הרב שטיינמן
הרב שטיינמןצילום: יעקב כהן, פלאש 90

הרב הגאון הרב אריה יהודה ליב שטיינמן נולד בליטא בשנת תרע"ה, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. הוא החל את חייו בעיר בריסק, היה תלמיד ישיבות ליטא בגדולתן לפני השואה, וזכה להרביץ תורה בכמות ובאיכות במשך כשמונים שנה.

נוסף על כך עסק בצרכי ציבור, ובעיקר נטל על עצמו להקים ישיבות וכוללי אברכים, בידיעה שעתיד עולם התורה והיהדות תלוי בהם. עסק הרבה בנושאי חינוך בכתב ובעל פה ובהדרכת ר"מים ומלמדים וראשי ישיבות ומנהלי תלמודי תורה ואברכים ותלמידים והורים, וחלק ניכר מזמנו הקדיש לכך גם על חשבון לימודיו וכתיבת חיבוריו. אחרי פטירת הרב שך זצ"ל, בהיותו בן למעלה משבעים התחיל להנהיג את עולם התורה הליטאי במקביל לרב אלישיב זצ"ל, והמשיך בזה ביתר תוקף אחרי פטירתו.

בהנהגתו הציבורית ניכרה בעיקר המעשיות שלו, שלפעמים באה על חשבון האידיאולוגיה. כך בנושאים חינוכיים – הוא התנגד מאוד לאליטיזם בחינוך, ולא הסכים שידקדקו יותר מדי בקבלת תלמידים לתלמודי תורה ולישיבות. בזמנו נפוץ סרטון שבו רב מנהל תלמוד תורה מבקש את הסכמתו שלא לקבל לתלמוד תורה שלו בן למשפחה חרדית קצת יותר 'מודרנית', והרב שטיינמן מתנגד בתוקף להצעה הזו, ומשיב לו בתקיפות שהדקדקנות הזו 'הכל רק גאוה, רק גאוה'...

וכך בנושאים ציבוריים – למרות שבדעותיו היה קנאי, ואף היה מועמד מוביל להתמנות אחרי הרב וייס בעל 'מנחת יצחק' לראש העדה החרדית בירושלים (הוא סירב לבסוף), התנגד לקיצוניות ביחסי הציבור החרדי עם המדינה, ועוד יותר התנגד לקיצוניות ולמחלוקות בין קבוצות בתוך הציבור החרדי, בניגוד מפורש לדרכו של הרב שך שאת מקומו מילא שהקפיד מאוד על התווית הדרך ועל טוהר האידיאולוגיה. הגישה המתונה שלו היא שגרמה לקבוצה מתוך הציבור הליטאי לפרוש ממנו ('הפלג הירושלמי'), אך רבי חיים קנייבסקי שליט"א תמך בעמדתו והרוב הגדול נשאר איתו.

בצעירותו גר כאמור בבריסק ולמד בישיבותיה והיה מקורב לגרי"ז סולוביצ'יק זצ"ל ולבניו. כדי לא להתגייס לצבא הפולני הוא עבר בשנת תרצ"ז לשווייץ ושימש כר"מ בישיבה המפורסמת בעיירה מונטרה. בשנת תש"ה עלה ארצה ולימד בישיבה בכפר סבא עשר שנים, ובשנת תשט"ו מצא אותו הרב מפוניבז' הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, מקים עולם התורה הליטאי בארץ, ומינה אותו לראש ישיבת פוניבז' לצעירים. אחרי כמה שנים מונה נוסף על כך לראש כולל פוניבז'. בשנים הבאות הקים כמה ישיבות וכוללים ואף עמד בראש חלק מהם, כמו ישיבת גאון יעקב, ישיבת ארחות התורה, הישיבות בכרמיאל ובאלעד ועוד, וכוללים בכל רחבי הארץ. בנוסף העביר שיעורים רבים בביתו, וקיבל לשיחות אישיות אלפי פונים.

בין תפקידיו הציבוריים הרבים, נוסף להנהגת הציבור הליטאי, היו האחריות על החינוך העצמאי, על ועד הישיבות, על לב לאחים, על המרכז הארצי לטהרת המשפחה ועוד גופים רבים. 

