יונתן אורנשטיין
יונתן אורנשטייןצילום: Jakub Wlodek

שנת 2020, זה לא סוד, היתה לא שגרתית בלשון המעטה. אסונות טבע, מותם של מפורסמים רבים, אך מעל כולם ניצבת כמובן מגיפת הקורונה שפקדה את העולם וגרמה למיליוני אבידות בנפש ושינתה את החיים של כולנו.

החגים היהודיים, שאופיינו תמיד באווירה משפחתית, הפכו לפתע לאירוע שמציינים בקרב המשפחה הגרעינית בלבד. גם בקהילות היהודיות ברחבי העולם נאלצו להתמודד לפתע עם מציאות חדשה ועם אתגר לא פשוט. החגים היהודיים הפכו לסמל של התכנסות משותפת בבנייני הקהילה היהודית או בבתי הכנסת על מנת לציין במשותף את החגים היהודיים, אך מגיפת הקורונה הביאה כמובן לשינוי דרמטי בכך.

היהודים המתגוררים בעולם מצאו את עצמם מציינים את החגים היהודיים כל אחד בנפרד בביתו הפרטי או לכל היותר באירוע משותף אונליין דרך תוכנת ה"זום" שהפכה לכלי העיקרי בנסיון לשמור על "אווירת הביחד" למרות הכל. גם בקרקוב, פולין, התמודדו עם האתגר לא הצפוי.

יונתן אורנשטיין, מנהל בניין הקהילה היהודית בעיר, יחד עם הרב של קרקוב אבי באומל, מובילים כבר שנים ארוכות את ערבי שבת והחגים היהודיים, ומצאו את עצמם מתמודדים לפתע עם עולם ומציאות חדשים.

ישבנו לשיחה עם אורנשטיין על מנת לשמוע כיצד חוגגים את החגים היהודיים ומנסים עדיין לשמור על אופטימיות בתקופת מגיפת הקורונה, ומהם האתגרים העיקריים איתם נאלצו הוא, הרב באומל, וצוות בניין הקהילה היהודית להתמודד איתם. צריך לציין עעוד כי מרבית צוות בניין הקהילה היהודית מורכב ממתנדבים לא יהודים, שביקשו להתקרב ליהדות וללמוד עוד על היהדות שכמעט ונעלמה לחלוטין מפולין אחרי השואה.

איך הצלחת לחגוג את חגי ישראל וארוחות השבת בשנה האחרונה? איך עושים זאת במהלך מגיפה המשתוללת בחוץ ומהם האתגרים העיקריים שעמדו מולכם?

"ברגע שהתברר שאנו צריכים לסגור את הבניין שלנו כדי לשמור על ביטחון הקהילה שלנו, עשינו זאת. כל התכנים והתוכניות שלנו עברה לרשת האינטרנט על מנת שלא לאבד שום מומנטום, שהיה חשוב במיוחד בתקופה בה אנשים היו זקוקים לקהילה יותר מתמיד. אז ארוחות שבת שבועיות וחגים יהודיים על גבי תוכנת "זום" הפכו לנורמה. הייתי אומר שהאתגר הגדול ביותר היה לוודא שלניצולי השואה תהיה גישה לטכנולוגיה שהם צריכים כדי להצטרף אלינו. זו הייתה העדיפות הראשונה שלנו לוודא שהם יכולים להתחבר אלינו, במיוחד מכיוון שהם היו הקבוצה המושפעת ביותר מבחינת סגר ותקנות אחרות".

ומבחינת ההיענות, נתקלתם באותה היענות לציין את ערבי שבת וחגי ישראל ברשת האינטרנט כפי שהיה בבניין עצמו לאורך השנים?

"זה היה קשה לזמן מה, אני חושב שלאנשים היה קשה מדי עם ה"זום" אחרי כמה שבועות שבהם הכל היה מקוון. למרות שהעובדה שהפכנו את ציון ערבי השבת והחגים היהודיים לוירטואליים פתחו לנו למעשה הזדמנות ליצור קשר עם כמה מחברינו מעבר לים. מכיוון שהכל היה מקוון, היו לנו כמה לילות נהדרים שבהם הקהילה שלנו התערבבה מעט עם כמה מהמבקרים שהיו בבניין הקהילה היהודית (JCC) בעבר ורצו להתחבר מחדש באופן וירטואלי".

איזה סוג של אירועים או פעילויות קיימתם השנה באופן מקוון, יחד עם הרב אבי באומל, על מנת לשמור על המשך קיום החיים היהודיים בקרקוב בזמן המגיפה?

"כל אותם אירועים שקיימנו בבניין שלנו עברו לרשת האינטרנט. צוות בניין הקהילה היהודית עשה עבודה נהדרת לוודא שלא נחמיץ שום דבר השנה. הרצאות, פאנלים, סמינרים חינוכיים, סדנאות בישול, מפגשי הלל, שיעורי השפה שלנו - עברית, יידיש וערבית. הצלחנו גם להיפגש עם האורחים באופן דיגיטלי כך שהיה נחמד. קבוצות וקהילות שבדרך כלל היו מגיעות לקרקוב עדיין הצליחו ללמוד על העבודה שלנו ועל לידתה מחדש של הקהילה היהודית כאן בקרקוב באופן מקוון".

האם יש אירועים מיוחדים, שמחים או עצובים, שתיקח איתך מהשנה הלא שגרתית הזו לשארית חייך?

"ישנם רבה רגעים מיוחדים שאקח איתי מהשנה המוזרה והקשה הזו, חלקם שמחים וחלקם עצובים. בנימה אישית - איבדתי השנה את אמי ולא הצלחתי לראות אותה לפני שנפטרה, עקב הסיבוכים של טיסות בתקופת הקורונה. למרות זאת, היית עד גם לכמה רגעים יפים כמו החיוכים שראיתי מתחת למסכות ובעיני ניצולי השואה להם העברתי חבילות מתנה עם אשתי קשיה. מצבים קיצוניים כמו מלחמה או מגיפה מביאים את הטוב ואת הרע ביותר בקרב אנשים, ובקהילה שלנו מגיפת הקורונה בהחלט הביאה את הטוב ביותר".

ננסה לסיים בנימה אופטימית: האם אתה מצפה שבקרוב כל הפעילויות שלכם יחזרו לשגרה בבניין הקהילה היהודית בקרקוב?

"זה תלוי עד כמה מהר פולין תצליח להפיץ את החיסונים. הייתה לנו קצת הפוגה בסוף הקיץ כאשר מספר הנדבקים היה נמוך מספיק כדי שנוכל לחדש את הפעילויות האישיות כל עוד הן היו בחוץ ותחת כללי תברואה והיגיינה חדשים. אני מקווה שהדברים יחזרו למצב נורמלי די מהר, אבל בינתיים העדיפות שלנו נשארת הבריאות והבטיחות של חברינו ויקיריהם".