הרב ראובן נתנאל
הרב ראובן נתנאלצילום: עמירם אשכנזי

לפני כמה חודשים העביר הרב זלמן מלמד, ראש הישיבה הגבוהה בבית אל, שיחה לתלמידי הישיבה התיכונית בשומריה.

הוא סיפר שבשנת תש"י, לאחר שחזר מחופשת הפסח בזמן לימודיו בישיבת כפר הרואה, הרב נריה כינס את התלמידים ושאל מי מוכן ללכת להקים ישיבה במירון. 15 בחורים מכיתה ט', בינהם הרב מלמד, התגייסו ולמשימה והקימו את הישיבה. "אם הרב מאמין שאנחנו מסוגלים, אנחנו נצליח", תיאר הרב מלמד את הלך הרוח בקרב הבחורים, שאכן הצליחו במשימתם.

"הרב נריה בעצם הפך את הרב מלמד לראש ישיבה כבר בגיל ארבע עשרה", מחדד הרב ראובן נתנאל, ראש הישיבה התיכונית בשומריה וחתנו של הרב נריה זצ"ל. "המבט הזה גידל דור של אנשים בעלי יכולת שהיו משמעותיים בעיצוב אופיה של המדינה". את דרכו החינוכית המיוחדת של הרב נריה, שבימים אלה מלאו 25 שנה לפטירתו, ממשיך הרב נתנאל ב־12 שנים האחרונות בישיבה התיכונית שהקים בשומריה. כיום לומדים בישיבה כמאה תלמידים, כיתה אחת בכל שכבה.

הרב ראובן נתנאל למד בישיבת מרכז הרב ובכולל דיינות של הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל. בהמשך עמד במשך עשר שנים בראש המחלקה הישראלית במכון מאיר. בשנת שבתון הוא הגיע ליישוב עצמונה בגוש קטיף כדי לחזק את ההתיישבות, ובסיומה ביקשו התושבים שיישאר ויכהן כרב היישוב. הוא כיהן כרב היישוב במשך עשר שנים, שכללו את שנות האינתיפאדה הקשות עד לגירוש מגוש קטיף. לאחר הגירוש, אחרי שנה בעיר האמונה, עבר יחד עם תושבי עצמונה לשומריה, קיבוץ של השומר הצעיר בצפון הנגב. כאמור, לפני כ־12 שנה הקים במקום את הישיבה התיכונית ומאז הוא עומד בראשה. לפני כשנתיים הקים את הישיבה הגבוהה 'נתיבות נריה', שמהווה המשך לישיבה התיכונית.

"הקשר שלי עם הנוער של היישוב גרם לי להבין שהשפעה רוחנית־ערכית על מבוגרים אינה מחוללת שינויים, לעומת זאת ראיתי בנוער כוחות גדולים ועוצמות מדהימות", מסביר הרב נתנאל את הרקע להקמת הישיבה. "מצאתי את עצמי נמשך לעבודה עם נערים בגיל ההתבגרות". הרב נתנאל נשוי למאירה, בתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל. "שמונה עשרה שנה עברו מהיום שהתחתנו ועד שהרב נריה נפטר. השנים הללו העצימו אצלי תובנות שהולכות איתי עד היום - איך נכון לגעת בנוער כדי להביא אותם למקום של חיבור אל הקודש, בלי שזה יעורר התנגדות או תרעומת. בהארת פנים, בסבלנות, באהבה. מצאתי את עצמי מוכשר שלא מתוך ידיעה לקשר מאוד חזק עם בני הנוער, והבנתי שהשליחות שלי היא להקים ישיבה תיכונית שתהיה מוקרנת ומוארת מדרכו של הרב נריה".

העיקרון החינוכי שמנחה את הרב נתנאל הוא מילותיו של הרב קוק, שכתב במאמר הדור כי האישיות של האדם בנויה על אמונה ואהבה. "הרב קוק אומר שבדור של גאולה אפשר לחולל שינויים משמעותיים בנפשות על ידי אהבה ולא על ידי יראה. הרב נריה למד בישיבת מרכז הרב, וחמש שנים לאחר פטירתו של הרב קוק הקים את הישיבה בכפר הרואה, שבה בעצם יישם את המשנה החינוכית־מעשית שלו - אהבת האדם בכל מצב ובכל תנאי, וגם אמונה, שזה אמון. אמון באדם, אמון בנוער וביכולת שלו. כשאתה אוהב נער ומאמין בו ללא תלות במעשים שלו, אתה יכול לגרום לו למהפכה של ממש".