הרב שטיינמן היה ידוע באורח חייו הצנוע באופן מיוחד. הוא לא החליף מעולם את כלי הבית והרהיטים, והסתפק במועט באופן קיצוני. גם ענוותנותו הייתה קיצונית, וזה בא לידי ביטוי בין השאר בצוואה שהשאיר, ובה ציווה סעיף אחרי סעיף שלא לחלוק לו שום כבוד אחרי מותו, לשים על הקבר שלו את המצבה הכי פשוטה וזולה ולא לרשום עליו שום תואר, ולבסוף: 'היות שהרבה טועים בי לכן מצידי אני מייעץ שלא לקבוע שם ילדים על שמי, אבל איני אוסר את זה'...

עד השנה האחרונה לחייו, כשהיה בן 103, היה הראי"ל בריא ופעיל. בשנה האחרונה אושפז כמה פעמים אבל נשאר צלול לחלוטין. הוא נפטר בערב חנוכה תשע"ח לפני שלוש שנים, וכל בית ישראל ביכו את השריפה אשר שרף ה'.

נוסף לבנים וחתנים ונכדים תלמידי חכמים חשובים ומשפחות של תורה שהותיר אחריו, ולכל מעשיו הטובים לתועלת עם ישראל ועולם התורה, השאיר אחריו הרב שטיינמן עשרות ספרים חשובים, ביניהם ידועה בעיקר הסדרה 'אילת השחר' על הש"ס ועל התורה (איל"ת – ראשי התיבות של שמו ושל שם אשתו תמר, כאות הערכה על כך שעזרה לו כל השנים ללמוד וללמד). מדמות כזו לא היינו מצפים לחוש הומור – אבל גם זה היה לרב שטיינמן, והרבה.

כך למשל סיפרו שפעם בא איש ציבור בכיר לקבל את הסכמת הרב לתוכנית מסוימת והרב לא הסכים איתו, וכשהרב רמז שהשיחה הסתיימה התלונן אותו אדם 'איך אני יכול לקום מהכיסא ולצאת כאשר הרב לא מסכים איתי כלל'? מיניה וביה השיב לו הרב 'אתה יכול לקחת את הכיסא איתך'...

לענ"ד הנקודה העיקרית שאפשר ללמוד מהנהגותיו של הרב שטיינמן זצ"ל במהלך כל חייו היא שאין שום סתירה בין דעות ברורות וחדות בנושאים של תורה ומצוות והנהגה ציבורית לבין החובה לחיות וגם להנהיג ציבור באופן של 'דעתו מעורבת עם הבריות'.

הנה, תלמיד חכם 'בריסקר', שכמעט היה הגאב"ד של העדה החרדית, הוא גם זה שעודד מאחורי הקלעים את הקמת 'הנח"ל החרדי' ואת הרחבת מעגלי הפרנסה של נשות האברכים, חיזק את הטיפול בנושרים, התנגד להפגנות מיותרות, דרש לשתף פעולה עם לשכות הגיוס וכו', נושאים שרבים בציבור החרדי רואים אחרת.

כך מי שחי עשרות שנים בבית שכמעט מט ליפול – יזם הקמת מקוואות פאר, חמישה כוכבים, כדי לעודד נשים 'מתחזקות' לטבול, דאג למימון תוכניות העשרה יקרות לנושרים כדי לקרב אותם לתורה, והשיג תקציבי מיליונים להקמת והחזקת ישיבות ואברכים. הרב היה ליטאי 'קשה' שידע לחבר ולקרב את עולם החסידות לעולם התורה הליטאי ולהתקרב אליהם, ולא רק בפן הפוליטי.

העולם מורכב, ובתוך המורכבות הזאת צריכים להיות מעשינו לשם שמים, בשמחה ובטוב לבב, לתועלת עם ישראל ותורתו, ולא תמיד הדרך הטהרנית מוצדקת. גם זו מורשתו. אשרינו שגדול כזה חי בדורנו, תנצב"ה.