גוף ונשמה

עוד בטרם הוקם בית הכנסת המרכזי במצפה נטופה שבגליל התחתון, דבר אחד היה ידוע מראש בתכנון המבנה העתידי. באותו זמן התגורר ביישוב אדם שהתנייד בכיסא גלגלים, ומבחינת כל העוסקים במלאכה הכול היה צריך להיעשות כך שהוא יוכל להגיע לבית הכנסת בקלות, ולהתנהל בלי קושי בבית הכנסת ומחוצה לו. וכך היה: ביישוב הוקם בית הכנסת 'אוהל מיכאל' על שם מיכאל מיקי כץ, בן היישוב שנהרג באסון המסוקים, והוא נבנה בנגישות מלאה.

"כל תכנון וכל פרט בבית הכנסת לקח בחשבון את צרכיו של אותו תושב", אומר עלי עמיצור, גבאי בית הכנסת. "רצינו שכולם ללא יוצא מן הכלל ירגישו בו בנוח. כל שבילי ההגעה לבית הכנסת מונגשים ומותאמים לכיסא גלגלים. יש חניית נכים בכניסה לאולם התפילה, בתוך שורות הספסלים יש מקומות לכיסאות גלגלים שיוכלו להתמקם שם, בלי להרגיש שהם מפריעים במעבר או יושבים בצדדים. העלייה לבימה ולארון הקודש היא בלי מדרגה אלא באמצעות כבש שמותאם לגלגלים".

במצפה נטופה פתחו את בית הכנסת הייחודי לא רק לתושבים הזקוקים להנגשה, אלא גם לכל מי שצריך מקום תפילה מונגש. אליצור מספר כי "מעת לעת מתקיימות אצלנו שבתות שמארגנות עמותות המלוות ילדים עם צרכים מיוחדים. הם משתמשים בכל מה שמציע בית הכנסת, במקומות לכיסאות גלגלים, בכניסות הנגישות. כאן הם יכולים להרגיש הכי בנוח ולדעת שהם לא מכבידים על אף אחד. לאחרונה עשינו שיפוץ שהפך את המקום לעוד יותר נוח בשביל מי שצריך עזרה בניידות. ביישוב יש מודעות מאוד גבוהה לנושא הזה, ואנחנו שמחים לגלות רגישות ולסייע למי שצריך. בימים אלו אנחנו בשלבי תכנון בית כנסת נוסף בנוסח עדות המזרח, וגם הוא יהיה נגיש ומותאם לכל אדם שיבוא להתפלל בו, כל אחד לפי צרכיו".

גם מקווה הנשים במצפה נטופה, שנבנה בחסות המועצה הדתית הגליל התחתון, מתוכנן בצורה מחושבת היטב לנשים בעלות מוגבלות שצריכות סיוע בניידות. "כל נושא הטבילה במקווה צריך רגישות מול הנשים הטובלות", אומרת דנה בנד, הבלנית הוותיקה במקום. "במקום הזה צריך אפילו יותר רגישות, ואני שמחה שיש לנו פה את הצוות הנכון למשימה הזאת".

"החל מהכניסה למקווה ועד לסוף תהליך הטבילה יש הנגשה של המקום", אומרת בנד, "הפתחים רחבים, המקלחות גדולות והציוד בהן מאפשר כניסה ויציאה בלי בעיות. אפשר גם להתנהל באופן שלא דורש לקום מהכיסא כלל, במקרה של טובלת שלא יכולה לעמוד אפילו לזמן קצר. הכניסה למבנה היא מחנייה צמודה ובלי מדרגות. הכניסה לבור הטבילה היא עם מדרגות עולות ויורדות, וכן יש מעקות למי שהולכת באופן חלקי וצריכה תמיכה. טבילה של אישה עם מוגבלות שלא מאפשרת עמידה נעשית עם מנוף. אפשר להושיב את האישה בערסל או על כיסא שעולה על המנוף, שמוריד את הטובלת למים ומעלה אותה משם חזרה. יש מקרים שצריכים כניסה של הבלנית יחד עם האישה. אנחנו עושות הכול כדי שכל אחת תוכל להרגיש הכי בנוח שיש ולקיים את מצוות הטהרה כהלכתה".

