בעבר היה מקובל לנסח טפסים או מסמכים רשמיים בלשון זכר, שכן גוף הזכר בשפה העברית הנו גוף סתמי המתייחס גם לנשים וגם לגברים.
לאחר תקופה בה החלו ללבלב ניצני הפמיניזם באקלים הישראלי הוספה בפרסומים רשמיים (לאור הוראות החוק בעניין) הבהרה: "טופס זה מנוסח בלשון זכר אך מיועד לבני שני המינים".
מובן כי הבהרות מסוג זה חלחלו גם לשימוש היומיומי של הציבור בין בע"פ ובין בכתב בפרסומים שונים.
עם הזמן נראה שגם הבהרה זו לא הייתה מספקת לפמיניסטיות ולפמיניסטים ואז התקדמנו לפרוט מודגש של אתם/אתן ולאחר מכן אתם/תן . הלוכסן החוצץ את כינויי הגוף נעשה לתו תקן המסמן כביכול "ערכים מתקדמים".
ההבדל הדרמטי בין "מין" לבין "מגדר"
לימים המילה "מין" עצמה נהפכה למילה גסה וליתר דיוק "פוגענית" בלשון הפרוגרסיבים והוחלפה ב"מגדר" (מילה שהומצאה בחוגים הפמיניסטיים הרדיקליים בשנות השמונים של המאה ה-20).
השינוי בין "מין" ו-"מגדר" אמור להיות דרמטי. בעוד שהמילה "מין" מתייחסת להבדלים ביולוגיים שבין זכרים לבין נקבות, הרי שהמילה "מגדר" מתייחסת להבדלים תרבותיים, למבנים חברתיים ואפילו לרצון של אדם לבדו. מובן אחרון זה של "מגדר" מורה שעובדת היותו של אדם "גבר", "אישה", "גם גבר וגם אישה בה בעת", "לא גבר ולא אישה" (אלא "מצב ביניים שלישי") – כל אלו תלויים ראשית, באופן בו אותו אדם בוחר להזדהות.
הבחירה האישית (ופעמים הגחמתית) של הפרט הופכת להיות, לפי "המגדריסטים" בחינת "חזות הכל". וראו זה פלא, אין כבר כמעט אדם היום שאינו משתמש במילה המומצאת "מגדר".
"אבא" ו-"אמא" בדרך החוצה מהלקסיקון
טרם התרגלנו לסרבול הלשוני של המילה "מגדר", נאלצנו לאחרונה גם לעכל את השימוש בהורה 1 והורה 2 כתחליף לקסיקלי ל"אב ואם" כאשר משרדי הממשלה המצויים תחת משטר פרוגרסיבי (משרד המשפטים ,משרד הביטחון) החלו אף הם לעשות במילים אלה שימוש.
כך, בנוסף לערעור הקטגוריות של "גבר" ו-אישה", מתערערות להן כעת גם הקטגוריות של "אבא" ו-"אמא". אלו גם אלו הופכות ללא לגיטימיות בשיח הציבורי בישראל העכשווית.
"הנקודה" – מצבי ביניים מגדריים
ולאחרונה נעשה לפופולרי גם השימוש במסמן הגרפי של "." (הנקודה). שימוש זה מקורו גם הוא בתיאוריות פמיניסטיות רדיקליות (שימוש שהיה שמור עד לפני כמה שנים לשיח האקדמי והתיאורטי). כך למשל, במקום מורים/ת מורות לנו הפמיניסטיות לכתוב מעתה "מורים.ות." הלוכסן כבר אינו מהווה מבחינתן מסמן שמדגיש מספיק את החיץ שבין המינים, והוא אף אינו מייצר ערעור שבין קטגוריות מגדריות.
מה שלא עשה הלוכסן עתידה לעשות הנקודה. משמעות הנקודה שאין המילה מתחייבת להבחין בין גברים לבין נשים. כלומר, היא לא רק כוללת (לכאורה) את הכלל, אלא שבמסגרת זו היא גם נותנת מקום ל- (שלא לומר, ממציאה) "מצבי ביניים" מגדריים (כדוגמת אלו שחשים עצמם "גם" ו-"גם" מבחינה מגדרית).
"השפה העברית כ'מעוז פטריארכלי' שיש לכבוש"
אולי תחשבו לעצמכם – "מגניב", "נקודה חביבה", כזו שאינה מזיקה, או אולי "מה זה משנה בכלל ולמה להתעקש"? אז זהו, שאין הדבר כך - אין מדובר בשינוי סמנטי שולי ,אלא בתחום נוסף שבו הפמיניסטיות בוגרות חוגי המגדר מנסות להשתלט ולתת את הטון גם באמצעי הביטוי של כולנו –"השפה העברית". והשתלטות על השפה העברית והריסתה מקדמת גם שינוי ושליטה בתודעה.
השפה העברית, בת למעלה מ-2000 שנה, שהנה הבסיס תרבותי של רבע מזוכי פרס נובל (כן, 25% מזוכי פרס נובל הם ממוצא יהודי). בדומה לשפות אחרות, העברית מעצבת את האופן בו האדם תופס וחווה את עצמו ואת עולמו.
כמו כן העברית קשורה לרשת של ערכים ומסורת שעברו כחוט השני לאורך הדורות. לכן לא מקרי הקשר האמיץ בין השפה העברית לבין ההישגים של דובריה בתחומים שונים. העברית במתכונתה הנוכחית הינה השפה שהביאה יותר בשורות וחדשנות לעולם מכל שאר השפות בעולם ביחד.
