רכבת הורים

בחודש מרץ 2020, בעיצומו של גל הקורונה הראשון, הופסקו כליל טיפולים אלקטיביים שונים ובהם גם טיפולי הפוריות במרפאות השונות ברחבי הארץ. צעד נדיר וקיצוני זה נעשה בהתאם להחלטת האיגודים המקצועיים של רפואת הפריון בארץ ובעולם. ד"ר ענת הרשקו־קלמנט, מנהלת יחידת הפריה חוץ־גופית (IVF) בבית החולים הדסה הר הצופים, זוכרת את היום שבו הודיעה למטופלות על הפסקת הטיפולים ביחידה. "זו הייתה שיחה לא פשוטה שאני ניהלתי בעצמי עם המטופלות מתוך תחושת מחויבות להן", היא משתפת. "זו באמת בשורה מאוד מרה לקבל הודעה שאנחנו כרגע עוצרים את הכול. ומצד שני, כמעט כל הזוגות ששוחחתי איתם גילו הבנה מלאה. כולם הבינו את גודל השעה ואת הצורך לנסות להבין מה בדיוק המצב. הבטחנו להם שניצור קשר מיידי ברגע שיהיה לנו יותר מידע או כשנוכל לחדש את הטיפולים וציינו שנשמור על קשר לאורך התקופה".

פרופ' חננאל הולצר, מומחה להפריה ולפוריות, מנהל מחלקת הפוריות ו־IVF וסגן מנהל אגף נשים ויולדות בבתי החולים של הדסה, מרחיב על הסיבות לעצירה המוחלטת של הטיפולים: "זה נעשה מכמה סיבות. ראשית, היה חשש של שימוש במשאבים רפואיים. הייתה אי ודאות מאוד גדולה, דיברו אז על אלפי מונשמים. היה צורך להשאיר כמה שיותר מחלקות ואנשי צוות פנויים לטובת המאמץ הכללי. שנית, לא ידענו מה ההשלכות שעלולות להיות לטיפול, מה המשמעות של חשיפת אנשי צוות ושל מעבר הווירוס דרך נוזלי גוף לתוך מעבדות הפריה חוץ־גופית. נוסף על כך, לא ידענו אז מה תהיה ההשלכה של הנגיף על היריון צעיר. וסיבה שלישית הייתה פשוט להגן על המטופלים והצוות מפני הווירוס. המצוקה באמת הייתה גדולה. אי פריון הוא מצב שדורש טיפול ואינו סתם גחמה, אבל זה היה המצב. גם מי שכבר הייתה בעיצומו של טיפול הושפעה מזה. הטיפול הושלם אבל ההמלצה הייתה להקפיא עוברים לעתיד ולא להחזירם לרחם".

במהלך חודש אפריל לא נעשו טיפולים, וכשהתמונה החלה להתבהר גם יחידות ההפריה החוץ־גופית חזרו לפעול. פרופ' הולצר מספר על קשיים שהוערמו בתחילת הדרך: "משרד הבריאות הוציא מתווה שמהר מאוד שינינו. לפי המתווה היינו יכולים לטפל רק בנשים מעל גיל 39, משום שהפוריות יורדת עם הגיל. ומה תעשה אישה בת 26 שיש לה בבית ילד חולה ויעזור לו שיהיה לו אח? איך אפשר להגיד לאישה כזאת לא? אז ביקשתי להפעיל את ההיגיון הבריא, בכל מקרה שיש צורך רפואי או נפשי להתחיל בטיפול". ואכן, לבסוף ההנחיות בוטלו והטיפולים המשיכו במלוא המרץ.

ד"ר הרשקו־קלמנט מספרת על השינוי שחל מאז החזרה לשגרת הקורונה. "הייתה עלייה משמעותית בפנייה לטיפולים עם היציאה מהסגר הראשון וחידוש טיפולי הפוריות. בסגר השני לא נעצרו הטיפולים והייתה תנועה חופשית של מטופלים, נעשו כל המעקבים והפעולות הרפואיות. שינוי נוסף הוא שאי הוודאות של הקורונה גרמה לאנשים לרצות להקפיא עוברים לעתיד. תמיד יש לזוג הבחירה להקפיא את העוברים עד לצבירת יותר ידע או לשמור אופציות לעתיד ולהמתין עם ההיריון. אי הוודאות של הקורונה גרמה לאנשים לרצות לעשות זאת ולבטח את עצמם".