בנד מספרת כי המקווה המיוחד מביא אליו נשים גם מחוץ ליישוב. "המקווה נבנה ככה בגלל מישהי ביישוב שהייתה צריכה את ההנגשה הזאת. בזכותה נבנה המקום בצורה הזאת, והיום באות לכאן נשים מהאזור. לפעמים מדובר בנשים עם פציעה זמנית כמו שבר ברגל, ואני שמחה שהן יודעות שיש את האפשרות לבוא אלינו לסיוע. אין בארץ הרבה מקוואות נגישים, אבל הנושא הזה הולך ועולה לתודעה עם הזמן".

"בזכותך אני מתפלל כל בוקר"

יום המודעות הבינלאומי לבעלי מוגבלויות שצוין השבוע מציב במרכז השיח הציבורי את התמודדותם של נכים ובעלי מוגבלויות ולקויות שונות עם אתגרי החיים, בניסיון לנהל שגרה נורמלית ככל האפשר ולהיות חלק בלתי נפרד מהחברה. שומרי המצוות שבהם נדרשים לאתגרים ייחודיים העומדים לפתחם: קיומן של מצוות שונות שבהיעדר איברים או חושים מסוימים הופך למורכב במיוחד, וגם ניהול חיים דתיים ותורניים בכלל – שגרת תפילות בבית כנסת ושיעורי תורה - הוא עניין לא טריוויאלי בשבילם. בעולם הדתי יש מי שלא מוכנים להותיר את המתמודדים מאחור ומשקיעים משאבים של זמן, חשיבה וסיוע בפועל על מנת להנגיש את קשת החיים הדתיים ושמירת המצוות ולאפשר למתקשים בכך לקיים אורח חיים שכזה כשווה בין שווים. במצפה נטופה שמו את הדגש על בעיות בניידות, ויש מי שבחרו לסייע לבעלי לקויות.

בעת ביקור תמים אצל קרובת משפחה בבית החולים לניאדו, פנה צביקה פלורנטל לאחת האחיות בשאלה להיכן עליו להגיע. כשהשמיע את קולו, פנה אליו אדם שלא הכיר ואמר לו: "אם אני מזהה נכון, אתה צביקה?". "כן", השיב פלורנטל. "אתה לא מכיר אותי", אמר האיש, "אבל אני מתפלל יחד איתך כל בוקר, ובלעדיך אני לא יודע אם בכלל הייתי יכול להתפלל".

"אני מקווה שבשמיים הקליטו את השיחה הזאת איתו, שיזכרו לי את זה כשאגיע לשם", מחייך צביקה פלורנטל, קריין, איש רדיו ומגיש טלוויזיה שמנהל את תחום ספרי היהדות בספרייה המרכזית לעיוורים. כבר שלושים שנה שהוא מקליט בקולו, יחד עם קריינים נוספים, ספרי קודש, סידורי תפילה, ספרי יהדות ותרבות דתית לקהילת העיוורים וכבדי הראייה בישראל.

"לפני שלושים שנה אשתי אמרה שכדאי שנעשה מעשי חסד ועזרה למען אחרים. כך מצאתי את עצמי נכנס לתפקידי בספרייה המרכזית לעיוורים", הוא מספר. "כשהתחלתי את ההקלטות, לא היו כמעט ספרי קודש מונגשים ללקויי ראייה. לא היה מענה למי שרצה ספרי קודש מוקלטים, וזו מציאות שהיה צריך לתקן אותה. כל מי שנושא תעודת עיוור בישראל מקבל מנוי לספרייה. לפני שלושה עשורים הספרים היו על קלטות עם סליל, ובתום השימוש היה צריך לגלגל אותו אחורה באופן ידני. היום מקבלים כניסה לאתר הספרייה ברשת וכל מנוי יכול להיכנס לאתר, לבחור קטגוריה של ספרים ולשמוע כל ספר שהוקלט בפעילות שלנו. מי שיבחר במדור ספרי יהדות יוכל היום למצוא מגון רחב של ספרים מוקלטים. התנ"ך, מורה נבוכים, סידור רינת ישראל - כל אלה משרתים מזמן את לומדי התורה העיוורים. הקלטתי בקולי 385 שעות של שישה סדרי משנה עם פירוש קהתי. אלו הקלטות שניתן לשמוע גם ביישומון של קהתי וגם בספרייה".

