האם ניתן לקבוע מזוזה בבית עסק מוסלמי?
האם ניתן לקבוע מזוזה בבית עסק מוסלמי?צילום: פרטי

שאלה:

אימאם מוסלמי מבקש עבור אחד מבני קהילתו, רופא שיניים במקצועו, מזוזה. הרופא מעוניין לקבוע את המזוזה בפתח הקליניקה שלו על מנת לכבד לקוחות יהודיים שמגיעים אליו. האם הדבר מותר?

תשובה:

א. האיסור למסור מזוזה לנכרי

בבריתא במסכת בבא מציעא שנינו, שהמשכיר בית לנכרי נוטל ממנו את המזוזה:

תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו... כשהוא יוצא - לא יטלנה בידו ויוצא. ומנכרי - נוטלה בידו ויוצא (בבא מציעא קב ע"א).

המהרי"ל בהלכות מזוזה , מביא מספר ראיות לכך שאסור למסור מזוזה לנכרי, ומחמיר בכך אפילו כאשר יש חשש איבה. כאשר נשאל המהרי"ל האם מותר למסור מזוזה להגמון המעוניין לקבוע אותה על פתח טירתו, הוא משיב שלמרות ש"אם מחזיר פניו ריקם יארע לו תקלה", הרי בכל זאת "אסור למסור להם" (שו"ת מהרי"ל החדשות סימן קכג).

הרמ"א בהלכות מזוזה פוסק להלכה את דברי המהרי"ל, ואוסר לתת מזוזה לעובד כוכבים המבקש לקבעה בפתח ביתו, אך הרמ"א מסייג מעט את המהרי"ל ופוסק שבמקום איבה ניתן להקל:

...ונראה לי דמכל מקום במקום דאיכא למיחש משום איבה, ושירע משום זה לישראל, שרי (כנ"ל). (שולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רצא סעיף ב)

ב. רבי יהודה הנשיא וארטבן מלך פרס

יחד עם זאת, בירושלמי במסכת פאה מופיע סיפור על רבי יהודה הנשיא, ששולח מיוזמתו מזוזה לארטבן מלך פרס. ארטבן שולח לרבי אבן טובה, ומבקשו לשלוח לו דבר טוב שישווה לה. רבי שולח לו מזוזה, וארטבן מתרעם: אני שלחתי לך מרגלית שאין דבר שישווה לה, ואתה שולח לי דבר שאינו שווה פרוטה?!

תשובתו של רבי היא: אתה שלחת לי דבר שאני צריך לשמור עליו, ואילו אני שלחתי לך דבר שאפילו כאשר אתה ישן הוא שומר עליך. בשאילתות של רב אחאי גאון (סימן קמה) מופיע גרסה של הסיפור שבתו של ארטבן זכה להתרפאות בזכות המזוזה.

רבי אפוא שולח מיוזמתו מזוזה לנוכרי, וכיצד ניתן ליישב סיפור זה עם האיסור למסור מזוזה לגוי?

ג. ההיתר למסור מזוזה לנוכרי כאשר ההנחה היא שיכבד אותה

העמקה בנימוקים שנתן המהרי"ל ופוסקים נוספים לאיסור למסור מזוזה לנכרי, יכולה לתרץ את הסתירה. הנימוק הראשון שמביא המהרי"ל לאיסור, הוא החשש מכך שהגוי יבוא לזלזל ולפגוע במזוזה. ואמנם, גם אם גוי זה מבקש את המזוזה על מנת שתשמור עליו, הרי סוף כל סוף אם יינזק ויראה שאינה שומרת עליו – עלול לחרף ולבזות אותה. יתירה מכך, גם אם הוא מצד עצמו יכבד את המזוזה, הרי שעלול להיכנע ללחץ ולבזיונות שיטיל בו ה"גלח", איש הדת שלו, ולבסוף תבוא המזוזה לכדי הפסד ובזיון.

אולם, בנידון שלנו נראה שחששות אלו לא קיימים, וההנחה המבוססת היא שאכן המזוזה תזכה לכבוד בידי בעליה (במקרה זה איש הדת עצמו הוא המבקש את המזוזה עבור הגוי, וודאי שלא יבוא לבזותה). ואכן, בשו"ת שאילת יעבץ פסק, שאם יודע שהגוי ינהג כבוד במזוזה ולא יזלזלה בה – מותר למוסרה לו, וכך הוא מסביר את מעשיו של רבי ששלח מזוזה לארטבן.

בעלי תמר לירושלמי פאה שם, מספר על מקרים בהם גדולי ישראל לאורך הדורות בחרו להעניק ספר תורה למנהיג נכרי - מחכמי ישראל ברוסיה ש"הקבילו פני הצאר בספר תורה ונתנוהו לו במתנה", ועד נתינת ספר תורה לנשיא ארה"ב טרומן. את מנהגם הוא מסביר על פי פסיקתו של השאילת יעבץ: מדובר על נכרי שמן הסתם ינהג בספר התורה כבוד, ולכן זה מותר.

נימוק שני שעולה בפוסקים, הוא שמזוזה מעידה כל כולה על אמונת הייחוד, ואילו בגוי שאינו מאמין אמונה טהורה באל אחד – מה תועיל לו המזוזה? אולם, גם נימוק זה איננו נכון לגבי מוסלמי, שכפי שכותב הרמב"ם "ביחוד השם יתעלה – אין להם טעות כלל".

ואכן, רבי יששכר בער איילנבורג (שו"ת באר שבע סימן לו) התיר לתת מזוזה לנכרי גם במקום שאין חשש לאיבה, מתוך שיקולים אלו, ומתוך ניתוח הסיפור על רבי, שלא חשש לתת מזוזה לארטבן הואיל וידע שהוא איננו עובד עבודה זרה.

ד. למעשה

יש אפוא לסמוך על פסיקתם של השאילת יעב"ץ והבאר שבע, ומותר למסור מזוזה לאימאם המבקשה עבור אחד ממאמיניו.

מהזווית המהותית, מציאות בה בני אומות העולם מבקשים לשים את שם ה' על פתח ביתם מזכירה ומעוררת את חזון שיבת ציון, ואת נבואות הנביאים על התאחדות האנושות לקראת קריאה משותפת בשם ה':

צפניה פרק ג פסוק ט

כִּֽי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְקֹוָ֔ק לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד:

ה. אחרית דבר

את השאלה לגבי המזוזה שאל אותי אימאם בדואי מרהט, שאחד מחברי קהילתו, ד"ר מוחמד, הוא בעל קליניקה בנתיבות ורצה לקבוע בה מזוזה. לאחר שכתבתי את התשובה, נסעתי לנתיבות על מנת לקבוע מזוזה בקליניקה של ד"ר מוחמד.

באותו יום, התקשר אלי שוב האימאם מרהט וסיפר לי סיפור שהשאיר אותי המום: ביתו, המתגוררת ביישוב הבדואי תל שבע, מצאה באותו בוקר מתחת לדלת ביתה קלף עם אותיות כתיבת סת"ם בעברית, והוא רוצה שאפענח את האותיות ואספר לו מה מקור הקלף הזה.

כאשר ראיתי את הקלף התמלאתי בצמרמורת: הקלף הכיל סגולה לשמירה על הבית והדרים בו, עם שמות מלאכים ושמות קדושים. לאחר חיפוש קצר מצאתי שסגולה זו הובאה כלשונה בספר "רפאל המלאך".

אמנם "לא בשמים היא", ושו"ת הלכתי מבוסס על הלכה בלבד, אבל ראיתי בסיפור הבלתי ייאומן הזה, בו יחד עם ההכרעה לקבוע מזוזה נמצא קלף של הגנה על הבית בביתה של בת האימאם (בתו של האימאם לא יודעת בשום אופן להסביר איך הגיע הקלף בדיוק באותו יום לדלת ביתה)– מעין ברכה משמים לפסק ההלכה.

הרב ד"ר יעקב נגן הוא ראש בית מדרש ישראל והאנושות מבית רשת אור תורה סטון