גם בלי קשיי הקורונה והאתגרים הנלווים לה, טיפולי פוריות הם מעמסה כבדה על בני הזוג. פרופ' הולצר נוהג להשוות את התקופה המלחיצה לרכבת הרים סוערת: "העומס של טיפולי פוריות הוא עומס אדיר. העומס והמתח משפיעים גם על הנפש, גם על הגוף וגם על הזוגיות. וכשפתאום נכנס גם אלמנט של אי ודאות בשל הקורונה, זה העלה בחזקה את הלחץ שבו בני הזוג או הנשים היחידניות נמצאים. הפתרון שלנו היה לספק את המידע הדרוש עד כמה שאפשר ולעמוד לצד המטופלים בתקופה הזאת, כמו תמיד אבל בתקופה הקשה הזאת אפילו יותר".

מסע ארוך של חוסר ודאות

באיזה שלב בני זוג החפצים להרות נדרשים להכיר בכך שעליהם לערב איש מקצוע כדי לזכות לחבוק ילד?

פרופ' הולצר: "ככלל, אחרי שנה של ניסיונות להרות באופן טבעי מגיעים למרפאת פוריות בקהילה או בהדסה. יש לנו מרפאת פוריות בהדסה, במסגרת השר"פ, שם מקבלים את המטופלות מנהלי מחלקות, ויש מרפאות בוקר במסגרת הציבורית. אבל לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל. אם בת הזוג מעל גיל 35 אמליץ להגיע לבירור אחרי חצי שנה, כך גם אם יש סימנים מקדימים לבעיה כלשהי בפוריות, כמו ביוץ לא סדיר, או אם ידוע מהעבר על בעיות פוריות, למשל אם אחד מבני הזוג עבר טיפולים כימותרפיים".

ד"ר הרשקו־קלמנט מוסיפה: "כדאי לפנות אלינו לייעוץ שימור פריון מסיבות שונות, בהן גם רקע רפואי או מחלות אוטואימוניות ולא רק על פי מדד הגיל".

וכשהבעיה אצל הגבר – מה המשמעות? אילו טיפולים תוכלו להציע?

פרופ' הולצר: "כל זוג הוא עולם בפני עצמו. בתחום הפוריות מעורבים שני בני אדם. לשניהם יש דרגת פוריות משתנה, ובין שליש לחצי מהמקרים הם כאלו שמעורבת בהם גם בעיה של הזרע. שנים רבות לא היו התקדמויות משמעותיות בחקר הנושא, אך כיום יש שיטות לבדוק שבירות של החומר הגנטי, ויש דרכים חדשות לברור תאים באיכות טובה יותר. השיפור הוא גם בבירור וגם בטיפול. זה אומנם לא יחסוך את הטיפול לאישה, אבל ישפר את סיכויי ההצלחה של הטיפול. גם בנוגע לטיפול בגבר עצמו, בעבר היה ניתוח כפתרון לבעיית וריקוצלה, והיום זה נעשה על ידי צנתור".

פרופ' הולצר מספר על התקדמות טכנולוגית גם בתחומים אחרים: "יש כיום אפשרויות לבדוק את העוברים מבחינה גנטית, בבדיקה שנקראת PGD - אבחון גנטי טרום השרשה. גם הטכנולוגיות להקפאת ביציות ועוברים השתפרו ביותר לאחרונה".

עד כמה זה נפוץ והאם הזוגות מתקשים יותר כאשר הבעיה מאובחנת אצל הגבר?

ד"ר הרשקו־קלמנט: "הפרעות בפוריות הגבר הן שכיחות מאוד בישראל כגורם יחיד או נלווה, ואחוזי ההצלחה בטיפול תלויים כמובן בחומרת המקרה ובגיל בת הזוג".

פרופ' הולצר מבקש לציין כי על פי התרשמותו גברים שסובלים מבעיות פוריות, כואבים בנוסף לכך גם את הכאב הפיזי והנפשי של נשותיהם: "בלי הכללות, אפשר לומר שגברים הם מטופלים רגישים הרבה יותר. כשיש חדשות לא טובות קשה לבשר לבני הזוג את הבשורה על בעיית זרע יותר מאשר על בעיית ביוץ למשל, כי קשה לגבר להיווכח שבגללו האישה תעבור את רוב הטיפולים".

חיבור ישיר של גוף־נפש

בשגרת היומיום כמו גם בשגרת הקורונה ניתן מענה עוטף ומקיף לקשיים הנלווים עקב בעיות פוריות אצל שני בני הזוג. ד"ר הרשקו־קלמנט מספרת על מערך שלם של פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות שהוא חלק בלתי נפרד מהטיפול הרפואי: "נדיר שאני לא מציעה ליווי טיפולי מקצועי לזוג. העניין הוא שהרבה פעמים זוגות ונשים בוחרים להתמודד לבד ולא לפנות, למרות שלפעמים זה קריטי בשבילם. צריך פתיחות כדי לדבר על זה, ויש זוגות שפחות מעוניינים בכך ורוצים להשאיר את זה לעצמם. לאחר מכן, במהלך הטיפול עצמו, יש זוגות שמשנים את דעתם ונעזרים בצוות הטיפולי התומך לאחר שחוו טיפול שלא צלח או אובדן היריון שהושג בטיפולים. בתקופת הקורונה מדובר גם בשיחות טלפוניות ואין צורך בהגעה פיזית למרפאה לצורך כך".