ההקלטות מתבצעות באולפן מיוחד שנבנה לטובת לקויי הראייה בבית חינוך עיוורים בירושלים. לדברי פלורנטל, "מחיר של הקלטת ספר נע בין 5,000 ל־6,000 שקלים. פרט לספרים המוקלטים, הספרייה מנגישה ספרים בכתב ברייל או בכתב מוגדל למי שיש לו שרידי ראייה. אנו עושים הכול כדי שאדם שאינו רואה לא יישאר בלי יכולת לרכוש את הידע הזה. בימים אלה סיימנו את הקלטת מדרש רבה, ואנו נמצאים באמצע הקלטות ספרי הרב קוק עם פירוש של הרב חגי לונדין. כל שבוע אנחנו מקליטים לקט יהדות מעיתוני ועלוני המגזר הדתי. במסגרת הלקט אנחנו מקליטים את התלמוד הישראלי ואת הדף היומי לילדים, שהפך לפופולרי בקרב מנויים שמגלים את התלמוד הבבלי".

"אני לא יודע לאן מגיעים הספרים המוקלטים", אומר פלורנטל, "אבל מדי פעם אני שומע על אנשים שזה משמש אותם. לפני כמה שנים התקשר אליי חבר שהיה איתי בישיבה באור עציון, ואמר שהוא נהנה מאוד מהספרים המוקלטים בהקראתי. לא הבנתי למה הוא משתמש בהם. מתברר שהוא התעוור ממחלה ולא יכול היה ללמוד תורה יותר, עד שמצא את השירות שמציעה הספרייה לעיוורים, שירות המשמש אותו היטב.

"הרב אליהו דורדק מישיבת מצפה יריחו מכוון את תלמידיו ללמוד משניות בעל פה. דווקא התלמיד שידע אצלו ש"ס מההתחלה ועד הסוף היה בחור שלא רואה. הרב שאל אותו איך הוא למד הכול בלי לראות, והוא סיפר לו על המשניות שהקלטתי והוא שומע אותן. כך הוא למד את הש"ס. הסיפורים האלה שמגיעים אלינו מעת לעת מחזקים אותנו ונותנים לנו דחיפה להמשיך בעוד ספר ועוד אתגר".

לדברי פלורנטל, לא רק לקויי ראייה משתמשים באוצרות הספרייה. "מחקרים מוכיחים שאחד מכל ארבעה ילדים סובל מדיסלקציה – קושי בלימוד קריאה. אנחנו מסייעים גם להם ומקליטים בשבילם ספרי לימוד. יש ילדים ששולחים אלינו ספר ואנחנו מקליטים אותו כדי שיוכלו גם הם להתגבר על הקושי ולהשתלב בלימודים".

נתי ביאליסטוק, מנכ"ל אגודת העיוורים הישראלית 'ששת', מספר על קשיים נוספים בשמירת מצוות שמתעוררים אצל כבדי ראייה. "התנהלות בבית היא דבר לא קל לאדם עיוור", הוא אומר, "ובציבור הדתי והחרדי הקושי גדל. תחשוב על אדם שצריך להפריד כלים בשריים וחלביים, עלול לערבב מאכלים שלפי ההלכה אסור לערבב, מנהל בית כשר ושומר מצוות בלי לראות מה יש מולו. זה אתגר בפני עצמו. המדינה מציעה לעיוורים מדריכות שיקומיות, הן מגיעות לביתו של האדם שלא רואה ומרגילות אותו להתנהל, מלות אותו צעד אחר צעד עד שהוא יוכל להתנהל לבדו. מה שלאדם רואה אולי תהיה משימה די פשוטה, אצלנו זה אתגר משמעותי".

איך נותנים טבעת בלי יד?

חסידות חב"ד ידועה בשליחים שלה, שמגיעים לקצה העולם כדי לאפשר לעוד יהודי להניח תפילין, לשמור שבת או ללמוד דף גמרא. מתברר שיש שליחים שייעודם הוא לא להגיע לנפאל או להודו, אלא לקבוצות אוכלוסייה שצריכות הנגשה מיוחדת של עולם התורה והמצוות. הרב יהושע סודקוף הוא שליח חב"ד לחירשים וכבדי שמיעה. את הריאיון עמו אנחנו מנהלים תחילה בשיחת וידאו לצורך היכרות, ולאחר מכן בשיחה כתובה, שכן הוא עצמו אינו שומע.

