אבוא ביתך
אבוא ביתך צילום: כריכת הספר

א. הספר עוסק ב"צניעות וקרבה בין גברים לנשים". עשרים ושניים פרקים לספר, מחולקים לארבעה שערים:

1. גדרי מגע וייחוד בין המינים, מתוך סיטואציות מורכבות; 2. צניעות הלבוש לנשים ולגברים, בתוך המשפחה, ובפני גויים; 3. כיסוי ראש לנשים נשואות, אלמנות וגרושות; 4. שאלות שונות של חברה מעורבת - ריקודים מעורבים, קול באשה, שמירת עיניים וצפייה בסרטים, והטרדה מינית בהלכה.

נוספו לשערים הקדמות של שני הרבנים המחברים, ומבוא חשוב "לדרך הפסיקה של הספר", ולבסוף הובא גם רשימה של מקומות שפורסם חלק מהמאמרים במהדורתם הראשונה. הכרך הזה ממשיך את חלק א, כל פרק נפתח בשאלה מהחיים, כשהתשובה (לרוב) מתחילה ב'פתיחה', ממשיכה בביאור הסוגיה מתוך משא ומתן רחב ורציני, ומסיימת בסיכום בהיר ומסודר להלכה. הערות שוליים עשירות מעטרות את כמעט עמודי הספר.

ב. לפני הכל עליי להדגיש הדגשה עצומה עד כמה חשוב לדעתי עצם העיסוק בנושאים אלו בדרך זו. 'נושאים אלו', כוונתי - הלכות צניעות במדינת ישראל של שנת תשפ"א, בשאלות שמעסיקות את הבריות, בעולם הרוח ובעולם המעשה של הסינרגיה האסורה, המותרת, הרצויה והלא-רצויה שבין המינים. 'בדרך זו', כוונתי בדרך של הוויות אביי ורבא, שקלא וטריא, דיון במקורות ובסברות, בשורשים ובענפים, ביסודות ובכללים, בפרטים ובפרטי הפרטים. בדינים עצמם, במציאויות השונות, וביחס שבין דינים אלו לדינים אחרים בתורה שקרובים אליהם או רחוקים מהם. הרבנים המחברים סללו דרך זו באופן מודע מאד, כדבריהם החשובים במבוא לספר.

ג. ועם זאת, די ברור שתגיע ביקורת בדיוק על נקודה זו, יהיו שיעירו - הרי עיקרי הדברים תלויים במנהג ובנורמות, מדוע להאריך בספר הלכתי-למדני בנושאים אלו; או שעיקרי הדברים צריכים להיות בנויים על התבוננות במציאות וקומון סנס, ומה לזה ולדיונים למדניים-דקדקניים.

אלא שלדעתי ביקורת זו אינה מוצדקת. משום שגם אם בפועל המסקנה בסוגיה תהיה מסקנה של 'דרך ארץ קדמה לתורה', של סברא ישרה או התבוננות במנהג העולם, עדיין מוטלת עלינו חובה ואחריות לעשות את כל הדרך כדי להגיע למסקנה זו. התעלמות מהשקלא והטריא של גדולי ישראל במשך מאות שנים, אף אם היא נעשית בדרך אלגנטית, אינה אפשרות סבירה, לפחות לא עבור תורה שיוצאת מבית המדרש. ולכן העיסוק האינטנסיבי והרציני בנושאים אלו הוא בבחינת בשורה גדולה.

.

ד. שאלות עדכניות שטמון בתוכן מבט חדש. אך-טבעי הוא שכמעט כל הסוגיות בספר מוכרות וידועות לפוסקי ההלכה, ואעפ"כ בהרבה פרקים הרבנים סתיו צללו לתוככי הסוגיה כדי לשאול את השאלה שעוד לא נשאלה, או לפחות לנסח תת-שאלה בצורה שמולידה מבט מחודש. כמי שעסוק בהלכה הרבה שנים ופעמים רבות מחפש את הזווית הזו, מאד נהניתי מכך. לדוגמא, בפרק הראשון על מגע בין המינים, פוסקים רבים דנו בהגדרת נגיעה של חיבה ובתוקף האיסור, אבל לא מספיק ירדו להגדיר סוגי נגיעה שונים. הרבנים המחברים מבקשים לדון על "נגיעה של חיבה לא-מינית", וממשיכים לברר האם מדובר בגדר אובייקטיבי או סובייקטיבי. בפרק ה, דיני ייחוד לבעלי נטייה חד-מינית, עצם שאלת הייחוד של גבר עם גבר אחר כבר נידון בפוסקים, אבל הרבנים המחברים הגדירו שאלה כללית ומחודדת - "האם קיים מעמד הלכתי של בעל נטייה חד-מינית".

בפרק יא על הלכות חצאית ומכנסיים, ביקשו לדון לא רק בשאלות הידועות של שוק באשה ערווה והבלטת צורת הגוף, אלא גם בדיון כיצד להגדיר חלק מהלבוש של ימינו, "מכנסיים ומכנסי טייץ: מעמדו של בגד תחתון". בפרק טו על ריקודים מעורבים, לא דנים רק על השאלות המוכרות של הסתכלות, הרהור וצורת הריקוד, אלא גם ב"רמת ההפרדה הנדרשת בריקודים". בפרק כב על צפייה בסרטים עם סצנות לא-צנועות, דנו הרבנים המחברים לא רק בשאלות הלמדניות של הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו ודרכא אחרינא, אלא חידדו שאלה נוספת - מטרת ההליכה.