לעברית היתה תרומה לא רק להישגים בזירה הבינלאומית, אלא גם לתמורות חברתיות חיוביות בבית. זו השפה שאפשרה את זכות הבחירה לנשים כבר עם הקמת המדינה בשונה ממדינות אחרות שקידמו את השוויון בשלב הרבה יותר מאוחר. העברית זו השפה שאף אפשרה את בחירתה של אישה לראשות הממשלה, בשעה שדבר זה היה אז, כמו גם היום, בגדר חלומות באספמיה עבור מדינות רבות.
על "העיוורון הפמיניסטי" בבחינת השפה העברית
בעברית מוסכם להשתמש בלשון זכר כלשון סתמי והסיבה לכך הינה פרוזאית לחלוטין, לשון זכר בעברית קצרה וחסכונית יותר. למשל, מוסכניק מול מוסכניקית (לא שיש דבר כזה מוסכניקית), ולכן הניסוח הכללי יהיה בד"כ בלשון זכר. אגב, ישנם מופעים רבים בעברית שבהן דווקא המין הדקדוקי הנקבי ("נשים" בלשון הפמיניסטיות) זוכה להעדפה.
כך למשל, בספירה לא אומרים "כביש שישה" אלא "כביש שש". "ארץ מולדת" הינה נקבה דקדוקית, וכך גם התורה, וכמובן השפה העברית! הנה כי כן, לא זו בלבד שמין דקדוקי אינו משליך על מגדר ויחסי כוחות שבין המינים, אלא שדקדוקית ישנה עדנה גם "לנקבות" במבנים רבים של שפה זו (עובדה ממנה מתעלמות הפמיניסטיות הנוהגות לראות דברים באופן סלקטיבי).
ועדיין, הפמיניסטיות הבינו שהשפה העברית הנה מעוז חשוב שיש לכבוש, ולכן העברית נמצאת תחת מתקפה פמיניסטית שקטה על פי רוב. לא ריבוי מבנים דקדוקיים זכריים או נקביים חשוב להם, כי אם השגת שליטה עליה וכדי כך על התודעה.
"כיבוש השפה" ככלי פמיניסטי בדרך לחיסול הסדר הקיים
הפמיניסטיות, כידוע, סבורות שהשפה העברית הנה "מעוז גברי" ושהשימוש בה כמו מבנים חברתיים נוספים הנו "פטריארכלי" ושהיא נועדה (לשיטתן) "לדכא נשים".
תומכי התנועות הפמיניסטיות דורשים לבצע בעברית שינויים שפתיים, על מנת שהשפה תתאים לאידיאולוגיה שלהן. זה איננו עוד עניין של תקשורת והחלפת מידע, אלא של הכפפת השפה ל"מלחמה בין המינים". הפמיניסטיות מעוניינות בחיסול הסדר החברתי הקיים וכל האמצעים כשרים לשם כך. כיבוש השפה הוא אך עוד אמצעי.
למעשה, זוהי מלחמה שהכריזו באופן חד-צדדי הפמיניסטיות על החברה בישראל ומטרתה פירוק השפה שמהווה אבן יסוד בכל חברה, ובנייתה מחדש באופן כזה שיקל על פירוקים נוספים של "מעוזים גבריים, לשיטתן. וראש וראשון להללו הוא מוסד המשפחה (אגב, גם המילה הכל כך חשובה "משפחה" מסומנת דקדוקית בנקבה, עובדה ממנה הן מתעלמות).
מובן כי היעד ארוך הטווח של אותן פמיניסטיות הנו "פרוק מוסד המשפחה" בדומה לכל יתר הקרבות שהן מנהלות (כדוגמת ניסיונן לשכנע אותנו כי "כל גבר הוא אלים"). וראו בעניין זה מאמרי הקודם
מדרון חלקלק שראשיתו ב"נקודה"
אל לנו להקל ראש בתופעה השקטה הזו .מדובר במדרון חלקלק שמוביל אותנו (בבלי דעת) באמצעות שימוש ידידותי ב"נקודה" למצב אבסורדי שבו יש טשטוש של קטגוריית המין של כל אחד ואחד מאיתנו. וטשטוש זה, כאמור, הוא חלק מהכלים לחיסול התא המשפחתי, החברה הישראלית, מערכת הערכים התרבותיים היהודיים ומדינת הלאום הציונית.
אם סברתם בטעות כי תרחיש זה מופרך, התבוננו במה שקורה בימינו באירופה ובארצות הברית. בלחץ מסיבי של הפמיניזם הרדיקלי ותרבות הפוליטיקלי קורקט (P.C.), נוסף על התארים אדון וגברת, התואר (MX) שמיועד לאנשים שלא מוכנים להזדהות עם אף מגדר. בבריטניה ובארה"ב (בחלק מהמדינות בה) כינוי זה הוחדר כבר בין היתר למסמכים רשמיים של מוסדות אקדמיים וגם של גופים ממשלתיים ובנקים.
בארץ נדמה שהמצב פחות חמור, אך קופות החולים (מאוחדת וכללית) לאחרונה וגם מוסדות אקדמיים שונים, כגון אוניברסיטת בר אילן ומכללות שונות מאמצות שינויים דקדוקיים ולקסיקליים, ומקדמות כדי כך את פירוק השפה העברית, ואת בנייתה מחדש באופן שיקל על קידומה של תרבות פרוגרסיבית – אנטי משפחתית ואנטי ישראלית. מוסדות אקדמיים אלה מנסים לסמן את עצמם כ"מתקדמים", ובכך (כמו ציבורים אחרים) הם נופלים בפח השנאה שטומנות הפמיניסטיות.
עזרו להן לחזור לשפיות. שימו סוף ל"נקודה" !