האם יש סתירה בין הכלה להצבת גבולות?
האם יש סתירה בין הכלה להצבת גבולות?צילום: istock

בתקופה שהכל מתערער ונדרש מאתנו מאמץ רב להציב גבולות למתבגרים, ולעמוד בהם. אוריה חברוני מנהל תיכון בישיבה הכפרית חיצים עונה על ה-שאלה - האם יש סתירה בין הכלה ואהבה להצבת גבולות?

"הבן שלי הולך לישון מאוחר וקם מאוחר", "הבת שלי שעות בפלאפון", "למה הוא לא לומד ורק נמצא עם חברים?". נערים בגיל ההתבגרות לא פעם בודקים גבולות. מה ללבוש, מתי לחזור הביתה, איזו מוזיקה שומעים ואילו מילים מוציאים מהפה. אנחנו, כמחנכים עומדים לעתים נבוכים.

מצד אחד – ברור לנו שההתנהגות לא מתאימה ומצד שני – אף אחד לא רוצה לצאת הביקורתי - 'האיש הרע' וזה שכועסים עליו. לעתים אומר ההורה לעצמו – אכיל אותו, אוהב אותו, ואדבר איתו – והעניין יסתדר. אך בפועל, ללא הצבת גבול ברור – פעמים רבות נראה הידרדרות והחרפת תגובות מצד הנער.

האם יש סתירה בין הכלה ואהבה להצבת גבולות?

בעיני, התשובה פשוטה – לא רק שאין סתירה, אלא הם משלימים זה את זה. לא בכדי אומר שלמה במשלי – "חוסך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר". הצבת הגבול מעידה על אהבה ומקנה בטחון.

דומה הדבר לאדם העומד על גג מגדל גבוה. אם אין גדר חזקה ויציבה, הוא יחשוש ללכת, וודאי שלא ירצה להתקרב לשפה. אך אם תהיה גדר – הוא ישתמש בגג בבטחה.

וכאן שואל ההורה – אז להיאבק בו?

וגם כאן – התשובה יכולה להיות פשוטה. ככל שהגבול יותר ברור לי כמבוגר – 'כך לא מדברים', 'כך לא מתלבשים', וככל שהמסר שעובר לנער יהיה חד וברור – ללא פשרות וויתורים, ללא אמירות בלי כיסוי וללא גמגומים – נגלה שהעימות פוחת, בחלק מהמקרים ניתקל בשלב ראשון בהתנגדות, אולי אפילו סרבנות. אך זהו בסה"כ 'מבחן רצינות' עבורנו.

וכמובן – אל לנו להסתפק בהצבת הגבול, זהו רק שלב לבניית מרחב בטוח. לתוכו – ניצוק המון אהבה, שיח וקשר. בתוכו נדע להכיל, להקשיב ולהתגמש.

צריך לבחור בחכמה את הגבולות, ואת חלקם אף אפשר לייצר בשיח פתוח. נתמיד באמון פנימי שהגבול שקבענו הוא ברור וטוב, נתמיד בהכלה והרעפת אהבה, כי עיני הנער נשואות אלינו – שנאהב אותו, אך בד בבד שנראה לו את הדרך.