באמתחתו של הרב נתנאל אין סוף סיפורים על הרב נריה ומשנתו החינוכית, שאותה חווה מכלי ראשון במשך שנים רבות, שמעידים עד כמה הוא אהב את התלמידים. "כך למשל בנושא ההשכמה בבוקר. גם בגיל שמונים הוא היה מעיר את תלמידיו לתפילה בישיבה", הוא מעיד. "כל מי שיש לו נערים מתבגרים בבית יודע עד כמה ההשכמה היא מלאכה מורכבת. הרב נריה עסק בזה בלי ליפול ברוחו. הוא היה מעיר לא מעט תלמידים במשך תקופה ארוכה, למרות שהם לא היו קמים. בכל אופן הוא חיבק אותם ואהב אותם. האהבה הזאת, שאינה תלויה בדבר, גורמת לילד להרגיש שהרב מאמין בו ואוהב אותו, ולכן הוא רוצה ללכת בדרכו. זה דורש המון משאבי נפש של מסוגלות לעבודת האהבה הזאת".

לא מעט ישיבות תיכונית מתהדרות בכך שהן מחנכות באהבה ובאמונה, אך הרב נתנאל מדגיש כי היכולת לממש זאת בפועל כמסגרת חינוכית אינה פשוטה. "ברוב המוסדות תלמיד שלא יקום לתפילה יקבל עונש כזה או אחר. בסוף זה גורם לתלמיד להרגיש שהתנועה אל התפילה לא באה ממקום אמיתי ופנימי של רצון להתפלל אל הקב"ה. הצורך להשיג הישגים מדידים במקרים רבים פועל בעומק הנפש פעולה הפוכה. הנגזרת של הדרך הזאת היא סבלנות חינוכית. מכל מיני סיבות, לרוב המוסדות אין סבלנות חינוכית והבנה שכדי לגעת בעומק הנפש של התלמיד צריך זמן. אפשר להשיג הישגים מיידיים, אבל אם אנחנו לא קשובים לקצב של התלמיד בתחום הקודש, אנחנו עלולים ליצור שריטה בנפשו שייקח שנים רבות לרפא".

הרב נתנאל מעיד על עצמו, שכמי שעומד בראשות ישיבה שהכי קרובה למימוש דרכו החינוכית של הרב נריה יש לו סבלנות חינוכית בשפע. "אני אוהב את התלמידים כמו שהם ונותן בהם אמון. אני גם מוכן לשלם מחירים ומבין שדברים לוקחים זמן. כך למשל ישיבת שומריה מחויבת למסגרת של משרד החינוך, עם בגרויות וכדומה - אבל אין אצלנו תעודות במחצית ובסוף השנה. בשנים הראשונות של הישיבה להורים היה מאוד קשה. הייתי אומר להם 'אם רק על ידי תעודה אנחנו מצליחים לעורר מוטיבציה לימודית, אנחנו בבעיה'. זה לוקח את התלמיד למקום אחר, שהוא משקיע בשביל הציון ובשביל התעודה".

מרחב של זמן

אחד הבוגרים המוכרים יותר של ישיבת שומריה הוא עזריאל שילת, חתן התנ"ך העולמי לשנת תשע"ח. אולם עד שקטף את התואר עבר שילת כברת דרך לא פשוטה. בכיתה ט' הוא למד בישיבה תיכונית שהדרך שלה הפוכה במאה ושמונים מעלות. "מי שלא קם לתפילה או נעדר משיעורים היה מקבל עונש", הוא מדגים. "בגלל שמטבעי אני פחות מסגרתי, קיבלתי הרבה עונשים עד שהרחיקו אותי לצמיתות וזה שבר אותי. בחופש הגדול התדרדרתי מבחינה רוחנית ואפילו לא רציתי לבדוק ישיבות אחרות. אבא שלי שמע על ישיבת שומריה ולקח אותי לבדוק. באתי לריאיון עם הרב נתנאל, והוא ראה שקשה לי. הוא לא דיבר איתי, רק החזיק לי את היד וחייך. יצאתי מהריאיון והחלטתי שזהו מקומי".

