראשית הדרך.

כאשר נאמר לך שאין דופק , והעובר נמדד בתחילת הריון, ואנחנו בטוחים בגיל ההריון, הסבירות שזאת טעות, בכלים שעמודים לפנינו היום, עם המכשור המודרני, שואף לאפס. ובכל מקרה, תמיד מומלץ לבצע שוב בדיקה, ליתר בטחון, וכך זה אכן מתבצע ברוב בתי החולים ,לפני שמחליטים על גרידה או על ריקון כימי של הרחם.

עברנו כברת דרך.