ה. הספר גדוש בידע רב בשלל נושאים חשובים ומעניינים. מעבר למאות ההפניות לספרי ההלכה והשו"ת הקלאסיים, לאורך כל הספר, בעיקר בהערות השוליים, יש הפניות למחקרים, ביטאונים, מאמרים עדכניים, ולפעמים אף לטורי דעה מעניינים. כך עשו המחברים גם בנושאים שמובאים בדרך אגב. העמל הרב שהשקיעו הרבנים סתיו כדי להגיע לרמה אנציקלופדי זו ניכר ומבורך מאד.

ו. ה'פתיחה' של הפרק פעמים רבות מלווה את כל הפרק. אני מניח שיש למדנים שיהיה להם קשה עם הפתיחה של פרקים מסוימים. נראה כביכול שהפרק פותח בהצגת שיקולים 'חיצוניים' עבור דיון פנים-הלכתי. אך לא היא. לא חייבים להסכים עם התוכן של כל פתיחה כדי לאהוב את הדרך שבה נקטו המחברים - לעיין בסוגיה דרך החיים.

לדוגמא בפתיחה לפרק יג על גדרי חובת כיסוי הראש, "כיסוי הראש של נשים הפך בשנים האחרונות לאחד הסממנים הבולטים המעידים על השתייכות מגזרית ואידיאולוגית - בדומה לכיפה אצל הגברים". פתיחה זו יכולה לשגע חלק מהלומדים, הרי צריך לדון בסוגיית כיסוי הראש מתוך המצווה לכסות את הראש, לא מתוך מה כיסוי הראש מבטא כאן ועכשיו. אמנם אני אהבתי את זה, כי בכך לא מאפשרים לברוח למחוזות רחוקים של גדרים מופשטים ודיונים תלושי מציאות, אלא חייבים לדון בפועל בחיים.

דוגמא נוספת מהפתיחה לפרק יד, על חיוב אלמנות וגרושות בכיסוי הראש: "תופעת הגירושין ההולכת ומתרחבת בעולם, ולהבדיל חרב המלחמה המוסיפה לעבור בארצנו וחרב תאונות הדרכים, גורמות לכך שנשים רבות הופכות לגרושות ולאלמנות בעודן צעירות לימים". יכול חובש בית המדרש לשאול - מדוע לפתוח כך את הסוגיה, וכי גדרי ההלכה ישתנו אם יהיו הרבה גרושות או מעט? אחר שגדרי ההלכה יהיו מבוררים, נוכל לדון במציאות משתנה. אך לא היא, בצדק בחרו הרבנים המחברים 'לשים את הדברים על השולחן', לדון בסוגיות של תורה מתוך החיים הממשיים. לדעתי יש מזה ברכה גדולה.

ז. בהקדמתו, הרב דוד סתיו מתייחס באופן ישיר וכנה למבקרים את החלק הראשון. "שנתיים חלפו מאז יצא החלק הראשון בסדרת הספרים 'אבוא ביתך' אשר עסק בסוגיות של זוגיות ומשפחה בעידן המודרני... כדרכה של תורה, ולאור רגישותם של נושאי הספר וחשיבותם, הוא עורר עניין רב ונוצרו סביבו דיונים בבמות ספרותיות ותקשורתיות שונות: היו שביקרו את המגמה המקילה שמצאו בו; היו שדווקא חשו כי מצויה בו שמרנות־יתר... לא־מעט רבנים הודו לנו על הנכונות להעז ולדון בנושאים שלפני דור או שניים היו נדחקים לקרן זווית או מוצנעים הרחק מהשיח הציבורי; לעומתם תהו אחרים האומנם נכון לעסוק בפומבי בשאלות רגישות כאלו". ומתוך מבט רחב ואמיתי הרב סתיו עונה: "נדמה כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים: ישנן קבוצות וחברות שהנהגות של קדושה והחמרה הן בשבילן סם חיים וביטוי עמוק לשאיפותיהן בעולם הקודש - וטוב שכך; וישנם כאלה שבעבורם כתבה תורה את עיקר הדין, וקפיצה מעל המדרגה שבה הם נמצאים עלולה לגרום להם ולבני ביתם נזקים גדולים ביראת שמיים".

אהבתי מאד תשובה זו, משום שפעמים רבות 'צד אחד' מבקר את ה'צד השני' למרות שהנחות היסוד שונות מאד. אפשר לחיות בעולם שהתורה מופיעה בדרכים ובצורות שונות.

[בשולי ההקדמות, יפה בעיני שהרב דוד ציין שאשתו הרבנית "מפצירה בי ללא הרף להעמיד משנה סדורה ומורכבת לאתגרי הדור בתחומים אלה". גם הרב אברהם ציין שאימו הרבנית, "יורדת עמי בחכמה רבה לפרטי הפרטים של דקדוקי הניסוח". אגב, בהקדמה של הרב אברהם ישנה רשימה ארוכה של רבניות ונשים שעברו על חלקים מהספר].

ח. אני מאוהבי הספרים. במיוחד ספרים תורניים, ועוד יותר ספרי הלכה. ועבור מישהו כמוני, כל עמוד ומשפט יקרים מאד. ואף על פי כן, מעבר לאהבה לעניין זה או אחר, טוב שאדם ישאל את עצמו - האם ספר זה קידם את המטרות הנכונות (לדעתו) או לא קידם. לא נעים לומר, אבל התשובה לשאלה זו תהיה שלילית (או לפחות מסופקת) יותר פעמים משחושבים.

ברוך השם הכרך השני של 'אבוא ביתך', בדיוק כמו קודמו, מבקש לחזק את המשפחה היהודית, את הערכים התורניים סביב קדושת המשפחה, וממילא מביאה שמחה וברכה בקרב עם ישראל. אין לי אלא לברך את המחברים שימשיכו בדרכם בעיון ובכתיבה, בלימוד ובהפצה, למען המטרות הנעלות.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו