אהרון קרוב
אהרון קרובצילום: חזקי עזרא

מחר (חמישי) יצוין יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה.

לקראת היום המיוחד שוחחנו עם אהרון קרוב, מי שנפצע באורח הקשה ביותר במבצע 'עופרת יצוקה' אליו יצא מיד לאחר חתונתו וכיום משמש כרכז תנועת הבוגרים של מרכזי הנוער של ה-OU ישראל ומעודד נוער ממגזרים שונים לשירות משמעותי למען המדינה.

"מתוך הפציעה יצא לי הטוב הזה ללכת לכל המגזרים ברחבי הארץ ולעודד אותם, להראות להם את המציאות של 'אנחנו חלק מהמדינה וכחלק מזה המשמעות היא לתרום ולשרת'", אומר קרוב.

על השיחות שלו עם בני נוער, שיחות שנעות מהסיפור האישי שלו ועד לתרומה הכוללת למדינת ישראל, הוא אומר: "בהתחלה כשהם נפגשים איתי בפעם הראשונה ברור להם וגם לי שהם מתעסקים קודם כל באיפה היית ומה עשית ולא הגיוני לצאת יום אחרי החתונה, ואני מתאר להם את תהליך הפציעה שלי, תהליך שלצערי גם היום הוא לא נגמר. גם היום אני מתמודד עם תהליך הפציעה. טבעי שבזה בני הנוער מתמקדים".

על המעבר בין הסיפור האישי למבט הכולל מספר קרוב כשהוא מזכיר את ליל חתונתו, הלילה שבבוקר שלאחריו הוא נקרא לרדת עם חבריו לפלוגה לרצועת עזה: "יום אחרי החתונה שמסתיימת ב-12 או אחת בלילה, בשבע בבוקר המפקד שלי מתקשר ואומר לי יוצאים לרצועת עזה. כשהוא אומר לי את זה זה אחד הרגעים הקשים ביותר, מה אני עושה, אני נשאר עם האישה שלי ופותח את המתנות, או יוצא? שם מגיע הכוח לומר שאני יוצא לרצועת עזה".

"אנחנו שבעה אחים בבית ואני מתגייס לצבא, נפצע אנוש בצבא, גיסי נפצע אנוש בלבנון השניה ואחריי יש עוד שלושה אחים שמתגייסים לקרבי בצבא. כשהאח האחרון מתגייס לקרבי אני שואל אותו למה לא ללכת למודיעין או למקום אחר שבו לא תצטרך להקריב את עצמך למדינה, אבל ההורים הנחילו לנו שאתה לא עושה את מה שחשוב לאהרון אלא למען הכלל, למען המדינה העם הארץ והתורה, למען מה שגדול יותר ממני. זה מה שנתן לי את הכוח לצאת יום אחרי החתונה, ולומר גם אחרי הפציעה שאני רוצה להמשיך לתת משהו למען המדינה. את הדבר הגדול הזה אני מנסה להעביר לבני נוער".

האם שיחה של בני נוער עם פצוע ראש ברמה קשה כל כך אכן מעודדת אותם? אולי יש בה כדי להרתיע בני נוער ולהעלות חשש שמא גם הם ייפגעו וייפצעו? אולי הדוגמא האישית של קרוב אינה זו המתאימה לצעירים לפני שירות? "אני מעביר שיחות מזה כעשור לחיילים מפקדים ובני נוער, ואני מסתכל על עצמי ואומר שאני הולך לאנשים שמתגייסים בעוד רגע ואומר להם שיכול להיות שתיראו כמוני. אני הרי עדיין הולך למכון פוירשטיין שמתעסק בראש שלי. אחד הדברים שאני מעביר תוך כדי השיחה הוא המשמעות למה אני הולך לצבא. חנוכה הוא חג הגבורה שנמצאת אצל כל אחד מאיתנו, והמשמעות היא שאפילו אם יתכן שאפצע או איהרג אצא ואגיע למקומות הללו, אם אני מבין למה אני הולך זה הכוח שלי להמשיך קדימה גם אם אני אראה כמוהו. אני מעביר את המסרים האלה לכל גווני הנוער וזה נותן להם את הכוח".

כמי שפוגש בני נוער ממגזרים ומקומות שונים מודע קרוב להבדלים בגישות ובתפיסות העולם, וממילא גם בשאלות ובתשובות העולות בשיחה: "כשאתה מעביר שיחות אתה מעביר אותם מותאם למי שעומד מולך. אני יכול לספר על מקרה שקרה בעכו, העברתי שיחה ולא דיברתי עם הקהל הזה אחר כך, ומאחור יותר העברתי שיחה בקורס קצינים ואחת הבנות מרימה יד ואומרת ש'כשמיניסטית לא רציתי ללכת לצבא אבל אחרי שבאת להרצות אצלנו רשמתי לעצמי שאני הולכת לצבא למען העם שלי והמדינה שלי ולכן הלכתי לצבא ולכן יצאתי גם לקורס קצינים'. זה לא משנה אם אתה מעכו, עלי או קרני שומרון הערכים הללו צריכים לשבת בתוך כל אחד מאיתנו פנימה".

ומה על הקולות הרואים בתרומה לצה"ל כפראייריות? "אני שומע את הקולות האלה הרבה. ראשית, לא הם עצמם אומרים את זה אלא ההורים והמורים שלהם אומרים את זה וזה לא מגיע מתוכם. אחד הדברים שאני אומר להם הוא אתה צריך להתגייס לצבא כדי לתת הכול למען המדינה והכול זה הכול. אפשר לשאול למה אני מגן על מדינה שלא תמיד הולכת בתפיסתי וכו', אבל בחרנו לגור במדינת ישראל. אתמול הייתי בנוף הגליל, נצרת עילית, ניגש אלי אחד ואומר לי שהוא עם פרופיל נמוך ולא יכול להגיע לקרבי, אבל אחרי השיחה הוא הולך לעשות הכול למען המדינה, כדי לעשות הכול להגנת העם שלי בשדרות, במעלות ובקרית שמונה. זה העם שלי".

הטקס המרכזי יתקיים השנה בגבעת התחמושת, באתר שרשם פרק מופלא במסכת הגבורה בישראל, כאשר הקרב שהתחולל בו במהלך מלחמת ששת הימים מהווה סמל לדורות של ערכים כמו מסירות, גבורה ובעיקר אחוות לוחמים.

הטקס יתקיים מחר (ה') בשעה 21:00 ויועבר בשידור חי בערוץ 7