המוזיקאית אודהליה ברלין ממשיכה בפרוייקט שיזמה על פרשיות השבוע, ובוחרת השבוע לחדש את שירו של עידן רייכל על רחל אמנו, "מנעי קולך מבכי".

על בחירתה זו מבין שלל השירים הנמצאים בפרשה ("קטונתי", "ונשגב", ועוד) מסבירה הזמרת:

"אנו נפרדים בפרשה מרחל אמנו שמתה בלידת בנה השני בנימין, ונקברה בדרך אפרתה בבית לחם. המדרש מספר כי כשרחל הבינה שאביה לבן מתכוון להחליף אותה בלאה בליל הכלולות, היא מסרה ליעקב סימנים כדי שיזהה אותה, אך לאחר מכן התחרטה והחליטה שלא לבייש את אחותה, ומסרה לה את הסימנים על מנת שלא תתבייש".

"המדרש ממשיך ומספר שכשיצאו בני ישראל לגלות, באו אברהם יצחק יעקב ומשה לבקש מהקב"ה שירחם על בני ישראל, ולכולם הקב"ה סירב עד שקפצה רחל אמנו ואמרה: "מָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, רַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵאתָ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ בָּנַי? מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן".

"הקב"ה התרצה רק לרחל מכיוון שלא קינאה לאחותה. לעומת זאת בפרשה הקודמת כתוב: "וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ" אז האם רחל קנאית או לא קנאית"?, שואלת ברלין.

"אני חושבת שרגש הקנאה לא היה זר לרחל", היא עונה. "כן, היא קינאה, אבל הצליחה לא לפעול מתוך הקנאה וזו גדולתה. כשאני מתבוננת על הפסוקים אני חושבת שרחל קינאה באחותה לא כי עינה הייתה צרה בלאה, אלא כי היא הרגישה שייכות מאד גדולה למהות של האימהות והיא כל כך כל כך רצתה גם".

ברלין חותמת בהסתכלות מעניינת על שתי האימהות - "מעניין לראות איך למרות שבסיפורי המקרא לאה היא ה"אם הבוכיה", בראי הנצח - הדמות של רחל היא "האם הבוכיה" וכמו שמכנים אותה בחיבה "מאמע רוחל", רחל על אף עקרותה והקושי שלה ללדת כשהייתה בעולם הזה, היא האם הנצחית".