פרופ' הולצר אומר כי יש להתייחס לטיפולי פוריות כאל מסע ארוך ופתלתל, שבו הצוות הולך יד ביד עם המטופלים. "אין כאן סרט נע של זוגות אלא גישה עמוקה של גוף ונפש ויחסי הגומלין ביניהם", הוא מציין. טיפולי הפוריות בישראל מכוסים על ידי הביטוח המשלים, כך שהאתגר אינו מלווה בדאגה כלכלית, אולם אליבא דפרופ' הולצר מדובר באליה וקוץ בה, משום שהזוגות עושים טיפול אחר טיפול בלי לעצור ולחשוב על המחיר הנפשי. "אני חושב שעלינו להנגיש כמה שיותר את המידע, שיהיה לזוגות המטופלים בסיס פיזיולוגי ומדעי למה שאנחנו מציעים ואז יהיה להם קל יותר לעבור את זה. אבל לא די בכך. צריך לחשוב על הגוף ועל הנפש", הוא מבהיר ומספר לדוגמה על פרויקט יוגה וטיפולי פוריות, "שבו התחלתי בקנדה כשניהלתי שם את מרכז הפוריות הגדול ביותר בקנדה. כדי להקל על המטופלים בהמתנה הארוכה שהייתה שם לטיפולים, קיימנו פעילות יוגה. עשינו את זה בהתחלה כמחקר. לא אמרנו למטופלים שיעשו יוגה כדי להגדיל את הסיכוי להרות אלא כדי לשפר את איכות החיים שלהם, ולמרבה הפלא זה עבד. עכשיו אנחנו מציעים בהדסה טיפול עם מטפלת ביצירה. הדברים האלה מאוד חשובים ומלמדים על קשר ישיר בין הגוף לנפש".

לזוגות שמתמודדים עם קשיי פוריות מציעה ד"ר הרשקו־קלמנט פשוט להיעזר במרפאה: "נסו לקבל כמה שיותר מידע, גם מהצוות הרפואי וגם מאנשים שעברו את זה. ככל שיש לכם יותר מידע ומעגלי תמיכה, מתוך העולם הפרטי שלכם או מהיחידה המטפלת, היכולת שלכם להתמודד תהיה טובה יותר. צריך להבין שזה דבר מאוד שכיח. פעמים רבות אנחנו שומעים ממטופלים עד כמה היכולת לדבר על זה שינתה בשבילם את כל ההתמודדות. חשוב מאוד לשתף. טיפולי פוריות הם לעיתים גם מבחן קשה לזוגיות, זה מעורר הרבה דברים ואנחנו מודעים לכך ומציעים טיפולים גם בהקשר הזה. אין ספק שטיפולי הפריה חוץ־גופית הם טיפולים יעילים שעברו מהפכות לאורך השנים והיום יש לנו הרבה מה להציע. בימים אלה אנחנו לומדים לחיות עם הקורונה, להמשיך עם הטיפולים ולהמשיך בחיים, כי הרצון להקים משפחה הוא רצון מאוד בסיסי ומהותי. גם בימים כאלה צריך לתת לזוגות מענה ראוי ומספק כדי שיוכלו להגשים את חלומם".

פרופ' הולצר מבהיר גם הוא שאף שדיברנו על הקשיים, חשוב לזכור שרוב הזוגות שמגיעים למרפאות הפוריות מצליחים בסופו של דבר להגיע ליעד. "גם אם הדרך ארוכה – הם יוצאים מכאן בסופו של דבר עם ילד. המסע הזה יכול להיות ארוך ומפרך. אני מבקש מהמטופלים שלי לעדכן אותי אחרי הלידות, וכל הזמן אני מקבל הודעות מרגשות ומשמחות. הם שואלים אותי אם זה לא מפריע לי, ואני משיב להם שזה הדלק שלי להמשך העשייה. אני אומר לזוגות האלה שהם שינו עכשיו את הסטטוס שלהם לכל החיים, זה השלב הכי חשוב בחיים. כיום אנחנו יכולים לעזור לרוב המוחלט של הזוגות או הנשים שמגיעים אלינו", הוא מסכם. "נכון, לפעמים יש מקרים יותר מאתגרים. אבל צריך לזכור שגם אם המסע מפרך, בסופו של דבר התוצאה הסופית מפצה על הדרך".