שילת מתאר כי למרות שלא היה אפשר לראות את זה, הוא הגיע לישיבה במצב רוחני ירוד ועשה מעשה כלשהו בניגוד לכללים ולאמון שיש בישיבה. "איכשהו העניין נודע לרב נתנאל ופחדתי מכך מאוד", הוא נזכר. "באתי לשיחה איתו והוא אפילו לא אמר לי מילה בעניין, רק אמר לי 'בוא נחשוב איך מתחילים מחדש'. הוא ראה שאני בעצמי כל כך מצטער, כך שאין מה להוסיף צער. ללא ספק בלי החום של הישיבה והאהבה של הרבנים הייתי היום דתל"ש", הוא אומר בנחרצות. "עונשים לא מעוררים רצון אמיתי לשינוי אלא רק התגוננות. בשומריה נותנים לכל תלמיד מרחב של זמן לעבור תהליך והתבגרות. גם בחורים שבהתחלה מתלהבים מהמציאות הזאת ולא קמים לתפילות, אפשר לראות שבשביעית ובשמינית הם עוברים תהליך ומתחילים לקום ולבנות את עצמם".

האמון הבלתי מסויג שקיבל בישיבה סייע לו בכיתה י"א ללכת להתמודד בחידון התנ"ך. "אמרתי לרב נתנאל שבמשך חצי שנה אני רוצה ללמוד לחידון ולהיעדר משיעורים, והוא פשוט זרם עם זה". בחידון התנ"ך הכיר שילת את סגניתו אוריה כהן, שבהמשך הפכה לרעייתו. כיום הוא אברך בישיבה הגבוהה ומדריך בישיבה התיכונית. "לא מעט שמיניסטים שונאים את הישיבה שלהם. בשומריה המצב הפוך - כל הבוגרים מחפשים לשמור על קשר".

עידו ינקובליץ הוא אב לשני תלמידים שלמדו בישיבה. כמו הורים רבים לילדים שחוו לא מעט חוויות כואבות ומתסכלות במקומות אחרים, הוא מברך על הרגע שבו הכיר את ישיבת שומריה. "ברגע שהילד הגיע ונעמד מול הרב נתנאל וצוות הישיבה, מאור הפנים והאהבה - זה כל כך אמיתי וחודר, אפילו ההורים מתמכרים לזה", הוא מתאר בהתרגשות ומספר כי בין ההורים ובין הרב נתנאל ושאר הר"מים ישנו ערוץ חם ופתוח. "התקשרתי לרב נתנאל ועדכנתי אותו שאני רוצה להגיע ולהפתיע את הבן לכבוד יום ההולדת שלו. לתדהמתי הוא אמר שבשום אופן לא אגיע בהפתעה, שלא אתפוס אותו ברגע מביך. 'תרים טלפון ותודיע שאתה מגיע, שלא תהיה לו הפתעה לא נעימה', הוא ביקש. במקומות אחרים הר"מים מחפשים את התלמידים כדי לתפוס אותם במשהו לא בסדר. פה חשוב לרב נתנאל לחסוך לתלמידים רגעים של אי נעימות".

ינקלוביץ למד אצל הרב נריה בכפר הרואה ומעיד על עצמו שהיה תלמיד לא קל, עד שזה הגיע לרב נריה. "הייתי עושה בעיות קשות ומעסיק את כל מערכת, אבל הרב נריה לא ויתר לרגע. הוא היה מטפל בי תמיד בנעימות, באהבה ובחיבוק, ובזכותו חזרתי והגעתי לאן שהגעתי". ומעשה אבות סימן לחתנים. "אצל הרב נתנאל זה הרבה יותר משודרג ותואם את התקופה הזאת, גם אצלו וגם בכל הצוות. הרבה פעמים הנהגות כאלה נשארות אצל אדם מיוחד אחד, וברגע שהוא איננו נעלם הקסם. הרב נתנאל הצליח להפוך את זה לשיטה אמיתית ולדרך חיים".