"בתור השליח לקהילת החירשים וכבדי השמיעה אני דואג לכל הצרכים הרוחניים של הקהילה", מסביר הרב סודקוף. "בחברה השומעת אנחנו לא מקבלים מענה ללימוד התורה, לתפילות, להדרכה במעגל החיים ועוד, בגלל החירשות שלנו. הפער בשפה, בתרבות ובתפיסות מקשה על היכולת שלנו להשתלב. התוצאה היא שאנחנו בחוץ, בלי זיקה ליהדות ולמורשת. לכן אנחנו ממלאים את החלל עם שיעורי תורה בשפת הסימנים, תפילות מונגשות וליווי אישי. רוב שלוחי חב״ד פועלים בשכונה או בעיר אחת. לעומת זאת, השליחות שלנו חובקת את העולם כולו - בכל מקום שנמצא יהודי חירש וכבד שמיעה".

הרב סודקוף אומנם לא טס לקצה העולם כדי לקיים את שליחות הרבי, אבל ממקום מושבו בבית חב"ד הנגיש בראשון לציון הוא מגיע ללומדי תורה כבדי שמיעה בכל רחבי תבל. "יש כ־15,000 חירשים דוברי שפת הסימנים הישראלית, ועוד מאות אלפים כבדי שמיעה שנהנים מהנגישות שלנו. אנחנו פעילים מאוד בפייסבוק, באינסטגרם ובווטסאפ, במיוחד בתקופה הזאת. כך אנחנו באים במגע עם אנשים נוספים".

סודקוף הוא מנכ"ל עמותת 'חושים בן דן', שבמסגרתה הוא מלווה חירשים רבים. הוא עורך בעבורם טקסי חופה ומסייע בכל פנייה שמגיעה אליו. בימים אלה הוא נמצא בעיצומו של אתגר נוסף שלקח על עצמו: תרגום התנ"ך כולו לשפת הסימנים. "זה נכון שאפשר ללמוד לקרוא", הוא אומר, "אבל בתרגום הפסוקים לצורת הדיבור אפשר להבין אותם יותר. לאנשים שהם לא חירשים זה די פשוט, לומדים פסוק ומדברים על המשמעות שלו. זה מה שאפשר לעשות בתרגום לשפה שבה אנחנו מתקשרים. לקראת חג השבועות עשינו בפייסבוק מעמד הקראת מגילת רות בשפת הסימנים. סוף סוף המון ילדים יכלו להיות חלק מזה, להבין את האירוע ואת המשמעות של הקריאה".

גם הרב מנחם קוטנר, שקיבל לפני עשרים שנה את שליחותו במסגרת פעילות צעירי חב"ד, לא היה צריך להעתיק את מקום מגוריו לעיירה נידחת. הרב קוטנר הוא שליח חב"ד ל"משפחות הגיבורים" - לנפגעי טרור, פצועי צה"ל, משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה.

"כשרבני חב"ד רואים את השם שלי על מסך הטלפון שלהם, הם יודעים שעומדת לבוא שאלה הלכתית שבה הם עוד לא נתקלו", הוא מספר. "זה לא שאני בא עם אותו מקרה שעליו שאל מישהו כבר בשבוע שעבר. אצלי כל מקרה הוא סיפור חדש. רבני חב"ד פוסקים לי בכל מקרה לגופו. לפעמים הם מוותרים על דבר שהוא בגדר מנהג, אבל כן מקפידים על חובת ההלכה".

צעירי חב"ד ידועים במשימתם החובקת עולם לאפשר לכל יהודי להניח תפילין. גם הרב קוטנר עוסק בכך רבות, אך בנסיבות פחות טריוויאליות. "אני מגיע לפצועי צה"ל, ואצל רבים מהם יש מקרה ייחודי של הנחת תפילין. בחור בלי יד, יכול להניח תפילין על היד השנייה? אולי הוא פטור מתפילין של יד? אולי הוא פטור בכלל מהנחת תפילין? המסקנה של הרבנים במקרה כזה היא קודם כול שתפילין של יד ושל ראש אלה שתי מצוות שונות. מברכים על כל אחד בנפרד, וגם מי שלא מקיים 'וקשרתם לאות על ידך' יכול לקיים 'לטוטפות בין עיניך'".

הרב קוטנר ליווה גם כמה מהפצועים שהפכו לסמל. אחד מהם הוא סרן זין שילון, שנפצע קשה במבצע 'עמוד ענן' בעזה. "הוא איבד יד אחת, וגם היד השנייה פגועה ואי אפשר להניח עליה תפילין", מספר הרב קוטנר, "לכן כשהתפללנו יחד, הנחנו לו תפילין של ראש בלבד. זה היה אירוע מיוחד. במקרים אחרים אנחנו מניחים על היד הבריאה באמצעות מישהו שעוזר".

פצוע מפורסם נוסף שהסתייע ברב קוטנר הוא בן שפיצר, לוחם גולני שנפצע אנושות במבצע 'עופרת יצוקה' בעזה. "בן שפיצר הוא קטוע יד ופגוע ראש, ואני מלווה אותו צמוד. במקרה שלו לא יכולתי להניח לו תפילין של ראש כרגיל, אלא להעביר את הרצועות על הראש בלי להעביר אותן על אזור הניתוח שעבר. גילינו יצירתיות וזהירות ואפשרנו גם לו לקיים את המצווה".

"שאלה הלכתית נוספת הייתה בחתונה של בן שפיצר. הוא רצה לתת לאשתו טבעת כמו שצריך ועל פי כל גדרי ההלכה, ואת הטבעת שנותנים לכלה צריך להחזיק ביד ימין. פה רבני חב"ד שמו דגש על ההבדל בין הלכה למנהג. איפה שיש הלכה אנחנו לא נוותר ונעשה הכול כדי לקיימה. הרבנים אמרו שמצד הדין עדיף להחזיק את הטבעת בפרוטזה שמחליפה את יד ימין, אבל היה לו נוח יותר להשתמש ביד שמאל לשם כך, וכך היה".

יותר מ־3,000 פצועים ובני משפחות שכולות מלווה הרב קוטנר בתפקידו כשליח חב"ד. "כשהוטלה עליי המשימה על ידי הרב יוסף אהרונוב, ראש מפעל השליחות בישראל, הייתי מורה בכפר חב"ד וחיפשתי לי אתגר מעניין יותר. התפקיד היה נשמע קשה, אז נכנסתי לשלושה חודשי ניסיון. זה היה בלב האינתיפאדה השנייה, והיה צורך גדול בליווי של פצועים רבים מאותה תקופה. נשארתי בתפקיד עד היום".

הרב יוסף הילדסהיימר, מרבני המכון הטכנולוגי להלכה של הרב מרדכי הלפרין, מספר על פיתוחים טכנולוגיים בתחום ההלכתי שנועדו לתת מענה גם להתמודדויות של בעלי מוגבלויות. "המכון שלנו פועל עשרות שנים בכל הקשור לצומת שבין עולם התורה לטכנולוגיה. פיתוחים שלנו נמצאים בכל בתי החולים בארץ כמו מתג שבת, עט שבת וכו'. גם לנכים אנחנו משתדלים לתת מענה שתואם את כל החומרות, ועם זאת לא יפגע באורח חייהם. אדם שמקפיד על חומרות לא ישתמש בכיסא גלגלים ממונע עם מנגנון שבת. אנחנו עמלים בימים אלה על פיתוח כיסא שנוסע על לחץ אוויר בלי התערבות של חשמל, וכך לצאת ידי כל הספיקות.

"עולם מכשירי השמיעה היום פשוט יותר. בעבר היינו מפתחים מכשירי שמיעה הלכתיים, כאלה שזורמים בהם גלי חשמל כל הזמן, וכך מי שדיבר אל כבד השמיעה לא מפעיל במכשיר שום דבר שלא פעל בו קודם. היום השוק כבר לא דורש את הפיתוח שלנו, אבל בהחלט אנחנו מכוונים את מי שזקוק למכשיר איזה פיתוח כדאי לו לקנות בלי חשש חילול שבת בשימוש בו, וכיצד להפעיל אותו באופן שלא יעורר חששות כאלה".

הרב הילדסהיימר מבשר על חידוש שישפר את איכות חייהם של כבדי הראייה שומרי השבת: "לא מזמן הייתה אצלנו חברה שמפתחת את מכשיר הטמ"ס – טלוויזיה במעגל סגור. זה מכשיר למי שכמעט לא רואה, אבל יכול לראות קצת בתנאים מסוימים. אפשר להניח את המכשיר מעל ספר או מעל סידור, ואז במסך לראות את הכתב בהגדלה או בשינוי צבעים שמותאם לקורא. יש מי שנוח להם לבן על שחור במקום שחור על לבן, כתב גדול יותר או רחוק יותר. כל דבר כזה אפשר לכוון במכשיר. אותה חברה רצתה לאפשר את השימוש במכשיר לשומרי שבת. נתנו שורת הנחיות לכך, וכעת המכשיר הזה ישמש כבדי ראייה דתיים וחרדים, שיוכלו ללמוד ולקרוא בשבת ללא חשש הלכתי".

"הילדים בעל"ה אומרים שמע ישראל"

עם המוטו שכל יהודי, בלי קשר למצבו הבריאותי או למגבלות המלוות אותו, ראוי להיות חלק מחיים על פי התורה פועל הרב יהודה מרמורשטיין, מנכ"ל ומייסד רשת על"ה. לאחרונה קיים הרב מרמורשטיין אירוע בר מצווה לילדי על"ה, ילדים עם צרכים מיוחדים ופגועי ראש. האירוע כלל עלייה לתורה, אמירת הברכות וכניסה לעול תורה ומצוות באופן שכל אחד מהילדים יכול היה להתחבר אליהן לפי רמת הבנתו.

"כל הורה רוצה שהילד יתפתח בסביבה ובחינוך התואם את אמונתו", אומר הרב מרמורשטיין. "הורים דתיים רוצים לגדל את הילדים שלהם כשומרי מצוות ולומדי תורה. אצל ילדים עם פגיעת ראש זה הופך לאתגר נוסף על שורת ההתמודדויות שיש להם. יש אנשים שנראה להם שילד בכיסא גלגלים שמחובר לזונדה לא מבין מה הוא עולם התורה ומה הן מצוות ואין טעם לחנך אותו לכך. אבל זה לא נכון. ילדים פגועי ראש לא צריכים להיות מחוץ לעולם התורה ולהישאר בלי החינוך שההורים מבקשים לתת לילדים האחרים".

500 הילדים המתחנכים ברשת על"ה, מחציתם בחינוך פנימייתי והאחרים במסגרת יומית, עוברים הליכי התפתחות משמעותיים, כשסדר היום ההלכתי הוא חלק בלתי נפרד מהם. "ילד שהולך לישון אומר 'שמע ישראל' עם המדריכים שמלווים אותו. הוא גם יקום בבוקר ויגיד 'שמע ישראל'. יש אצלנו הקפדה על צניעות, ילד מעל גיל 12 שצריך עזרה במקלחת יקבל אותה ממדריך גבר, וחניכה תקבל ממדריכה. יש אנשים שזה לא נראה להם טבעי, אבל אצלנו גם החינוך לצניעות הוא מנת חלקם של הילדים. ילד שעשה אצלנו סיום מסכת במשנה – זכה למסיבת סיום מסכת רצינית. הוא למד לאט לאט, כמה שהבין, והיה אפשר לראות איזה אור יש לו בעיניים. לקראת חנוכה אנחנו מלמדים אותם שמדליקים נרות ומה המשמעות של זה. בסוף גם ההורים הלא דתיים ששולחים את הילדים שלהם לעל"ה שמחים על ההתפתחות שהם עוברים בכל התחומים, וגם בתחום הדתי".

בר מצווה בעל"ה היא חוויה מרגשת במיוחד הכוללת התמודדות הלכתית. "הילדים רקדו עם ספר תורה ובירכו את ברכות העלייה לתורה והייתה חגיגה של ממש. היה צריך להיערך אליה שנה קודם. ללמד את הברכות לאט לאט, כל ילד עם הדרך שבה הוא לומד. בעבר זה לא היה אפשרי כל כך. יש חניכים שלומדים בעזרת טאבלט, אחרים בעזרת מוזיקה עם מנגינות שבאמצעותן הם קולטים את החומר. אחרים בליווי צמוד ולמידה מילה במילה, ובסוף הם למדו. סוגיית הנחת התפילין טופלה היטב, עם הקפדה על ניקיון של הילדים ולימוד ההלכות. בסופו של דבר, לילד עם מוגבלות או עם צרכים מיוחדים יש את אותה תורה, אותן ההלכות ואותן מצוות כמו לכל ילד, גם אם הדרך שלו שונה. אנחנו עושים הכול כדי שיהיה להם את חלקם בעולם המצוות. זה התפקיד שלנו, וההורים סומכים עלינו ויודעים שהם מקבלים את הילד שלהם אחר לגמרי ממה שהוא נכנס לכאן".